מעשה בתפילין וטלית

האיש הגיב בטון זועף: "אני לא אניח תפילין אם לא יהיו לי תפילין משלי, וזה יהיה על מצפונך! אצלכם הכול מסתכם בכסף!"

עודד מזרחי , ל' בתשרי תשע"ד

עודד מזרחי
עודד מזרחי
צילום: עצמי

יום אחד נכנס אדם לחנות לתשמישי קדושה של יורם בשכונת התקווה בתל אביב, נעמד ליד הדלפק ושאל: "האם אוכל לזכות אותך במצווה?"

"במה מדובר?" שאל יורם.

"אני רוצה לקנות תפילין, אבל יש לי רק מאתיים שקלים".

"אשמח לעזור לך", ענה לו יורם שהתאפק לא לחייך, "אך המחיר הנמוך ביותר לתפילין כשרות מבהמה דקה הוא אלף ושלוש מאות שקלים".

"תראה", אמר האיש, "אילו היה לי את הסכום הזה הייתי משלם לך ברצון, אבל תאמין לי שמאתיים שקלים זה כל מה שיש לי. וחוץ מזה, בכל פעם שאניח את התפילין, תהיה לך זכות במצווה".

יורם הרגיש נבוך וענה לבסוף: "שמע, כאן זו חנות לתשמישי קדושה ולא עמותת חסד. אם אתה רוצה באמת להניח תפילין, תוכל לבוא כל בוקר לאחד מבתי הכנסת ליד מקום מגוריך, וישאילו לך בשמחה תפילין למשך תפילת שחרית".

האיש הגיב בטון זועף: "אני לא אלך לשום בית כנסת בבוקר, ולא אניח תפילין אם לא יהיו לי תפילין משלי, וזה יהיה על מצפונך! אצלכם הכול מסתכם בכסף! יש לכם הזדמנות לקרב יהודי, ואתם דוחים אותו?!" 

"מי זה 'לכם'?!", ענה יורם כשהוא מסובב את ראשו לכל עבר, "אני נמצא פה לבדי. מצטער, אבל אני לא יכול לעזור לך".

הלקוח המשיך ללחוץ על יורם כדי לקבל את התפילין במחיר הבלתי סביר של מאתיים שקלים.

לפתע נכנס לחנות אדם גלוי ראש, שביקש לקנות כיפה לבנה בדרכו לאירוע. הוא שמע את הדו-שיח שהתנהל בחנות, התקרב ליורם ולחש באוזנו: "תן לו את התפילין, ואני אשלם את אלף ומאה השקלים הנותרים".

כדי לוודא שהוא אכן ישלם את הסכום הגבוה שאל אותו יורם: "איך אתה רוצה לשלם?"

"בכרטיס אשראי", ענה.

"בבקשה", ענה יורם והחל לחייב את כרטיסו. לאחר שהתשלום התקבל, פנה יורם ללקוח שרצה את התפילין, ואמר לו שהוא יכול לשלם את מאתיים השקלים שברשותו ולקבל את התפילין. האיש שמח מאוד לשמוע זאת, שילם את הכסף, הודה לתורם, נטל את התפילין ויצא מהחנות.

יורם פנה לתורם ושאל: "יש לך קשר לאיש הזה?"

"ממש לא", ענה, "אני חייב להתוודות שאיני אדם דתי ואיני מניח תפילין, אבל תאמין לי שאני אדם מאוד מאמין. עכשיו הגיעה לידי הזדמנות שיהודי יניח תפילין בזכותי וניצלתי אותה. אל תחשוב שאני תמים. לקחתי בחשבון שאולי הוא ייצא מכאן וימכור אותן בחצי מחיר, אבל אני את שלי עשיתי".

יורם התרגש מדברי התורם והציע לו שיקנה גם לעצמו זוג תפילין.

"כמו שאמרתי לך אני לא אדם דתי, ובבקשה אל תנסה להחזיר אותי בתשובה, כי זה לא יעזור לך", ענה הנדיב האלמוני ושילם את מחיר הכיפה. יורם ארז לו אותה בשקית נאה וצירף בתוכה דף ובו הסיפור 'טלית לחתן', שהתפרסם בעבר ב'בשבע', על רווקה שרכשה אצלו טלית כסגולה למצוא את זיווגה, ובהשגחה פרטית זכתה למצוא דרכו בן-זוג ולהקים בית יהודי.

הלקוח לקח את השקית, הודה ליורם והלך לדרכו. לאחר כחצי שעה התקשר לחנות, צחק ואמר שבמשך הנסיעה הבחין שבשקית יש גם דף עם סיפור. "קראתי את הסיפור על הטלית והשידוך, ומעניין אותי מאוד לדעת אם הוא אמיתי", אמר.

יורם ענה בחיוב, והאיש אמר: "שמע, יש לי בת דיילת שעובדת באל-על. היא בחורה מוכשרת, משכילה ויפה, אבל מאוד בררנית. היא כבר בת עשרים ושבע ועדיין לא מצאה את בחיר לבה. תכין לי טלית כסגולה. אגיע אליך במונית בעוד רבע שעה".

"ומה עם תפילין בשבילך?" שאל יורם.

"אתה יודע מה? אם הסגולה תצליח, אקבל על עצמי להניח תפילין מדי בוקר".

"מקובל עליי", השיב יורם.

האיש הגיע, קנה טלית ונסע לדרכו.

כעבור ארבעה חודשים התקשר האיש ליורם ואמר: "תכין לי תפילין, בבקשה. קשה להאמין, אבל הבת שלי עומדת להתחתן עם בחור בדיוק לפי דרישותיה, והיא אפילו לא יודעת שקניתי לה את הסגולה. זה הצליח! עכשיו אני בא לקנות ממך תפילין בשבילי, רק תצטרך להסביר לי איך להניח אותן...".