יום הדין בראש השנה ובכל השנה

בראש השנה מעניק הקב"ה חיים חדשים לברואיו ולכן גם דן אותם. תשובה בחודש אלול היא כמו תיקון העבירה בטרם משפט. הדין הוא גם הזדמנות לחזור בתשובה, להתנקות ולהתעלות. הדין שמתקיים בראשי חודשים, בשבתות, בכל יום ובכל שעה בהתאם למעשי האדם ותשובתו. תשובת כלל הציבור יכולה לקרוע את גזר הדין, ותשובת היחיד יכולה להמתיק אותו. דין היחיד בעולם הזה תלוי גם בדין הכלל, והחשבון הסופי של שכר המצוות והעבירות נפרע בעולם הנשמות ובתחיית המתים.

הרב אליעזר מלמד , י"ז באלול תשע"ג

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: פלאש 90

ימי הדין והתשובה

שאלה: מה עניינו של הדין בראש השנה ובעשרת ימי תשובה? והאם גם בחודש אלול יש דין?

תשובה: בכל שנה הקב"ה בורא חיים חדשים לכל אחד ואחד מברואיו. וכדי שחסדו לא יגיע לרשעים, דן ה' בראש השנה את כל ברואיו, מעניק שפע וברכה לטובים וממעט את השפע והברכה מהרעים. וזהו שאמר רבי מאיר: "הכול נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים".

בנוסף לכך שכך ראוי וצודק, לתת שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים, יש בזה גם צורך לתיקון העולם, שאם הרשעים ימשיכו תמיד לקבל שפע של חיים וברכה, יתחזקו על ידי כך ברשעותם ויגרמו רעה וקללה לעולם כולו.

נמצא אם כן, שאותם הימים שבהם מעניק ה' חיים חדשים לברואיו הם גם הימים שבהם הוא דן אותם, והם הימים שבהם הוא קרוב לברואיו ומקבל את תשובתם. ולכן אף על פי שכל ימות השנה יפים לתשובה, בימים אלו התשובה מתקבלת יותר, שנאמר: "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו), ועל כן הם נקראים עשרת ימי תשובה (ר"ה יח, א; רמב"ם תשובה ב, ו).

עניינו של חודש אלול

ואף שהדין עצמו חל בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, עדיף להתעורר בתשובה עוד לפני תחילת הדין, כדי שכאשר נגיע לעשרת ימי תשובה נוכל לזכות לשוב אל ה' באמת. בנוסף לכך, עדיף להקדים תרופה למכה, שכך הם כללי הדין, שלפני שאדם נתבע לדין על עבירות שבידו, בקלות יחסית הוא יכול להתחרט עליהן, לשוב בתשובה ולבטל את הקטרוג שכנגדו או להפחיתו, כפי שגם מקובל בבתי משפט שבעולם הזה. אבל לאחר שכבר הגיעה שעת הדין, והקטגור כבר התייצב לערוך את טענותיו, קשה יותר לבטל את הקטרוג. ולכן נהגו ישראל להתעורר לתשובה בחודש אלול.

היראה

ביראה ובשמחה, בכל שנה מחדש, אנו ניגשים לימי התשובה. יראה - על שאיננו יודעים אם נצדק לפניו בדין, ומה ייגזר עלינו, שרבים הם האנשים שהיו שאננים בתחילת השנה ובסופה כבר לא נמצאו בין החיים או שנעשו מסובלים בייסורים קשים.

השמחה

אבל יחד עם היראה יש גם שמחה על ההזדמנות לשוב אליו בתשובה, להתנקות מהרע שדבק בנו, לשוב ולעמוד לפניו בתפילה ותחנונים, ולחשוב על כל הדברים שבאמת חשובים. ואף אם הדבר יהיה כרוך בייסורים, הרי שהם לטובתנו, כדי שנזכה על ידם לתיקון שלם ולחיים טובים.

