ערך הכלל
ערך הכלל

הנה אך סיימנו את חמשת חומשי התורה, ומיד אנו שבים ולומדים מחדש את חומש בראשית.

זו דרכו של העם היהודי מאז ומקדם – לעסוק בתורה ללא הרף. לנסות ולמצוא בה הבנות וטעמים חדשים, ובכך להוסיף דעת ומוסר, המחדשים ומרוממים את מציאות חיינו. אומרים על כך חז"ל בפרקי אבות: "הפוך בה והפוך בה דכולה בה" – נסה להעמיק ולהתבונן בפסוקי התורה מכל צדדי החשיבה וההיגיון, שכן אוצרות רוח עד אין קץ טמונים בה.

בפרשתנו מצווה הקב"ה את אדם וחוה במצווה הראשונה בתורה – מצוות פריה ורביה: "ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הרץ וכבשוה"... 

כהמשך למצווה זו אומר הנביא ישעיהו: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה". כלומר, אין תכלית בריאת העולם להישאר בתוהו ובשיממון; העולם נברא כדי שיתיישבו בו בני אדם, יפתחו בו חיי יצירה ועשייה ויגבשו בו חברה אנושית בעלת אידיאלים ומוסר. 

אמנם יש לשאול: מדוע מבין כל המצוות, בחרה התורה לפתוח דווקא במצווה זו את מצוות התורה? 

ונראה שהתשובה לכך נעוצה בערכה הכללי של המצווה, המציבה לנגד עיננו את הכיוון והמגמה של המצוות כולן. 

מצווה זו מלמדת אותנו מהו עניינן של כל מצוות התורה, שאינן באות לפתח רק את האדם הפרטי ולהיטיב עימו, אלא שתכליתן היא לרומם ולפתח את כלל האנושות, בכל מערכות החיים, על שלל גווניהם. על כן ראויה מצווה זו לפתוח בראש כל המצוות כולן.