איה איה אייכה?

הרב ישי אביעזר , כ"א בתשרי תשע"ד

יהדות שולי רנד.
שולי רנד.
צילום: עצמי

על שאלת הבורא את האדם אייכה, באה תשובה של הסתתרות. "את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא".

אדם המתחבא מאלוהיו הוא עירום. לא הייתה זו הסתתרות מתוך הבנה שאפשר להסתתר מפני ה', אלא מתוך בושה גדולה של מערומי חטא. הייתה זו בריחה של האדם מהאניות העצמית שלו. לא נותרה בו שדרה של יכולת עמידה לפני הבורא. תעבורנה עוד אלפיים שנה, עד שיבוא אברהם ויענה באומץ על הקריאה האלוקית, ויגיד הנני.

הנוכחות העצמית של האדם ניטלה ממנו עם החטא, והוא לא הצליח לענות הנני. הוא הסתתר בתוך עץ הגן, מפני האין של עצמו. אברהם הצליח להשיב את האניות שאבדה, להציג בפני הבורא אישיות המסוגלת לעמוד מולו, ולומר בענוות בטחון הנני.

שאלת השאלות מהיום הרת עולם, מהדהדת באוזני כל אחד – אייכה? היכן נקודת הסטיה שלך מהדרך שאותה התוויתי? האכלת מעץ הדעת במקום מעץ האמונה? העדפת את המוח על פני הלב? התבונן בערטול העצמי שלך, שים לב להסתתרות
הבורא מצפה מהאדם ליטול אחריות על חייו, ולהתמודד עם הקשיים הנמצאים בדרך ה'. לא לאכול מעץ הדעת, כי אם מעץ האמונה
הבלתי מודעת שלך, והקשב לשאלה אייכה.

גם שולי רנד קרא את פרשת גן עדן, אך הוא הצליח להפוך את השאלה שנשאלה מלמעלה למטה, ולשאול אותה מלמטה למעלה. בהתכתבות מפתיעה עם הפרשה, הוא פונה אל הבורא, שלא כאדם, ושואל: אנה מפניך אסתתר/ מה אטען מה אצטדק/ מה אדבר.

יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי, ונלחם ביאוש המכרסם, יודע שכתמים שחורים מכסים את מסך חייו. כתמים מהעבר הוא מנסה למחות בכל כוחותיו. הוא עולה ויורד חליפות, עובר כלוליין מהצלחה לכישלון וחוזר חלילה. תהליך כזה הוא אכילה מעץ הדעת, שמסלקת את המוטיבציה ואת החיות הפנימית של שמחת עבודת ה'.

קולות מהעבר/ לוחשים לי לעצור/ אבל אני מוסיף/ בחושך לחתור/ ושואל ומבקש/ איה איה אייכה. שאלת האייכה, היא שאלת התלוי על חוט השערה. אך המסקנה מגן עדן היא הנחישות והדבקות במטרה. על אף הייאוש המכרסם הוא מוסיף בחושך לחתור, אך פונה אל אלוהיו בשאלה אייכה. הנוכחות הנסתרת של הבורא בחייו, מותירה אותו בהרגשה לבדית, היוצרת על ידי קשיי החיים, יאוש וחוסר תוחלת.

עם כל זה יש חתירה מתמדת קדימה. למרות כל הקשיים ולמרות כל הרגשות, ממשיכים לחתור ולא פוסקים. חיציו של הכסיל הזקן מכוונים למטרה אחת, להפסיק, להרים ידיים וללכת למקום אחר. אכילה מעץ האמונה היא לא להפסיק לחתור קדימה, ולהמשיך לכוון היעד. אכילה מעץ הדעת, הייתה מרחיקה מהדרך וגורמת להסתתרות מעורטלת.

העונש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, סוגר את השיר כמו את מסכת חייו של האדם: בסופו של יום/ הן אפלט אל החוף/ האדמה הרחומה/ אותי אליה תאסוף/ ואז אצעק ואצטדק ואספר/ איך בחושך הזה/ הייתי חותר/ ושואל ומבקש וכוסף/ אייכה.

המשורר מהדהד באוזנינו, גם את הפליטה של יונה אל החוף. הבריחה וההסתתרות של האדם מפני בוראו, כתובים להפליא בספר יונה. אדם ברח בגן עדן מפני השליחות שלו, כמו שיונה בורח מפני שליחות חייו. אך הייעוד נותר כשהיה.

הבורא מצפה מהאדם ליטול אחריות על חייו, ולהתמודד עם הקשיים הנמצאים בדרך ה'. לא לאכול מעץ הדעת, כי אם מעץ האמונה. הפוך את השאלה שנשאלה מלמעלה למטה, לשאלה הנשאלת מלמטה למעלה. אל תתן לי לשאול אותך אייכה, שאל אותי אתה אייכה.

הכיוון שנותן המשורר, הוא המרשם להצלחה. לא להפסיק לחתור, להמשיך קדימה עם כל הקשיים וכל הסיבוכים. היעד ברור, המטרה קבועה, המשך לחתור קדימה ואל תרפה. כשיהיה לך קשה אל תפסיק, שא עיניך למרום ושאל אייכה.