ממשיכים בחזון

יהודית קצובר , ט' באלול תשע"ג

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
צילום: ערוץ 7

על סדר היום הבינלאומי נמצאת ארץ ישראל ורק ארץ ישראל. העולם מתעניין בשלומם של הערבים רק במקום בו ניתן לנגח את היהודים.

סוריה טובלת בנהרות של דם ערבי, הפגנות במצרים מסתכמות בהרוגים רבים, אירופה כולה נשטפת בגל איסלאמי קיצוני המאיים להטביע אותה, המזרח התיכון כולו רועד ונדמה כעומד על בלימה והעולם מואיל בטובו לצייץ כמה גינויי צביעות מיופייפים וממהר לעבור הלאה – אל ה"סכסוך" הבעייתי ביותר בעולם הלא הוא "השטחים", מילה נרדפת לארץ ישראל.

מה יש בה בארץ ישראל שמושך כל כך הרבה תשומת לב? מים? מחצבים? מרחבים? נפט? זהב? יהלומים? איך קורה שלמרות כל מה שאין לה ואין בה היא אחת המדינות המשגשגות בעולם בפיתוח תעשיה מודרנית, ברפואה, בחקלאות, בהייטק ועוד?

בניה של הארץ שבו לגבולה והפכו מדבר ושממה לארץ נושבת שפירותיה שופעים בצידי הדרכים ובמרכולים, מגדלי ענק גורדים את שחקיה, המדע שלה נרכש בעולם כולו ומפתח ארצות מובילות ועלומות.

לאור כל זאת ניתן היה לצפות שתהיה ישראל גאה ובוטחת ביכולותיה, שומרת היטב על גבולותיה ובעיקר מודעת היטב לתפקידה ההיסטורי, אך לעומת זאת דווקא ארץ ישראל היא המונחת על שולחן הדיונים. היא מונחת שם לבדה, מגיניה עייפו ופוליטיקאיה משחקים בה משחק מ
האידיאולוגיה שבה עוסק השמאל – קרי לנשל אותנו מארץ ישראל - קודמה במימון בינלאומי אדיר ממדים, תוך התמדה ושימוש בקמפיינים מושקעים ומתוחכמים ובגיבוי מאסיבי של התקשורת
סוכן. במקרה הגרוע מדובר ב"משחק באש" בלבד, משחק שמחירו יסתכם בשחרור בלתי מוסרי ומסוכן של 104 מחבלים ותו לא – כי "הערבים בסוף יפוצצו הכל ויצילו אותנו מהסכם", אך במקרה הגרוע יותר עלול "המשחק באש" להתדרדר ולהותיר בנו צלקות וכוויות קשות בהרבה.

עדיין עולה באפינו ריח הכוויות מסיני, מגוש קטיף, מצפון השומרון ומחברון. בעיניים פקוחות ממשיכים מנהיגינו להוביל את העם היישר אל תוך האש, היישר אל כאבן של הכוויות ממדרגה גבוהה יותר.

אבל עדיין לא מאוחר מדי. עדיין ניתן לאחוז בהגה ולשנות את המסלול. אפשר לרדת ממסלול הוויתורים ולעלות סוף סוף למסלול הארץ ישראלי של שמירה על נכסינו ההיסטוריים, מסלול החלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון, מסלול מימוש ריבונותינו ושמירה על זכויותינו בירושלים בכלל ובהר הבית בפרט כמו גם בגליל, בנגב ובדרום תל אביב.

בידינו הבחירה - האם נבחר במסלול המוביל לאובדן ערכי ופיזי חלילה, או שמא נבחר בחזון המוביל אל אותם ערכים שהובילו את החברה הישראלית בימי ראשית הציונות, בהקמת המדינה, בהתיישבות, בייבוש ביצות, בקיבוץ הגלויות, במבצע אנטבה ועוד ועוד.

אנו בתנועת 'נשים בירוק' בוחרות להמשיך בפעילות לגאולת קרקעות ושמירה על אדמות המדינה בגבעות יהודה. בד בבד בכוונתנו לקדם קמפיין ארצי להחלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון. לשם כך אנו מחפשים שותפים.

האידיאולוגיה שבה עוסק השמאל – קרי לנשל אותנו מארץ ישראל - קודמה במימון בינלאומי אדיר ממדים, תוך התמדה ושימוש בקמפיינים מושקעים ומתוחכמים ובגיבוי מאסיבי של התקשורת. כך הצליח השמאל, בניגוד לעמדות רוב מוחלט של העם שמאמין שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, להחדיר את עמדותיו לתודעה הישראלית כאילו הייתה זו האידיאולוגיה היחידה שניתן ומותר לדון בה. כל חזון אחר שהוצג נדחה על ידי מקדמי 'תיאוריית שתי המדינות' כרעיון הזוי ומופרך.

כעת הגיעה העת להתעוררותו של המחנה הלאומי. הגיעה העת להציג את האלטרנטיבה הקובעת באופן בהיר ונחרץ שזו הארץ שלנו, ולעשות זאת באופן מקצועי ונכון.

לפני כשלוש שנים החלה תנועתנו לקדם את חזון החלת הריבונות במודעות הישראלית. קיימנו שלושה כנסי ענק בחברון ובירושלים בהשתתפות שרים, חברי כנסת, אישי ציבור ומאות תומכים מרחבי הארץ. בנוסף לכנסי הענק קיימנו בשנה האחרונה מפגשים וכנסים מצומצמים יותר ברחבי הארץ. כעת הגיע הזמן לקמפיין ארצי גדול. קמפיין מושקע לשינוי התודעה, שיוכיח לעם כולו ובעיקר למנהיגיו שאת החלת הריבונות יש וניתן להחיל, בהדרגה ובמקביל לעיסוק אינטנסיבי בעליה, בהתיישבות ובעידוד הילודה היהודית.

אם חפצי חיים אנו עלינו לצאת במתקפה ציונית שתבהיר לכולנו את ההכרח בחזרה אל השורשים, אל חזון האמת של ריבונות יהודית מלאה על ארץ ישראל.

למען עתידנו ועתיד הדורות הבאים.