לכתוב הלכה לדורנו
לכתוב הלכה לדורנו

פניני הלכה

מכיוון שזהו טור אישי, ומן הסתם יש קוראים שמתעניינים בתהליך הכתיבה ושיקול הדעת ב'פניני הלכה' ו'רביבים', וכן יש מקום להביע תודה לאלו שמסייעים לי, אני מרשה לעצמי להביא כאן דברים שאמרתי לפני כחודש בגבעת שמואל:

"ברצוני להודות על הענקת פרס היצירה היהודית על שם רבנו הרב צבי יהודה הכהן קול זצ"ל, לארגון 'הקתדרה לתורה ולחכמה בגבעת שמואל', ולרבותינו החתומים עליו: הרב יעקב אריאל, הרב חיים דרוקמן, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב יצחק גינזבורג, הרב יצחק שילת, הרב יהודה יונגסטר, ובמיוחד ליוזם הדגול הרב שמואל יניב שליט"א. יהי רצון שדברי התורה והאמונה שיוצאים מעומק לבו ברגשי להבות אש ימשיכו לעורר ולרומם ולקרב את לבבות שומעיו לאמונה, לתורה ולהכרה בייעוד הלאומי הגדול שהועיד ה' לנו.

הפרס הזה באמת אינו שייך לי. הוא שייך להוריי, אבי מורי ואמי מורתי, ולישיבת 'מרכז הרב' ולראש ישיבתה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שאני משתדל ללכת בדרכם.

הוא גם שייך לכל תושבי היישוב שאני מכהן בו כרב כעשרים וחמש שנים, שזוכים לעמוד על משמר עמנו וארצנו בקו הראשון של ההתיישבות במרומי הר ברכה. מתוך חיי המעשה חדורי האידיאלים של תושבי היישוב, ומתוך השאלות שאני נשאל, אני זוכה להעמיק בלימוד התורה באופן שיאיר, יכוון וידריך את החיים, והפירות - ב'פניני הלכה'.

הוא גם שייך לכל תלמידי ישיבת הר ברכה ורבניה. בזכות הלימוד הקבוע עמהם אני זוכה להעמיק ולהרחיב וללבן את כל הסוגיות שב'פניני הלכה'. ולכן בעז"ה אעביר את סכום הפרס כתרומה לישיבה.

ברצוני להזכיר את אלו שעזרו לי במיוחד: הרב יונדב זר, הרב מאור קיים, הרב אייל משה, הרב אורן מצא, הרב אורן דחבש, הרב בראל שבח, הרב שלומי בדש, ר' דוד ויצנר, ר' מאור הורוביץ ור' נתנאל רוזנשטיין, וכל שאר האברכים והתלמידים שמסייעים בהגהות. וכן את חברי הטוב, הרב זאב סולטנוביץ', שכבר יותר משלושים וחמש שנים אני זוכה ללבן איתו את כל הסוגיות המורכבות. וכן תודה לכל רבני הישיבה שנוטלים על עצמם את עיקר עול טיפוח הישיבה ותלמידיה, ומאפשרים לי להתמסר לכתיבת הספרים.

עוד זכות גדולה עבורי להודות לאנשי המעשה שבכישרון ובחריצות מקדמים כל יוזמה קדושה, ובכלל זה גם את הדפסת הספרים, והם: מנהל הישיבה הראשון, ח"כ לשעבר יעקב כ"ץ - כצל'ה, והמנהל הנכבד דודו סעדה שהמשיך אחר כך לנהל את עיתון 'בשבע', והמנהל הנוכחי יעקב וינברגר, ויחזקאל אמבר ויוני הישראלי חברי העמותה. וכן את האחראים לאורך השנים על הוצאת הספרים: שמואל אביטל, אלון בעל צדקה, ישראל סעדיה, שלו קיים, יוגב כהן, ישראל באום וקרן פוגל.

ועוד תודה מיוחדת להורי אשתי, ר' טוביה ופנינה כץ, ולאשתי היקרה ענבל שעושה הכול כדי לעודד ולסייע לי בעבודתי, ואף מסייעת לי בליבון הנושאים היסודיים, במיוחד בתחום השקת הרעיונות הרוחניים לחיים".

