"אוי לספינה שאבד מנהיגה"

אחרי מלחמת יום הכיפורים, קיבל הרב הראשי לישראל, עובדיה יוסף, פנייה מהרב הצבאי הראשי, תא"ל מרדכי פירון.

הרב שלמה לוי , ג' בחשון תשע"ד

הרב שלמה לוי
הרב שלמה לוי
באדיבות ישיבת ההסדר ראשון לציון

"אוי לספינה שאבד מנהיגה, אוי לדור שאבד לו מנהיגו" הרב מופת הדור פוסק הדור איש האשכולות הראשון לציון הרב חיים עובדיה יוסף זצ"ל היה מצד אחד מנהיג אשר דאג באופן אישי לכל אחד ואחד מעם מישראל, מצד שני היה מנהיג אשר הנהיג והוביל אחריו דור שלם של עם ישראל.

אנשים מכל רבדי העם מצאו אצל מענה לשאלותיהם בקשותיהם ובעיותיהם.

הרב חיים עובדיה יוסף זצ"ל היה איש האשכולות כלשון הגמרא בסוטה  "משמֵת יוסה בן יועזר איש צרידה ויוסה בן יוחנן איש ירושלים – בָּטְלוּ הָאַשׁכּוֹלוֹת" מבארת הגמרא : "מאי אשכולות? אמר רב יהודה: איש שהכל בו". רש"י פירש כי הכוונה לאיש שיש בו כל התורה כולה באמיתותה בלי דופי ובלי מחלוקת, כשהכוונה לגדול בתורה הבקי בכל חלקי התורה כולה, בנגלה ובנסתר, וכפי שנאמר בהלכות גדולות למסכת תמורה: "שלא נמצא בו שום עוון ותורתו נתונה לו ממשה רבנו ללא דופי".

דברים נכונים גם כלפי מרן הראשון לציון הרב חיים עובדיה יוסף זצ"ל שהיה נזעק לטפל בעגונות ומסורבות גט, היה נזעק לסייע לפתרון בעיות הלכתיות סבוכות העסוקות בחיי הפרט והכלל ולא חסך מעצמו כל מאמץ אפשרי לענות לכל השואלים את שאלותיהם הקשות והקלות. ראה בפועלו למען הציבור בכלל והספרדי בפרט את החובה המוטלת עליו לקרבם לאביהם שבשמים.

אחרי מלחמת יום הכיפורים, קיבל הרב הראשי לישראל, עובדיה יוסף, פנייה מהרב הצבאי הראשי, תא"ל מרדכי פירון. על הפרק היו כמעט אלף תיקים של נעדרי צה"ל שנשארו בשטח, כולם גברים נשואים. הרב חיים עובדיה יוסף זצ"ל,  נטל על עצמו את אחת המשימות ההלכתיות הסבוכות ביותר מאז קום המדינה, והתמנה לאב "בית הדין לענייני עגונות" של צה"ל ופעל להתיר קרוב לאלף נשים מעגינותם.

וכך הוא כותב בתחילת התשובה "בעקבות מלחמת יום הכפורים, נתבקשתי מחברי הרה"ג מרדכי פירון, הרב הראשי לצה"ל, והרה"ג גד נבון, סגן הרב הראשי לצה"ל, שליט"א, לשבת יחד אתם בראש בית הדין לענייני עגונות כדי לדון ולפסוק בקרוב לאלף תיקים של חללי צה"ל הקדושים, הי"ד, אשר היו נשואים והשאירו אחריהם אלמנות צעירות לימים.  ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם וכל מי שמתיר עגונה אחת בזה"ז כאילו בנה אחת מחרבות ירושלים העליונה להציל בחינה אחת מאשת חיל. שאין לך שעת הדחק גדולה מתקנת עגונות, ושאין להתעצל בדבר כמו שאין להתעצל בפקוח נפש".

כך גם כאשר הגיע העליה הגדולה מברית המועצות נתן את דעתו על השאלות ההלכתיות העולות מכך וכך כתב בתחילת התשובה העוסקת בכך : "הנה ראיתי לנכון לדון בעניין העליה החדשה מברית המועצות, אשר זכינו לה עתה בחסדי השי"ת, לקרוא לשבויים דרור ולהוציא אסירים בכושרות, מאחרי מסך הברזל שהיו נתונים בו זה למעלה משבעים שנה, תחת שלטון קומוניסטי אכזר ועוין, והנה הנם עולים לציון בהמוניהם לאלפים ולרבבות, וכאמור: אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך, והחל להתקיים חזון הנביא: שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך בניך מרחוק יבואו וכו', מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם. ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם וכו'. אולם מתעוררות שאלות רבות מסביב לעליה הזאת, כי לפי הנשמע יש מקור לדאגה על שנכרים רבים מנצלים את העליה לארץ ישראל בגלל המחסור הכלכלי השורר בברית המועצות, ומצטרפים אף הם ליהודים העולים לישראל.

ועלינו לדעת אם הבא להרשם כיהודי, נאמן על כך, גם אם אין לו מסמכים מהימנים המעידים כי הוא יהודי, ודי לנו בהצהרתו לפנינו שהוא יהודי, או שמא צריך להוכיח זאת בעדים נאמנים. .... בהא סלקינן ובהא נחתינן שמעיקר הדין העולים מרוסיה ומצהירים שהם יהודים, נאמנים הם, ומכל מקום אם יש רגלים לדבר שהצהרתם אינה נכונה, צריך לחקור ולדרוש היטב. וכתורה יעשה.  יהי רצון שדברים אלו יהיו לנו לזרקור ומגדלור לגודלו בתורה וביראה ובמסירות הנפש למען הכלל והפרט.