קבלה של האחר

כמו כל ציוני-דתי, אין לי ברירה אלא לבחור צד בעימות שבין תומכי הרב אלון ומתנגדיו. במקרה שלי זהו הצד של פורום תקנה.

אבי סגל , י"ג באלול תשע"ג

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7

בשבוע שעבר, במהלך חופשה זוגית בצפון, נכחתי בהרצאה של רב קבליסט בנושא הצופן התנ"כי. כן, זה מה שאני עושה בחופשות שלי. זה ולהיתקע בפקקים. לא משנה. באמצעים רטוריים ובסיוע דוגמאות ומתנדבים מהקהל, ניסה המרצה לשכנע אותנו באמיתותה של שיטה, שלפיה ניתן לנתח כל אחד באמצעות דילוגי אותיות ותאריך לידה. אין לי כוונה לפגוע באמונתו של איש, ולכן אומר בזהירות שלפחות את התיווך הספציפי הזה לא קניתי. יצאתי מההרצאה חשדן, שכלתן ובלתי מואר אפילו יותר מכפי שנכנסתי אליה. בסיום החופשה חזרנו הביתה וחיברנו מחדש את האקטואליה לווריד. ואז נודע לנו על הרשעתו של הרב מוטי אלון.

כמו כל ציוני-דתי, אין לי ברירה אלא לבחור צד בעימות שבין תומכי הרב אלון ומתנגדיו. במקרה שלי זהו הצד של פורום תקנה. כמו רוב הציבור הסרוג, אני לא מגיע לנושא הזה כדף חלק, נטול העדפות אישיות ודעות קדומות. אבל בדומה לתחושתי כלפי אותה הרצאה קבליסטית, נדמה לי שאני מספיק פתוח וקשוב כדי לנתח את המציאות הגלויה לעין ולגבש עמדה בעזרת השכל הישר. בפרשת אלון לא קשה לחשב את משקלם הסגולי של הצדדים המנוגדים, את מאזן האינטרסים, את מהות הטיעונים ואמינותם, את האופן והעיתוי שבהם הם נאמרים, ובעיקר את ההתנהלות המעשית של כל הצדדים בפרשה מתחילתה ועד כתיבת מילים אלה.

אפשר להבין את הכעס והמחאה של מקורבי הרב אלון, הן במשפחה והן בישיבה, אבל במבט מפוכח – ברור לחלוטין שגם הם היו תופסים צד שונה בנסיבות אחרות. לא מן הנמנע שביקום מקביל, נטול אינטרסים אישיים ומשפחתיים, אחדים מבני משפחת אלון היו הופכים בעצמם חלק מפורום תקנה. כדאי גם לשים לב לדבריהם הקשים של תומכי הרב, שכמעט תמיד מוטחים בפורום ולא באחד או יותר מחבריו. קל יותר להתנגח בגוף מופשט, נטול שמות ופנים, מאשר לבקר ישירות את בכירי הציונות הדתית המגיעים מכל קצותיה וגווניה. באמצעות השם הכולל 'פורום תקנה' יכולים התלמידים לדלג על המהמורה הכבדה ביותר מבחינתם: עשרות הרבנים ואישי הציבור, חלקם ענקי רוח כמעט בלתי ניתנים לערעור גם על ידי מתנגדיהם, שהתאחדו להסכמה נדירה מול אדם אחד, חשוב ככל שיהיה.

נראה כי המנטרה התקשורתית "שבר בציונות הדתית" היא מוגזמת, שלא לומר מופרכת. התמיכה בטענותיו של הרב אלון מגיעה בעיקר מסביבתו, ואינה חזקה דיה כדי לשבור ולפלג את החברה הסרוגה. מנגד, קשה לראות את הציבור הדתי מתיישר כולו לצד המתייחס לרבנים כאל בני אדם, ולא כאלילים. נרצה או לא נרצה, תמיד יהיו כאלה שיראו ברבניהם דמויות על-אנושיות ונקיות מחטא, משום שהדבר עונה על צורך אנושי שקיים בכל חברה ובכל דור.

אבל גם אם שבר מגזרי אין כאן, שבר אישי של רבים וטובים בוודאי יש כאן. ובעניין זה חשפה הפרשה פן אחר של הקיום האנושי, שלטעמי מאיים על החברה הרבה יותר. השיח האינטרנטי בעקבות ההרשעה היה מלא וגדוש בדוברים שאינם מוכנים לראות ולהבין את הצד האחר. רובם לא הסתפקו בעצם ההרשעה, בעונש הצפוי ובתחושת ההקלה. האווירה השלטת הייתה של לינץ' ציבורי, לא רק ברב אלון עצמו אלא גם בסביבתו התומכת ובהנהגה הרוחנית השותקת. ההרשעה בבית המשפט, כמו בלחיצה על כפתור, שחררה את הקולות היותר בוטים, שונאים, לעומתיים ובטוחים בצדקתם המלאה, של אלה שאינם מסוגלים לנסות להבין את קשיי ההתמודדות של זולתם מול המהלומה הנוראה שנחתה עליו.

נכון שיש כאן שני צדדים לבוטות, והקולות שנשמעים מתלמידיו של הרב אלון אינם מצביעים על חשיבה מורכבת יותר או בטוחה בעצמה פחות. אבל דווקא כמי שמאמין באשמתו של הרב אלון, נראה לי חשוב להבין ולהכיל את מי שלדעתי טועים, מכחישים, מדחיקים או סתם קרועים בתוך נפשם, לא לבוז להם ולתקוף אותם, ובוודאי לא לחשוב שהעמדה שלקחתי הופכת אותי לצדיק ואותם ועמם לרשעים.

בעיני רוחי אני יכול לראות חלק מהתגובות הצפויות, משהו בנוסח "שמור את האמפתיה שלך לנפגעים ולא לרב אלון ולתומכיו". אני יודע שהמשפט הבא לא יזכה אותי בפרס הפופולריות הבינלאומי, אבל האמפתיה לנפגעים היא בעיניי אמירה ריקה. אני לא יכול לחוש אמפתיה אמיתית כלפי רוחות רפאים, אנשים שאיני יודע מי הם, כמה הם ומה בדיוק קרה איתם. כל עוד מדובר באנשים נטולי זהות עבור הציבור הרחב, עדיף להתמקד בצד התוקף ובהיבט המשפטי-מוסרי ולא הרגשי.

אבל גם אם יכולתי להעניק לנפגעים את לבי ותמיכתי, הבעיה כאן לא קשורה כלל לרב אלון ולנפגעיו. היא קשורה לדרך שבה הציבור שלנו מתייחס לאירועים השונים, כאילו מדובר כאן בתחרות ספורט, בתוכנית ריאליטי או בבחירות לרבנות הראשית. הקיום האנושי מורכב יותר. למרבה השמחה, היום כבר אין טקסי תלייה שבהם הציבור מגיע כדי לחגוג את האירוע בהשלכת מבחר ירקות על המוצא להורג. למרבה הצער, הטקס הזה עדיין קיים ברשת החברתית ובלבם של רבים מדי בתוכנו.