בלא חשבון הנפש השנתי, הצרכים השוטפים היו משכיחים מאיתנו את כל האידיאלים הגדולים שנשמתנו נכספת אליהם. ובאין חזון היצרים הרעים גוברים, והאדם נעשה משועבד לתאוותיו ושוקע בבהמיותו. בזכות הימים הנוראים אנו זוכים להיזכר מדי שנה בכל התקוות הטובות שהיו לנו, בכל הספרים הקדושים שרצינו ללמוד, בכל המעשים ‏הטובים שרצינו לעשות. ומתוך כך אנחנו מואסים בחטאים שדבקו בנו ומתחרטים ומתוודים עליהם, ובוחנים מחדש את סדרי העדיפויות שלנו, כדי שבשנה הבאה עלינו לטובה נתעלה בתורה ומצוות ומעשים טובים, נשקוד על בניית המשפחה, החברה והעם. וכך אנחנו זוכים להתעלות משנה לשנה, ולהשתתף בתיקונו של העולם וביישובו.

זמני השתלשלות הדין

שאלה: אם גזר דינו של האדם נחתם מראש ביום הכיפורים, מה הטעם להתפלל על הצרות שלנו במשך השנה?

תשובה: על אף שהדין נכתב בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים, עוד ישנה השפעה משמעותית להתנהגותו של האדם במשך השנה. וזאת מפני ששפע החיים שנקצב בראש השנה משתלשל ויורד אל העולם בהדרגה, דרך ראשי החודשים והשבתות, ובדרך השתלשלותו ניתן להטותו לטובה או לרעה. זה הכלל: הימים הקדושים נועדו להשפעת ברכה לעולם, כל יום לפי עניינו המיוחד, ויחד עם הברכה נמשך הדין, כדי לפקח על כך שהברכה תגיע למי שראוי לה.

וכיוון שהברכה משתלשלת דרך ראשי חודשים, גם הם ימי דין, ועל כן הם ראויים לתשובה, כפרה וסליחה. והמהדרים נהגו לעשות תשובה בערב ראש חודש.

גם יום השבת קדוש ומבורך, ועל ידו נמשכת ברכה לששת ימי המעשה. וכדי שהברכה תימשך כראוי, יש לשוב בשבת אל ה' בתשובה מאהבה. שבת - מלשון תשובה.

השפעת הימים

השפע שמגיע דרך ראשי החודשים והשבתות משתלשל ויורד לעולם דרך ימי השבוע, מפני שגם בכל יום ויום יש קדושה מיוחדת, שבכל יום מתגלה עניין אלוקי שלא התגלה בשום יום אחר. וממילא בכל יום אדם נידון על השפע המיוחד לאותו היום, וכפי שאמר רבי יוסי: "אדם נידון בכל יום". ואף לכל שעה ושעה יש ייחוד משלה, שאפשר לגלות בה צד מסוים של קדושה, ולכן יש בחינה מסוימת של דין בכל שעה, וכפי שאמר רבי נתן: "אדם נידון בכל שעה" (ר"ה טז, א). וכנגד הברכה והדין שיש בכל יום, אנו מתפללים בכל יום שחרית ומנחה ומעריב, להיטיב את הברכה והדין המיוחדים לאותו היום.

הדין שנחתם בתחילת השנה אינו משתנה

ואין הדין שנעשה בראשי חודשים, בשבתות ובכל שאר ימות השנה משנה את הדין שנכתב ונחתם בתחילת השנה. מפני שאף שהדין כבר נכתב ונחתם בתחילת השנה, דרכי ביצועו לא נקבעו, ולדרכי ביצועו יש השפעה משמעותית, לטוב או לרע. כשם שתקציב המדינה נקבע בחוק ואין לממשלה סמכות לשנותו, ומכל מקום לכל שר יש יכולת לקבוע באיזה אופן יחולק, ואף לפקידים יש יכולת להטותו לטובה או לרעה (עיין ברכות נח, א).

דוגמה לזה

כיוצא בזה אמרו חכמים (ר"ה יז, ב), שהמעשים שנעשים במשך השנה יכולים להטות את הדין לטובה או לרעה: "לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורים בראש השנה, ופסקו להם גשמים מועטים. לסוף חזרו בהם. להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה. אלא הקב"ה מורידם בזמנם על הארץ הצריכה להם, הכול לפי הארץ (וכך בגשמים מעטים יש ברכה רבה). לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ופסקו עליהם גשמים מרובים. לסוף חזרו בהם. לפחות מהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה. אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם על הארץ שאינה צריכה להם", וכך אינם נהנים מהגשמים.