***

עוד ברצוני להודות ללומדי הספרים. מבחינה מסוימת הם נמצאים עמי בחדרי בעת הלימוד, מעירים ומקשים, מעקמים את פרצופם כשהסברה עוד לא מיושבת כראוי ושמחים כשהדברים הולכים ומתבהרים. פעמים רבות הם לובשים צורה מוחשית של אחד מחבריי או תלמידיי או אנשים שפגשתי, שאני יודע שעניין מסוים בוודאי יטריד אותם. ואני משתדל לדון עמהם וליישב להם את הסוגיה כהלכה. ולא תמיד מצליח, הם עדיין לא מרוצים, אבל אין לי ברירה, האמת היא שצריכה בסוף להיכתב.

נמצאים שם בחדר הקטן דמויותיהם של האנשים שמשכימים לעבודת יומם וחפצים לדעת את חובתם בעולמם; אנשי מעשה העוסקים ביישובו של עולם ורוצים שהתורה תאיר ותרומם את חייהם; נערים וילדים שראשם פתוח ורצונם להבין בבהירות את ההלכה בלי קושיות וסיבוכים; למדנים שמבקשים לעמוד על הקו הישר הנמשך מהסברה המרכזית דרך שורשי השיטות עד ההלכה למעשה; אנשי אקדמיה, קרובים ורחוקים, שמבקשים לעמוד על ההיגיון וההרמוניה שבתורה; תלמידי מכינות קדם צבאיות שמחפשים טעם ואידיאל בתכני ההלכה; וחיילי צבא ואנשים שזמנם דחוק וחפצים לדעת מה חובה ומה רשות ובמה אפשר להסתפק בשעת הדחק.

גם הנשים שמבקשות לדעת את מקומן בהלכה שותפות בספרים, שכן רוב הספרים המצויים כתובים לגברים, ונשים שלומדות בהן תוהות אם הדברים נוגעים להן או לא. ולעיתים כשאני כותב הלכה שעלולה להיראות כפוגמת בכבודן, אני מתעמק יותר ופעמים רבות מגלה שאם מנסחים את הדברים בדייקנות ובעמקות מסתלקות התמיהות. ולעיתים אין בידי תשובה, ואני כאילו מתנצל במבוכה כאומר: אין ברירה, זה מה שההלכה אומרת, ועלינו להתחזק באמונה שכל דרכי התורה ישרים וטובים, ומה שאיננו מבינים עכשיו נבין בעתיד.

גם על מבקשי אמת ואמונה מבני אומות העולם אני חושב, ובמיוחד לאחר שהחלו לתרגם את הספרים לשפות שונות, והדברים מונחים לפני כולם ברשת האינטרנט. אני משתדל שלא יהיו בדבריי ביטויים שיגרמו להם צער, תוך הקפדה שלא לשנות דבר מהאמת התורנית, ומבאר את תפקידו המיוחד של עמנו, שבחר בנו ה' להיות לו לעם סגולתו, באופן שאינו על חשבונם של הגויים אלא למענם.

***

אסיים בנימה אישית: מטבע העניין, העוסק בכתיבת הלכה עלול להימצא תחת לחצים שונים. מאלה שרוצים להקל, כדי להתאים את ההלכה להלכי הרוח ולתרבות השלטת, ומנגד - מאלה שרוצים להחמיר ולחשוש לדעות יחידאיות המוזכרות בספרי ההלכה. לחצים מצד אלה שרוצים שאקצר ואעסוק רק בכללים, ומנגד - לחצים מצד אלה שרוצים שאכביר בפרטים כמקובל בספרי ההלכה. כדי לעמוד על המשקל המדויק והנכון לפי עניות דעתי יש צורך במעין מרחב מוגן מכל הלחצים הללו. ברוך ה' זכיתי להגנה ותמיכה מרבית מתושבי היישוב וממשפחתי. אינני יודע אם הייתי מסוגל לסלול את דרכי בלעדי התמיכה החשובה הזו.

יהי רצון שנזכה להעמיק בתורה הקדושה, ומתוך כך להמשיך בבניין הארץ וירושלים, ונזכה לבניין בית המקדש ולביאת גואל צדק במהרה בימינו, ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

טיולים לילד הסובל מנכות

שאלה: לבננו היקר יש נכות ברגליו, והוא לא יכול להתנייד בכוחות עצמו. לעיתים כשאנחנו יוצאים לטיול במסגרת המשפחה אנחנו חוככים בדעתנו, עד כמה צריך להתאמץ כדי לשתפו בטיול. האם להלכה יש עמדה בנושא זה?

