המלחמה "ההיא"

תא"ל במיל' מנש גולדבלט , ח' בתשרי תשע"ד

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בשנים האחרונות אני נוהג לפתוח את השיחות שלי לפני חיילים ו/או מפקדים בנושא מלחמת יום הכיפורים בשאלה "מה אומר לך" "מלחמת יום הכיפורים". התשובות אחידות וקצרות, "הפתעה", "בלאגן", "הפסדנו", "מלחמת גנרלים", "הרבה הרוגים" וכדומה.

עבורי ועבור רבים כמוני, למלחמת יום הכיפורים היו דגשים אחרים לחלוטין, הדבר היחיד שאני יכולה לקחת מאותן תשובות הוא רק האמירה האחרונה- "הרבה הרוגים" מכיוון שאני חוויתי את מספר חברי, מפקדי, ופקודיי שנפלו במלחמה הזו.

מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמת אשר שדה הקרב בה הושפעה מאוד מאותן אמירות אשר נחרטו בזיכרון הלאומי שלה, אחרי מספר רב של מרכיבים נוספים וחשובים והם: לחימה ברמה מקצועית גבוהה, לחימה של כל צורות הקרב האפשריות, והחשוב מכל- הניצחון.

כמ"פ טנקים אשר נלחם לאורך כל 18 ימי הלחימה הייתי מחובר היטב לכל הרמות מתחתיי עד הטנק הבודד ואחרון החיילים, ולרמת הגדוד מעליי.

פעלנו לאורך כל התקופה וחווינו מלחמה בעלת המאפיינים שהזכרתי, בדגש על הניצחון.

ברור לי, כי לאורך הפעילות עשינו שגיאות ושילמנו על כך מחיר, אך תפיסת עמדות הייתה כפי שלמדנו, מי שעלה גבוה מיד זוהה וחטף, התנ
עברה עלינו מלחמה שבה ביצענו את כל צורות הקרב אשר שונים, למדנו בבתי הספר הצבאיים ברמות השונות, החל מביצוע הגנה בימים הראשונים, כולל שלבים של השהיה ונסיגה
ועה שלנו הייתה לפני צורת הלחימה- בסדר הנכון, וברווחים הנכונים. קיבלנו פקודות לכל פעילות, בדרך כלל בקשר,וחסרות, אך הפקודות ניתנו.

נתתי פקודות ועדכנתי את תמונת המצב עד כמה שהיה ידוע לי. טיפלנו בטנקים, לא תמיד לפי הספר, לא תמיד בזמן הנכון, ולא תמיד את כל הטיפול. אך התקרבנו ככל האפשר לכתוב, ולנלמד על ידינו עד אז. זאת הייתה מלחמה ובמלחמה לא הכל לפי הספר.

עברה עלינו מלחמה שבה ביצענו את כל צורות הקרב אשר שונים, למדנו בבתי הספר הצבאיים ברמות השונות, החל מביצוע הגנה בימים הראשונים, כולל שלבים של השהיה ונסיגה. נכנסנו לחניוני לילה פלוגתי או גדודי כשהתאפשר, ותמיד עם פחות טנקים וחברים מאז החניון הקודם.

אך כאשר נכנסנו לחניון הוא היה כפי שלמדנו, עם כיון הקנים המתאים וברווחים מתאימים. התארגנו לאבטחת החניון, שמרנו על משמעת אורות והמשכנו בסדר הידוע של הכנת הכוח להמשך לחימה (תדלוק, תחמוש, טיפול בכלים, הספקה וכו'). ואם נשאר זמן ישנו קצת.

השתתפנו בהתקפות נגד במסגרת ההגנה מחד ומאידך נחלצנו מהתקפות נגד של המצרים. נפגענו חילצנו פצועים וטנקים פגועים, ומרכיבים נוספים של קרב ההגנה שקצרה היריעה מלפרט.

זכיתי להשתתף במארב אוגדתי קלאסי של עוצבת הפלדה, האזנתי לפקודה של מפקד האוגדה כפי שכתובה בספר: "תחנות.. כאן 40 פקודות עבור וכו'... וכו'.."

פרט לאמירה הגדולה "העברנו את המלחמה לשטח האויב" (שהיא בפני עצמה מרכיב חשוב בשדה המערכה), עברנו לצורת קרב נוספות, כמו התקדמות ורדיפה, ואף סייענו למסייע שלנו בהשמדת בסיס טילים בארץ גושן.

סיום המלחמה הציב בפנינו את האתגר הכפול של לחימה בשטח בנוי וכיתור האויב. על הגדוד שבו נלחמתי הוטלה משימת כיבוש העיר סואץ, ע"מ להשלים את הכיתור של ארמיה 3 בסיני. גם כאן, קיבלנו ערב לפני הכניסה פקודה גדודית ולאחריה ניתנו פקודה פלוגתית ותדריך. התנועה לתוך העיר הייתה תוך הקפדה על כללי התנועה בשטח בנוי- ציוד הררי: הפניית קנים וחלוקת גזרות, רווחים וכדומה.

הלחימה בתוך העיר הייתה קשה מהצפוי, בעיקר בגלל הערכות האויב אשר לא הייתה ידועה לנו ולא ניתנה בפקודות ובתדריכים לפני הקרב. מרבית מפקדי הגדוד נהרגו או נפגעו במהלך הקרב מעצם היותם במקומם הטבעי מחוץ לצריח והטנק בעמדת המפקד בזחל"ם או בנגמ"ש. כמו כן, רבים מחיילי החרמ"ש נפגעו מהאש שנורתה מהקומות העליונות של השטח הבנוי היישר לזחל"מים הפתוחים מלמעלה.

אך יותר מכל, הביצוע היה בהתאם לעקרון המלחמה שמוביל "ביצוע המשימה לאורך המטרה". בקרב זה הקשר בין המשימה לבין המטרה היה חד, ברור ומכריע. המשימה הייתה כיבוש העיר סואץ והמטרה הייתה כיתור הארמיה השלישית. במקרה זה ניתן לומר כי המחיר הכבד ששילמנו בקרב זה אולי אינו "מצדיק" את המשימה, אך לי הייתה ברורה המטרה שהיא מבחינתי השיא בניצחון של צה"ל בסיני- והיא השלמת כיתור הארמיה השלישית ועמידה במטרה במלוא מובן המילה.

לסיום, אבקש לומר כי אינני מנסה להעביר ביקורת על אשר קרה בתקופת מלחמת יום הכיפורים בסביבה המערכתית אסטרטגית. לא הייתי שם. ברצוני לומר כי הכנת הכוח לפני המלחמה והמקצועיות ברמות הטקטיות תוך כדי המלחמה הן אשר מכתיבות את התוצאה בשדה הקרב ואם נוצרו התורפות בגלל "הפתעה", "בלאגן" וכו', הרי בעבודה מקצועית ניתן אף לחפות על כך. מובן מאליו כי רוח הלחימה הינו מרכיב נוסף וחשוב במשוואת המלחמה, אך לא נדון בזה כאן.

אני רואה בשנת ה-40 למלחמת יום הכיפורים הזדמנות לשנות את העיסוק ברמה המערכתית אסטרטגית של אותה המלחמה, ולעבור ולעסוק ברמות הטקטיות אשר הן הבסיס החשוב ביותר בהכנות ובמוכנות לכל תרחיש אשר צופן לנו העתיד. ויביאו את הניצחון.