חתימה מארץ החיים
חתימה מארץ החיים

ביום שישי שעבר פורסמה בעמוד 3 ב'הארץ' מודעה שגרמה, לפחות לי, להרמת גבה קלה. המודעה, שכותרתה "לא באסונם ביטחוננו" קראה למנוע את "הגירוש והעקירה" של הרועים הערבים אשר חיים במערות שבדרום הר חברון. זאת למרות שהאזור הוגדר כשטח אש (מספר 918) לפני יותר משלושים שנה. על המודעה חתומים סופרים ומשוררים כעמוס עוז, דויד גרוסמן, נתן זך, סמי מיכאל, מאיר שלו ועוד. אבל מה שהפתיע היה דווקא שם נוסף: יורם קניוק ז"ל. האם הסופר, שהלך לעולמו לפני שלושה חודשים, מדבר אלינו מהמתים? אם כן, יש בכך הפתעה גדולה. זאת מכיוון שקניוק היה אתאיסט ידוע שאף נלחם על רישומו כחסר דת בתעודת הזהות שלו ותרם את גופו למדע. אפשר להניח שלו היה יכול לתקשר אלינו מעולם האמת, היו לו בשורות מרעישות יותר מאשר המשך התמיכה ב"תושבי" המערות הנ"ל.

אז איך באמת השתרבב שמו של קניוק למודעה? אולי התסריט הבא, תסריט בדיוני לחלוטין, יספק הסבר כלשהו.

המקום: משרד בשיפולי שדרות רוטשילד בתל אביב. שתי מתנדבות שמקבלות שכר מעמותה שממומנת על ידי הקרן לישראל מתחדשת.

סנאית: בשבוע הבא יש בבג"ץ את העתירה הזאת בשביל הערבים האלה.

שממית: איזה ערבים?

סנאית: נו, אלה מהמערות בסוף העולם, ליד חברון.

שממית: אהה. אולי נפרסם מודעה בעיתון?

סנאית: בידיעות?

שממית: מה איתך? בעיתון שכל השופטים קוראים, בהארץ.

סנאית: אין כל כך זמן. בואי ניקח את המודעה שפרסמנו אז, של האנשי רוח.

שממית: כן, הסופרים והמשוררים (עוברת על המודעה במהירות). יש לנו בעיה. יורם קניוק מת.

סנאית: אויש, כל כך אהבתי את 'מיכאל שלי'.

שממית: זה עמוס עוז, יקירתי, והוא חי מאוד ועוד יזכה בנובל. את תראי. בואי רק נוריד את השם של קניוק ונשלח.

סנאית: אי אפשר, הוא לא היה מרשה לנו. שגרוסמן וזך יהיו חתומים והוא לא?

שממית: אבל זה ייראה מצחיק לחתום בשמו.

סנאית: מה הבעיה? אז נוסיף "ז"ל".

פנייה לאגודה לזכויות האזרח שהקישור בסוף המודעה מוביל לאתר שלה, ושחתומה גם על העתירה לבג"ץ בנושא, לא זכתה למענה עד מועד סגירת הגיליון.