1.
נושא הדיון, כפי שנכתב על מסך הפלזמה הממוחשב בכניסה לאגף הוועדות בכנסת היה: "ועדת שקד – הצעת חוק שירות ביטחון, תיקון מספר 19, הוראת שעה שילוב תלמידי ישיבות". בפועל, היו צריכים לכתוב: "מעמד זעקה, בקשה ותחינה של ראשי ישיבות ההסדר על המשך קיומן".
המפעל המפואר הזה, זוכה פרס ישראל, שבמשך למעלה מחמישים שנה גידל דורות של בוגרים לתפארת, המשתלבים בכל תחומי העשייה במדינת ישראל (ורק בגלל שאני לא סובל שמכניסים את חללי צה"ל לכל דיון ציבורי אני לא כותב: שבשבוע הבא יפקדו אלפים מהם את קברי חבריהם הרבים שנפלו בקרבות מלחמת יום כיפור), נאלץ באווירה הציבורית הנוכחית לבוא ולהתחנן על חייו, ממש כך. אוחילה לעֹפר שלח, אחלה פניו. אם יש פה פוליטיקה חדשה ומשהו חדש מתחיל, אז הכול נפתח מחדש. הכול כולל הכול. ועכשיו לך תוכיח שאתה בכלל שווה משהו.
2.
וכך מצא עצמו הרב עמיחי גורדין, ר"מ שיעור א' בישיבת 'הר עציון', יושב בשבוע שעבר בוועדת שקד ומחלק לנוכחים דפים עם דיאגרמות ונתונים ("בסך הכול רק עשרה אחוזים מבני הציונות הדתית משרתים במסלול ההסדר") ואז עובר לטיעון המרכזי שלו, שעל פניו אמור היה להיכנס ללב חברי הוועדה החילוניים: "אם הבאר הזאת של ישיבות ההסדר תיובש, לא יהיה לכם לא הרב שרלו ולא הרב יעקב מדן ולא הרב חיים נבון! רות גביזון תוכל לכתוב אמנות מפה ועד הודעה חדשה, אבל לא יהיה לה עם מי לחתום אותן. לא יהיו רבנים שמדברים ישראלית. ח"כ עליזה לביא יכולה להכניס לוועדה למינוי דיינים עשר נשים פמיניסטיות, אבל כשהיא תחפש דיינים שהיו בצבא, פשוט לא יהיו לה. תלמיד שיסיים ישיבה תיכונית וירצה להיות תלמיד חכם, לא ילך לישיבת הסדר אלא יחפש דרך רצינית ללמוד תורה... תבינו, הם משרתים היום 16 חודשים, אתם רוצים להעלות ל-17 ואחר כך ל-24. אבל מבחינתי כבר במצב הקיים חסרים להם 16 חודש של לימוד תורה. אז כעת אתם אומרים להם: אנחנו רואים שאתם מצליחים לטפס על ההר עם יד קשורה, יופי, בואו נוריד עוד יד, ואתם תמשיכו לטפס במעלה התורה".
משכנע? את ח"כ עֹפר שלח מ'יש עתיד' זה ממש פוצץ: "סליחה, יש גבול לדמגוגיה, התלמיד שלך יישבר מלהתמודד על משרה בגלל עוד שמונה חודשים? אתה מבקש הנחה כדי שלתלמיד שלך יהיה יותר קל להתמודד על משרה?"
לא ייאמן. הרב גורדין מדבר על תלמידים שבמקום ללכת על קריירה מתגמלת של עורך דין או רואה חשבון החליטו להקדיש את מיטב שנותיהם ללימוד תורה תובעני, כדי לזכות יום אחד להורות הוראה בישראל - וח"כ שלח מבין שהוא מדבר על חלוקת ג'ובים לתלמידים שלו. הרב גורדין לא וויתר: "סליחה, לכם ב'יש עתיד' היה חשוב לקדם רב ראשי מסוים, נכון? אז ככה, עוד 20 שנה לא יהיה לכם את מי לקדם".
"יקירי", קטע אותו שלח, "לא מעניין אותי מי הרב הראשי. הוא לא קובע לאורחות חיי. תפסיק לבלבל ת'מוח!".
אני מודה, ממש לא ציפיתי שהח"כ ידבר לר"מ בישיבה בגוף שלישי ("הרב יפסיק לבלבל במוח!") ובכל זאת תהיתי מה עובר עכשיו לרב גורדין בראש. הוא הרי מדבר על הערך החשוב של "רבנים דוברי ישראלית" והנה הוא פוגש ח"כים דוברי ישראלית.
3.
