עוד קו אדום נחצה

מיכאל פואה , י' באלול תשע"ג

מיכאל פואה
מיכאל פואה
עצמי

קראתי בזעזוע את דבר מעצרו בועז אלברט. התנהלותה הבריונית של משטרת ישראל כנגד אזרחים במדינת ישראל, בין אם הם מהימין ובין אם הם מהשמאל דורשת טיפול שורש, אך הפעם מדובר במקרה מיוחד שיש לו משמעות הרבה יותר רחבה.

בועז אלברט הוא חקלאי, איש רב פעלים בישוב השומרון. פועלו של בועז בוודאי לא מוצא חן בעיני שלטון השמאל, אך בועז מקפיד לפעול בגלוי וללא מורא, וכפי הנראה תוך שמירה על גבולות החוק. במדינה דמוקרטית יש גבולות ליכולת השלטון לפעול כנגד מתנגדיו, אך בצער רב עלי לקבוע שגבולות אלו נחצים ונרמסים בגלוי במיוחד כאשר נציגי הימין בשלטון.

איני מסנגורי השמאל אך השמאל יודע להילחם ולשמור על זכויות האזרח של כל פלגיו גם כאשר יש אי הסכמה בניהם. לעומת זאת דווקא בימי הליכוד הוציאו את היריב הפוליטי הרב כהנא מחוץ לחוק, ותחת שלטון הליכוד בוצעו מהלכים נוראיים של גרוש יהודים מביתם הן בימית והן בגוש קטיף.

בועז וההתייחסות הברוטאלית כלפיו היא עוד קו אדום שנחצה. בעיני זו נקודת מבחן נוספת לנציגי מחנה הלאומי בממשלת ישראל היום. לא סוד הוא שכל מהלך של גרוש יהודים והפקרת חבלי מולדת, לווה תמיד במהלכים מקדימים של שבירת כוחם של הפעילים בשטח, והפיכתם לאנשים ללא זכויות אזרח ואפילו ללא זכויות אדם.

מעצרו של בועז ושבירת מאבקו ההרואי באלימות שלטונית, ולא בהתמודדות עם דרישתו הצודקת שלא להיות מגורש מביתו ומנחלתו ללא משפט, היא שלב "חשוב" בהכנה המנטלית לקראת גרוש או הפקרה. חברי הכנסת, השרים , ונציגי מטות הפעולה צריכים לפעול בנחישות ולדרוש את שחרורו המידי של בועז, וועדת חקירה שתעמיד לדין את האחראים למעצרו בדרך זו. במידה ודרישה זו לא תענה באופן ברור ומידי, יצטרף אירוע חמור זה למכלול האירועים המחייבים את המחנה הלאומי להסיק מסקנות ולהעמיד לפני רה"מ תמרור עצור גם במחיר הפלת
צריך להעמיד את נתניהו במבחן עכשיו. כל השתהות הופכת את מחנה הימין לשותף לפשעים אלו, ושוחקת את יכולתו של המחנה הלאומי בסופו של יום לעמוד מול התוצאות של המהלך אותו מוביל רה"מ כפי שכבר חווינו בימי שרון
הממשלה.

ממשלה לאומית שמעבירה בפועל את הריבונות בהר הבית לידי הירדנים, שמשחררת מחבלים ונכנסת למו"מ עם מי שמטרתם המוצהרת היא השמדת מדינת ישראל, ובנוסף על כל זאת רומסת ברגל גסה את הזכויות הכי בסיסיות דווקא של יהודים כמו בועז, אין טעם בקיומה. את הפרסה הזו כדאי להפסיק כבר היום, ולא כאשר יהיה מאוחר מידי.

ברצוני להבהיר שאין כוונתי שמישהו צריך לפרוש או לעזוב, ההיפך הוא הנכון יש להשתמש בכל הכוח הפוליטי שיש על מנת להנהיג כיוון חדש. ההצבעה על התקציב שהיא מנוף כוח ענק כבר בוזבזה, אך ניתן להביך ולסרס את עבודת הממשלה באופן שלא תאפשר לנתניהו להמשיך כרגיל. צריך להעמיד את נתניהו במבחן עכשיו. כל השתהות הופכת את מחנה הימין לשותף לפשעים אלו, ושוחקת את יכולתו של המחנה הלאומי בסופו של יום לעמוד מול התוצאות של המהלך אותו מוביל רה"מ כפי שכבר חווינו בימי שרון. 

בשולי הדברים ברצוני להוסיף הבהרה על דברים שפרסמתי במאמרי "מי מרמה את מי"

היות והעירו את תשומת ליבי כי משתמע מהמאמר שפרסמתי "מי מרמה את מי" כאילו האנשים שהוזכרו בכתבה נתנו במפורש את אישורם למהלך שחרור המחבלים...

ברצוני להבהיר כי מטרת המאמר לא הייתה לעסוק בניגוח אישי, ולא להכפיש שמו של מי מהם. יש ויכוח מהותי על דרך ההתנהלות המחנה הלאומי כבר שנים, והוא עולה ומתחדד ככל שהסוגיות נעשות חמורות וכבדות. אין ויכוח על כך שהמחנה הלאומי ובוודאי נציגיו ופעיליו כולל כל אלו שהוזכרו בכתבה מתנגדים באופן נחרץ לשחרור מחבלים, כפי שאין ויכוח על כך שהמחנה הלאומי התנגד לגירוש מגוש קטיף. הוויכוח הוא האם על המחנה הלאומי לעסוק רק ב'ריאל פוליטיקה' ובמסגרתה להשיג הישגים מיידים, או להתמודד על המהות ולהציג אלטרנטיבה להנהגה הקיימת.

במסגרת זו, חוסר היכולת של המחנה הלאומי לשרטט קו אדום ברור בנושא הכניסה למו"מ על ידי מניעת שחרור המחבלים, גם במחיר של הצבעה נגד התקציב שמשמעותה כמעט כמו הצבעת אי אימון, היא לדעתי מתן אישור למעשה, הן לשחרור המחבלים והן לכניסה למו"מ.

היות ומטרתי לשמור על הוויכוח בצד המהותי שלו, אני מתנצל מראש מכל מי שנפגע מדברי כאילו הוא נתן במפורש אישור לשחרור המחבלים, לא זו הייתה כוונתי. אם התנסחתי בצורה לא מדויקת ונכונה אני מבקש להבהיר את הדברים ולהתנצל בפני מי שנפגע.

אני תקווה ותפילה שנצליח כולנו לשמור את הדיונים בתוך המחנה הלאומי, כדיונים נוקבים ואמתיים שעוסקים במהות, ולא בהכפשות אישיות.