הומניזם להמונים

אמילי עמרוסי , כ"ו בתשרי תשע"ד

אמילי עמרוסי
אמילי עמרוסי
מירי צחי
פקק. מכוניות זזות בקצב צמיחת המשק הרומני. מכונית אחת גולשת מהר מדי ונתקעת באחרת. לפניכם שני תסריטים.

אל"ף: המתנגש ייצא בפנים רחומות ובקבוק מים, ויבדוק אם הכל בסדר בקרב יושבי המכונית שאותה שיפץ זה עתה. הוא יתנצל, יגיד שדעתו הוסחה, ישאל בשלום הקשישה מאחור וישאיר את מספר הטלפון שלו, למקרה שיהיו לה כאבי גב. בי"ת: הוא ייצא בפנים אטומות ועט כדורי, וידרוש את פרטי הנהג בגבות מאשימות. 

אתם יודעים מה יקרה. זה לא המזג הישראלי ולא הכיבוש, אלא מה שמשננים לכל נהג חדש: אל תיקח אחריות, שלא תצא אשם במשפט. אם תגיש טישו או מים תסתבך. או במילים אחרות: היועצים המשפטיים. מגנומטר המשפטוקרטיה שנמצא בכניסה לכל משרד ממשלתי ומצפצף נוכח רגשות עגולים או שכל ישר, הקים סניף בתוך הוורידים שלנו. 

נהג שיודע שהוא אשם בתאונה ויוצא זעוף מהמכונית כדי "לקחת פרטים" במקום לשאול בחביבות לשלומך, הוא קורבן של המשטר הזה. גם חייל שלא משיב באש בגלל תדריך משפטי שיושב לו בקודקוד. וגם רופא שמסרב להמליץ ולנקוט עמדה, כדי שלא להסתבך עם תביעה עתידית. 

בתחילת החודש הורשע מורה מירושלים בגרימת מוות ברשלנות, לאחר שאחד מתלמידיו טבע במהלך טיול שנתי לפני שלוש שנים. באירוע המדובר פיקחו על התלמידים שלושה מורים ושני מצילים, אבל המורה המורשע לא קיבל ממשרד החינוך אישור להכניסם למים! ולא יידע את ההורים על הכניסה למים! אז זו גרימת מוות ברשלנות. 

שופטי בג"ץ הם אנשים חכמים מאוד, אלא שנראה כי האוויר בגלימתם גורם להם להתנתק מהקרקע. החלטת בג"ץ האחרונה לאסור את מעצרם וכליאתם של מסתננים בלתי חוקיים היא דוגמה מרהיבה

לפני עשור היו שלושה יועצים משפטיים במשרד החינוך; היום יש שלושים. צריך לקרוא את חוברת ההנחיות לטיולים שהוציא משרד החינוך ויועמ"שיו, כדי להבין למה יותר ויותר מורים ומנהלים היו שמחים לוותר על טיולים. מתוקף בועת כסת"ח משפטנית, הילדים שלנו לא זוכים לטבול רגליים בנחל, נאסר על הגננות להקים מדורות ל"ג בעומר, ואף מורה לא מחבק אף ילד. זה לא היה מרגיז אם זה היה מסתדר איכשהו עם ההיגיון או הסטטיסטיקה.

אבל למשפטנים מספיק מקרה בודד בטווח הטעות הסטטיסטית כדי שכל העדה תסבול, והיגיון בריא זה לחלשים. 

אחד מרגעיו הגדולים של בג"ץ ברמיסת הקומון סנס נרשם כאשר כבודם אישרו למוסטפא דיראני לנהל תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל, בטענה כי עבר עינויים כשנחקר כאן. האיש שנסע עם רון ארד חי בבגאז', יוכל להמשיך בתביעתו נגדנו בסך 6 מיליון שקלים, קבעו השופטים, מתוקף זכויות אדם. 

זכויות אדם בסוליית הנעל שלי. סליחה. יש גם חוש ריח של צדק בסיסי שלא כתוב בשום ספר חוקים, ובדיוק בשבילו קיים בית משפט עליון. אבל חוש ריח תלוי גם בטעם אישי. ב־2002 הורה בג"ץ לצה"ל לעצור את הרס הבתים הפלשתיניים ברצועת עזה, שבחסותם בוצעו פיגועים רצחניים (זה היה לפני ההתנתקות אז אולי אפשר ללמד עליהם זכות, שהם פשוט הזדעזעו מהרס קירות). 

במקרה אחר היתה זו נוקדנות שסיבכה את הרגליים: בג"ץ חייב את משרד החינוך לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב, גרם להיסטריה במערכת והביא את שר החינוך להכריז על ביטול המבחנים.

שופטי בג"ץ הם אנשים חכמים מאוד, אלא שנראה כי האוויר בגלימתם גורם להם להתנתק מהקרקע. החלטת בג"ץ האחרונה לאסור את מעצרם וכליאתם של מסתננים בלתי חוקיים היא דוגמה מרהיבה. בטיעונים משפטולוגיים מתובלים בהומניזם להמונים, הם דירדרו לעזאזל חוק שהפחית דרמטית את מספר המסתננים (עוד לפני השלמת הגדר) והציל אותנו מאסון דמוגרפי, בפשטות. 

אלא שבהיכלי הצדק, פשטות היא קללה. נחשולי מהגרי העבודה מציפים את השכונות הנמוכות; בקומות הגבוהות לא רואים ולא שומעים. והשכל הישר הלך לאיבוד בין כל המילים, בין כל המשפטים. 
 
פורסם ב"ישראל היום"