אתה שם למעלה. סיפור ליום כיפור

שקעה השמש ונכנס יום כיפור. אחרי שעה קלה נכנס אחד הידידים הקרובים, והתפלא: "איפה כל הכיבוד והשתייה ואיפה הריח של המנגל?"

עודד מזרחי , ט' בתשרי תשע"ד

עודד מזרחי
עודד מזרחי
צילום: עצמי

כשנה לאחר שירון ושרונה התחתנו נולדה להם תינוקת, ומיד לאחר לידתה התגלתה אצלה בעיה רפואית נדירה. היא לא ינקה ולא הייתה מסוגלת לשתות בפיה, וקיבלה את מזונותיה דרך הווריד באינפוזיה. במקום צואה היא הפרישה דם. גופה לא התפתח כלל ובגיל שלושה חודשים היא נראתה כמו פגה. הרופאים לא ידעו איך לטפל במקרה הנדיר שלה, ולא מצאו שום רפואה מתאימה.

"צר לי, אבל אנחנו מרימים ידיים", אמר הרופא הבכיר לירון.

ירון היה נואש לגמרי ולא היה לו למי לפנות. ואז, מבלי להבין מה הוא עושה, נשא את עיניו לעבר השמיים ואמר: "תשמע לי, אתה שם למעלה. אם אתה נותן לבת שלי לחיות, אני מבטיח לך שאצום ביום הכיפורים הבא ובכל ימי הכיפורים בימי חיי!"

פנייתו של ירון הייתה בחודש אלול, כחודש לפני יום כיפור. זה היה קורבן גדול מצדו. הוא היה אז רחוק לגמרי מקיום תורה ומצוות, ולא רק שהיה רחוק, אלא היה ממש בכיוון ההפוך. במקום לצום ביום הכיפורים עשה בביתו חפלה גדולה, עם בשרים על האש ומיני מטעמים וגלידות טעימות לקינוח, וראה עם חבריו סרטי וידיאו.

כעבור כמה ימים הגיעה למחלקת הילדים משלחת של רופאים מאירופה ונכנסה לחדרה של הבת החולה. הרופאים עמדו ליד מיטתה ודיברו בשפתם הזרה מבלי שירון הבין אף מילה.

לאחר שהלכו שאל ירון את האחות: "על מה הרופאים דיברו ביניהם?"

"הם דיברו על כך שיש להם תרופה חדישה שעשויה להציל את בתך", ענתה האחות.

"נו, הלוואי...", אמר ירון בתקווה.

"אנחנו נזמין מהם את התרופה לבתך ונקווה לטוב", היא אמרה.

ואכן כך היה. הילדה קיבלה מדי יום את התרופה החדישה וסימני שיפור קלים החלו לצוץ.

יום אחד באה האחות עם בקבוק תינוקות בידה ואמרה לאב: "בוא ניתן לתינוקת לאכול".

"אבל היא לא שתתה אף פעם!", תמה ירון.

האחות הניחה את הבקבוק על פיה של התינוקת, ולתדהמת ירון היא ינקה ממנו בשקיקה.

לאחר זמן מה החליף ירון את הטיטול של התינוקת, ואז יצא למסדרון המחלקה, הניף את הטיטול המשומש והחל לצעוק לעבר דלפק האחיות: "אחות, הילדה עשתה צואה! אחות, היא עשתה צואה! בואי תראי...".

אנשי הצוות והחולים שהיו במסדרון היו בטוחים שהוא יצא מדעתו.

כעבור ימים ספורים בא הפרופסור, מנהל המחלקה, ואמר לירון: "יש לי בשורה טובה בשבילכם. בתכם בריאה לחלוטין כעת, ומחר היא משתחררת".

מועד השחרור היה בערב יום כיפור, בשעת צהריים. ירון נזכר בהבטחתו לבורא עולם, והבין בדיוק מה עליו לעשות.

כאשר הגיע עם הבת לביתם, שרונה אמרה: "יופי שחזרתם עכשיו. היום בערב תהיה לנו סיבה נוספת לחפלה המסורתית שלנו. בוא נזדרז להכין כל מה שצריך לפני שיגיעו כל החבר'ה. אתה תקנה בשר ואני אכין את הסלטים..."

"לא! לא! לא!", קרא ירון, "הבטחתי לו לצום".

"למי הבטחת לצום?", תמהה שרונה.

"הבטחתי לאלוקים..."

"תגיד לי. נפלת על הראש?!", זעקה, "ממתי אנחנו צמים ביום כיפור?!"

אז סיפר לה ירון איך פנה לריבונו של עולם לפני כחודש והבטיח לו שאם בתם תתרפא יצום ביום כיפור, וכל זה היה לפני שהגיעה התרופה החדישה. "וכעת אני חייב לקיים את הבטחתי", סיים.

שרונה שמעה ובלי היסוס אמרה: "אם ככה, אני מצטרפת אליך וצמה!"

שקעה השמש ונכנס יום כיפור. אחרי שעה קלה נכנס אחד הידידים הקרובים כשהוא מחזיק שקיות של פיצוחים בידו האחת וקופסת גלידה ענקית בשנייה. הוא הביט בשולחן שבסלון והתפלא: "איפה כל הכיבוד והשתייה ואיפה הריח של המנגל? מה קורה פה?"

ירון הסביר לו שהשנה הם החליטו לצום וסיפר את סיפורו.

"אם ככה, גם אני אצום איתכם!", הכריז הידיד והציע להכניס את הגלידה למקפיא כדי שתישאר למוצאי הצום.

ירון ושרונה צמו לראשונה בחייהם באותו יום כיפור. כך החלו לעלות על מסלול היהדות, וכיום הם שומרי תורה ומצוות.