תשובה: החובה שלכם היא לדאוג לבריאותו, לרווחתו ולחינוכו, וכל מה שמעבר לזה אינו חיוב גמור. אבל נראה שאפשר ללמוד ממצוות הקהל, שיש מקום להתאמץ לצרפו לטיול, ובמיוחד כאשר יש לטיול ערך חינוכי (וגם חיזוק הקשר המשפחתי בכלל זה).

על פי מצוות הקהל, היו כל ישראל מתאספים במוצאי השמיטה בחג הסוכות לשמוע קריאה בתורה מפי המלך. ולמדנו שכל הפטורים ממצוות עלייה לרגל פטורים גם ממצוות הקהל, ובין הפטורים הם החיגר, הזקן והחולה שאינם יכולים לעלות ברגליהם להר הבית.

אולם לגבי קטנים, גם אם הם סובלם ממום שמחמתו יהיו פטורים מהחובה לעלות לרגל ומהחובה להשתתף במעמד הקהל בעת שיהיו גדולים, מכל מקום כשהם קטנים, מצווה על הוריהם להביאם למעמד הַקְהֵל, כפי שהם מצווים להביא את שאר ילדיהם (מנחת חינוך תריב, ד).

אולי אפשר ללמוד מכך, שבעת שמחנכים את הילד יש לפתוח לפניו את עולמם המלא של ההורים, ומתוך כך אחר כך כשיגדל יוכל ביתר הצלחה לסלול לעצמו נתיב משלו.

עופות מהדרין

כבר כתבתי בעבר שישנם מפעלים שמתקיימות בהם שחיטות של בד"צים שונים, והעופות שנפסלים על ידם מעורבים בשאר העופות, ומשגיחי הרבנות עוברים עליהם ביעף, ומה שלא נפסל על ידם נמכר כעופות מהודרים.

אולם צריך לדעת שקשה לבדוק עוף שכבר נפתח על ידי משגיחי הבד"ץ, כי חלק מהבדיקה תלוי בראייתו השלמה של העוף. ועל כן היה ראוי שלא להכשיר עוף שכבר נפסל על ידי בד"ץ, אלא אם כן המשגיח הראשון של הבד"ץ היה קובע בבדיקתו הראשונה את דרגתו, האם הוא מהודר, כשר או טרף. אבל לאחר שהעוף נפסל על ידי בד"ץ ולא ידוע משום מה, קשה להכשירו.

ומכל מקום גם אם הרבנות המקומית החליטה לערבו בשאר העופות ולבדוק את כולם יחד ולהכשירם, אין מדובר בעופות שהם כשרים למהדרין. שהרי התנאי הראשון לכשרות מהדרין שאין בה שום שאלה ופסול, ואיך ייתכן לכתוב על עופות שנפסלו על ידי משגיח מומחה מטעם בד"ץ שהם כשרים למהדרין?

וצריך לדעת שבבשר ועוף נכון במיוחד להקפיד על כשרות מהודרת, מפני שהספקות בבשר ועופות נוגעים לאיסורי תורה, והפיתוי הכספי של היצרנים שלא להקפיד בהם גדול מאוד, ואם אין שם השגחה מהודרת, יש לחוש שמא עירבו בהם בשר טרף.

לפיכך, לתועלת הרבים, אכתוב כאן את המפעלים שאינם מקבלים עופות פסולי בד"צים ויש להם הכשר מהודר: 'עוף הגליל' בהשגחת הרב צפניה דרורי שליט"א, 'עוף טוב' בהשגחת הרב אברהם דב אויערבאך שליט"א, 'עוף עוז' בהשגחת הרב יעקב אריאל שליט"א, או עופות בהשגחת הרבנות הארצית.

לעומת זאת, אלה הם המפעלים שקולטים עופות פסולי בד"ץ ולמרות זאת כותבים עליהם 'כשר למהדרין': 'הוד חפר' בהשגחת הרבנות עמק חפר; 'עוף ירושלים' בהשגחת הרבנות ירושלים; 'עוף הארץ' בהשגחת הרבנות קריית מלאכי; ו'עוף הבירה' שבמעלה אדומים.

ומכל מקום ראוי ללמד זכות על אותם יהודים שצורכים בשר בכשרות רגילה וכוונתם טובה, מכיוון שאינם מודעים לכל הפרטים והקשיים שיש בכשרות הבשר.

לבירורים נוספים אפשר לפנות לרב אייל משה: [email protected].