האם אפשר לשנות דין נחרץ

לפעמים אין אפשרות להטות את הדין לטובה, מפני שהדין נקבע באופן נחרץ, כגון שהגשמים ‏שנקצבו מעטים כל כך, עד שגם אם ירדו ביעילות מרבית, עדיין תהיה בצורת קשה. ומכל מקום לציבור יש ‏כוח רב מאוד, שאם הציבור בכללותו יחזור בתשובה שלמה ויתפלל על כך לה', יוכל אף לקרוע את גזר דינו. ועל זה אמר רבי יוחנן: "גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם" (ר"ה יז, ב).‏

ואדם יחיד, אף שאינו יכול לקרוע לגמרי את גזר דינו, על ידי תשובה וצעקה אל ה' מקירות ‏הלב הוא יכול להיטיבו, באופן שאם על ידי פרשנות כלשהי אפשר יהיה להקל בעונשו - יקלו. ‏שאם למשל נגזרה על האדם מיתה, והגזירה עוד ניתנת לפרשנות, על ידי תשובה שלמה ‏וצעקה אפשר שימירו את המיתה שנגזרה עליו בעוני או גלות או ביזיונות קשים, שבכל אלו יש ‏בחינה מסוימת של מיתה. וזהו שאמר רבי יצחק: "יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין ובין אחר גזר ‏דין" (ר"ה טז, א; יח, א), כלומר יפה ומועילה, אבל לא קורעת את גזר הדין (מהר"ל שם). וזו מסורת מבית דוד המלך: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של ‏אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות י, א).

דין הכלל ודין היחיד

עוד צריך לדעת, שאף שהדין של ראש השנה הוא לעם ככלל ולכל יחיד ויחיד כפרט, מכל מקום עיקר הדין בעולם הזה נקבע על פי מצבו הכללי של העם, כל עם ועם לפי עניינו. וכן למדנו בתורה בפרשיות הברכות והקללות שבפרשות בחוקותי וכי תבוא.

פעמים שאין סתירה בין דין העם לדין היחיד, שכן גם כאשר העם ככלל זוכה לשפע ברכה, אין הברכה נפגעת מכך שכמה יחידים נענשים על חטאיהם. וכן כאשר העם ככלל מקבל עונש, אין העונש נפגע אם כמה יחידים יזכו בשכר. אבל לעיתים ישנה סתירה בין דין העם לדין היחיד, כגון בשעה שנגזרה על העם גזירה קשה כחורבן וגלות, ואזי אין מנוס מכך שגם הצדיקים ייענשו. ומכל מקום הדין נותר על כנו, שכן בעולם הנשמות, בגן עדן, יקבלו הצדיקים את מלוא שכרם. וכן לעיתים דין העם הוא טוב, באופן שאין אפשרות שהרשעים יקבלו את מלוא עונשם, ומכל מקום הדין יושלם בעולם הנשמות, בגיהינום. וההשלמה המלאה תהיה בעולם הבא, בעת תחיית המתים, כשיחזרו הנשמות להתאחד עם גופן.

החטא ותיקונו

על ידי חטא אדם הראשון נוצרה הפרדה בין העולמות ובין הגוף לנשמה, וזוהי המיתה שנקנס בה האדם, שנשמתו נפרדת מגופו. בעקבות זאת נוצר מצב שהשכר השלם על פי הדין אינו יכול להגיע במילואו בעולם הזה הגשמי, אלא חלקו הקטן מתקיים בעולם הזה וחלק גדול יותר בעולם הנשמות - בגן עדן ובגיהינום. ועיקר השכר בעת תחיית המתים, שאז העולם יחזור לתיקונו וישובו העולמות ויתאחדו, וישובו הנשמה והגוף ויתאחדו. כלל ישראל מייצג גם עתה בעולם הזה את האחדות הזו שבין הנשמה והגוף, החזון והמעשה, שגם כאשר כלל ישראל נפגע ברוחניותו ‏או בגשמיותו, הוא נותר על כנו, בגרעינו הרוחני הגשמי, ועל כן גם בעולם הזה חייו הם חיי אמת.