כמובן שהרב גורדין לא בלבל את המוח. הוא רק חשף לראשונה, אולי בלי להתכוון בכלל, קצת אמת על יריביו הרעיוניים. הוא חשב שהוא פונה לאיזו נקודת קונצנזוס כשהוא מדבר על רבנים מסוג אחר, אבל גילה מולו ח"כ בכיר ב'יש עתיד' שלא רוצה רבנים בכלל. וזה מה שהיה כל כך מתסכל אבל גם כל כך מעורר וחשוב בדיון הזה, שלא זכה משום מה לסיקור תקשורתי. לא היו בו כותרות מפוצצות, אבל נאמרו בו באופן נדיר דברי אמת. אולי לראשונה, במקום סיסמאות על "שוויון בנטל", "ציונות", "תורה", "צבא", אנשים העזו לומר בפרצוף מה הם באמת חושבים. כנראה דווקא כי מדובר בישיבות ההסדר ולא בישיבות החרדיות, משהו כאן הפך מחודד ובהיר ומזוקק יותר. כי הם הרי הולכים לצבא, אבל מה בעצם הם עושים שם, בשאר הזמן של ההסדר? למה זה חשוב? אי אפשר לקצר את זה קצת? או הרבה?
אנשים כמו הרב זאב קרוב שמעו בדיון הזה שהם מפלגים את העם, וח"כ שולי מועלם זכתה שם לקריאת הביניים הבאה מפיו של אחד מאנשי עמותות ה"שוויון בנטל", לא נגענו: "גם אני כאבא רוצה לישון בלילה בשקט, לא רק את רוצה לישון. צריך להתחשב גם בנטל שלנו, של ההורים של הקרביים". מועלם וקרוב לא ענו. אני מקווה שהם לא שמעו, אבל נדמה לי שכן. הכול שם היה רועש וקולני.
בדיון, אגב, נחשף כי אין כל הסבר ברור להארכת השירות בחודש כפי שהמליצה ועדת פרי. נציג צה"ל בוועדה אפילו הודה שאין לו מושג מי המליץ על אותו חודש שעליו ניטש כל הוויכוח, כי הרי אין בו כל תועלת מבצעית. כלומר, העיקר הוא הרעיון, העיקרון, האתוס. להראות שגם בחורי ההסדר ילמדו תורה חודש פחות. באנו לשנות.
4.
האווירה הפכה לעוד פחות נעימה כשהרב דוד פנדל ניסה לבקש רחמים מכיוון אחר. ראשי ישיבות ההסדר ותלמידיהם הואשמו לאורך הדיון באגוצנטריות, בנהנתנות. ח"כ ישראל חסון מ'קדימה' קרא שוב ושוב לרב פנדל "מתנשא". ולכן האיש שנולד בלונג איילנד, עלה לישראל כבחור צעיר, שירת בתותחנים ויצא להקים בשדרות ישיבה שפרחה גם בשנים הכי קשות של הקסאמים על יישובי עוטף עזה, ניסה פשוט להוכיח שהוא לא פרזיט. "אני רוצה להסביר למה חודש השירות הנוסף שאתם רוצים להוסיף עכשיו לשירות הצבאי הוא קריטי לנו. בחודש הזה הם אמורים ללמוד רשב"א, ללמוד 'קצות'. לימוד תורה ברמה גבוהה. אני רוצה שהבנים שלי יהיו ברמה של הבנים של הרב גפני והבנים של הרב פרוש, גדולי תורה, אנשים שלומדים תורה, אתה לא יכול להגיד שאני מתנשא. אתם אומרים שהחודש ה-17 לא נצרך אבל אנחנו מתחננים: תחזירו לנו את זה דחוף, אנחנו צריכים את זה. אני רוצה להגיד גם משהו על הציבור החרדי, למרות שזה לא המנדט שלי: ניסיון לכופף אותו ולהגיד 'יש לנו את המתכון לציבור החרדי' – לא יעבוד. הציבור החרדי הוא ציבור עוצמתי, הוא חי תחייה של קודש, לא היה כזה דבר דורי דורות. מדינת ישראל זכתה, ואתם כולכם כנציגי המדינה זכיתם, אל תהרסו את זה. אנחנו מחוברים איתם בלב ובנפש. אני אוהב את הדרך שלי אבל צריך לכבד אותם. ואני רוצה להגיד משהו אחרון", סיים הרב פנדל וסיפק הצצה מעניינת לתחושות ולחרדות של ראש ישיבה ציוני דתי, והן ממש לא נוגעות רק לקיצוצים, "כל פעם שהבחורים שלנו מתגייסים אני מתגאה בזה. הם מתגייסים עם רעל בעיניים והרבה מוטיבציה. אבל יש לי חששות. כי אני רוצה שהם ילמדו מסכת כתובות, אני רוצה שהם יגמרו את הש"ס. האם שכחנו שזו משימה לאומית שיהיו תלמידי חכמים? שכולנו, לא רק המלמדים והמחנכים, אלא גם אנשי ההיי-טק, יהיו תלמידי חכמים? אני מתחנן בפני הוועדה להוריד את החודש ה-17 של השירות. החודש הנוסף הזה אומר שהחייל חוזר באמצע סמסטר, באמצע זמן חורף, קשה להיכנס לאמצע ה'תוספות'. הילד שלי למד בהסדר בקריית שמונה. אני רוצה שהוא יהיה תלמיד חכם עוצמתי, שהתורה תהיה משהו שהוא נושם". ופה הוא הסתכל ממש לתוך עיניו של ח"כ ישראל חסון: "אני לא מצפה ממך להבין איך אני מלמד את הנוער שלנו רשב"א ואיך גורמים שהם יאהבו את קצות החושן ואת ר' שמעון שקופ שאולי לא זכית להכיר...".
