יש תקווה לישראל!

חננאל ובר ז"ל , כ"ב באלול תשע"ג

בפרשת 'נצבים' קובע הקב"ה, למעשה, שעם ישראל יחטא, יוגלה מן הארץ, ושכל הקללות הנוראות שנמנו בפרשה הקודמת -- 'כי תבוא' -- תתממשנה.

מאידך גיסא, ה' קובע שבסופו של תהליך, שאת אורכו אין הוא מגלה לנו, יהיה טוב. "והיה כי-יבֹאו עליך כל-הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבֹת אל-לבבך בכל-הגויים אשר הדיחך ה' אלֹקיך שמה" (דברים ל, א).  מה אפשר להבין מהפסוק הגדול הזה?  ראשית, "שהדברים" האלה, לדאבוננו, הינם בלתי נמנעים. 

"והיה כי יבֹאו עליך כל-הדברים האלה" -- משמעותם: והיה כאשר יבואו עליך כל הדברים האלה.  בלי להיכנס לסוגייה הגדולה של הדואליות "והדו-קיום" של הבחירה החופשית של האדם וידיעת ה' על בחירתו, הקב"ה מגלה לנו שבבחירתנו נבחר ללכת בדרך הרעה, כפי שאכן קרה, ושהוא יעניש אותנו ב"דברים" קשים, שהם הקללה שהוא הזהיר אותנו ממנה.

ובכל זאת, בסופו של התהליך מה יביא את המפנה מן הצרות שבהן נשקע?  הצעד הראשון יבוא, לא מהקב"ה, אלא מאתנו ‑‑  "והשבֹת אל לבבך בכל-הגויים".  פתאום, ולא בהכרח בבת אחת נתעורר ונשוב, לא בכל הגויים אלא מכל הגויים -- מכל הדעות והמינהגים של הגויים שאימצנו במשך כל השנים הרבות בארץ ובגולה.  ברם, מה יגרום למהפך זה להתרחש?  הדברים האלה -- הברכה והקללה -- יהיו "לפניך".  קרי, הזמן שיעבור בין מעשיך הרעים לעונשים שיבואו בעקבותיהם יקוצר ע"י הקב"ה, ותראה אותם ממש "לפניך", ותחוש את הקשר הישר בין מעשיך לעונשיך, ואז תבין סוף סוף שיש אלֹקים בשמים, שהוא הוא מלך העולם, ושהוא גם אביך ורועך - ואז תשוב אל לבבך.

"ושבת עד-ה' אלֹקיך ושמעת בקֹלו בכל אשר אנכי מצוך" (דברים ל, ב).  קרי, תהיה תנועה גדולה של חזרה בתשובה ולימוד תורה.  החזרה בתשובה תהיה גם על בסיס רגשי ואמונתי וגם על בסיס אינטלקטואלי -- כי המדע יתקרב לאמת שבתורה, ותוכל לשוב אל ה' בלבבך ובנפשך.  ואז -- "ושב ה' אלֹקיך את-שבותך" ‑‑ ואז ה' ישוב אתך מהגלות מידה כנגד מידה, "ורחמך ושב וקבצך מכל-העמים אשר הפיצך ה' אלֹקיך שמה" (דברים ל, ג).  גם את אלה שהתבוללו עד אין היכר, שהפכו לגויים גמורים, ה' יפקח את עיניהם ויחזיר להם את נשמתם ויחזירם "מקצה השמים" -- קרי, מקצה הדעות הרחוקות ביותר מן היהדות, ויחזיר אותם ליהדות, לאמת ולאור של התורה.  ואז ה' יגרום לעם ישראל לרצות לשוב לארצו ויבואו כל היהודים חזרה כך שיהיו בארץ יותר יהודים מאשר אי פעם בעבר -- "והִרבְּך מאבֹתיך" (דברים ל, ה).

"ומל ה' אלֹקיך את לבבך"…לאהבה את ה' אלֹקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך" (דברים ל, ו).  קרי, ה' יסלק מלבך את היצר הרע, את העורלה שכיסתה את לבך וטימאה אותו ולא איפשרה לו לתקשר עם נשמתך הטהורה, עם עצמך.  יצר הרע יעלם, כפי שכתב הרמב"ן: "לימות המשיח [שזו התקופה שהפסוקים הללו מתייחסים אליה] תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל…וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של האדם הראשון".

זכה דורנו שאנו רואים ועדים ממש לקיומה של הנבואה הגדולה הזו של משה רבינו -- של אתחלתה דגאולה!  יהיה רצון שהיא תתקדם בתאוצה גוברת, בדרך של "אחישנה" -- במהירה בימינו, כן יהי רצון.