מיד קפץ עליו רוגזו של חסון: "שוב פעם ההתנשאות הזו? עוד פעם אתה? תעשה לי טובה, די...". הרב פנדל מיהר להתנצל. לכו תדעו, אולי חסון גורס סברות של ר' שמעון שקופ בלילות, יחד עם מופז. בסך הכול אין לשני הח"כים הבודדים האלה של 'קדימה' הרבה מה לעשות עכשיו. "סליחה", הוא אמר בלי טיפת ציניות, "אולי זכית להכיר את ר' שמעון שקופ יותר ממני. אני רק מבקש שתדע להכיל אותנו".
סיכום הסיבוב השני: אחרי שהרב גורדין לא הצליח לשכנע בחשיבותם של רבנים "ישראלים" וזכה ב"אל תבלבל את המוח", הרב פנדל מנסה להסביר מה המשמעות של חודש ימים בישיבה עם חידושי ר' שמעון שקופ וזוכה ל"עוד פעם אתה, תעשה לי טובה".
5.
ואז ביקשה את רשות הדיבור ח"כ אורית סטרוק. "יש פה איזושהי תהום שפעורה בינינו. אתם לא מבינים על מה אנחנו מדברים. עֹפר, בועז", היא פנתה לשלח ולח"כ בועז טופורובסקי (ממפלגת 'יש עתיד', אלא מה), "הרב גורדין לא דיבר על הישגים במונחים של לקבל עוד ג'וב בעולם החומרי הזה, הוא דיבר על מושגים רוחניים. בצדק התפרצת, מבחינתך. אבל ללמוד תורה זה משהו אחר מללמוד פיזיקה או מתמטיקה או ספרות. אני מבינה בדיוק איפה אתה נמצא, אתה יודע למה? כי אני באתי משם. ולימוד תורה זה חיים, זה עולם שלם של חיים. אנחנו רוצים לגדל גדולי תורה, לא כדי שיהיה להם תואר כזה. וכשהרב גורדין מציג כאלה טבלאות שמלמדות כמה אנשים יצאו דיינים וכמה יצאו לרבנות – זה לא כדי להראות שיש להם תואר כזה או אחר, אלא כדי להראות שהצלחנו לגדל אנשים גדולים ברוח. והרוח הזאת שאנחנו מנסים לשאת אותה על כתפינו הדלות, אנחנו מתפללים כל יום שגם אתם תבואו ותישאו את הרוח הזו על כתפיכם, יחד איתנו".
לא חשבתי ששלח ישב בשקט. "יש גבול לכל דבר!", הוא ממש צעק, "יש גבול גם להתנשאות הזאת. אני נושא על כתפי רוח של עולם שלם שאת בורה בו. הקשקוש הזה... בואי נגיד פעם אחת את האמת: כולכם חיים בתחושה שאתם עגלה מלאה ואנחנו עגלה ריקה. את הוצאת את המרצע מהשק. מבין כל החברים הצבועים שלך רק את הוצאת אותו מהשק. זאת התחושה ולכן את חושבת שמגיע לכם".
הדיון העצוב והמתסכל כבר עמד להסתיים, כשסטרוק השיבה לו. יותר משישים שנה מתנהל כאן הפולמוס על עגלה מלאה ועגלה ריקה. אינספור פאנלים פרנסו ארגוני פיוס וגישור. אבל מאז החזון אי"ש ובן גוריון ועד פסטיבל 'הקהֵל' האחרון, לא שמעתי חידוש כמו זה ששלפה ח"כ סטרוק ברגע האחרון של הדיון הזה: "עֹפר, אנחנו הדתיים לא עגלה מלאה ואתם החילונים לא עגלה ריקה. העגלה המלאה היא העגלה של תורת ישראל. והיא של כולנו".