מורשת אברהם - אוניברסליות או שוני?

זבולון אורלב , ו' בחשון תשע"ד

זבולון אורלב
זבולון אורלב
צילום: פלאש 90

אב לגויים או לישראל?

"אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלא יִקָרֵּא עוֹד אֶת שִמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִמְך אַבְרָהָם כִי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִיךָ" (ד,ה). חז"ל ופרשנים עמדו על הסתירה לכאורה בין הציווי "והיית לאב המון גויים" לבין "אני הנה בריתי אתך"; בין דרישת האוניברסאליות וקבלת אחריות לכלל אומות העולם, לבין "בריתי אתך", שהיא ברית המילה המייצגת את ההתבדלות של עם ישראל מכלל הגויים. ובכן, מיהו באמת אברהם? אב המון גויים, או אביהם של ישראל? מנהיג העולם כולו או מנהיגם של ישראל? גם ברכת בלעם "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג,ט) אינה מתיישבת בקלות עם "אב המון גויים"?

צריך להבהיר כי הכינוי "גויים" כוונתו לאומות העולם. וכך דרשו חז"ל (שבת קה,א): "מנין ללשון נוטריקון מן התורה? שנאמר (בראשית יז) 'כי א"ב המו"ן גוים נתתיך' - אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות", שהם אומות העולם. (ידידי השופט אליקים רובינשטיין אמר פעם בהומור ש'גוי' בלועזית - GOI – הוא בנוטריקון ראשי תיבות שלGovernment Of Israel - ממשלת ישראל...)

בן גוריון ומשה שרת

השניות והמתח שבין האוניברסליות הכלל עולמית מול הייחודיות של עם ישראל, כמו גם בין "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" לבין "אב המון גויים" נכונים ועומדים במבחן גם בדורנו. כבר בראשית המדינה התפתח וויכוח נוקב בין בן גוריון למשה שרת. בן גוריון גרס: 
"לרבים דאגה אחת מקננת בלבם: מה אומרים הגויים? אין יסוד לבהלה מאמרות הגויים, גם כשאימרות אלו מדאיגות. הדברים המדאיגים אינם לגמרי חדשים, ועל רבים מהם התגברנו בשנים מעטות אלו... לא נהיה כפויי טובה כלפי הדברים הטובים שנשמעו בעצרת האו"ם ולהחלטה שנתקבלה למען הקמת המדינה. אבל נכיר הדברים כהווייתם; בלי עמלנו, מאבקנו וגבורתנו לא היו כל תוצאות לדברים היפים ולהצהרות הנאות... ההיסטוריה אינה נעשית על ידי דיבורים אלא על ידי מעשים... כל הכבוד למוסדות או"ם, אבל כל עוד נבואת ישעיהו "ולא ישא גוי אל גוי חרב" לא נתקיימה, וכל עוד שכנינו זוממים לכלותינו – לא ייכון ביטחוננו אלא על כוחנו... עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים" (נאום במסדר צה"ל ביום העצמאות תשט"ו, 1955, רמת גן).

משה שרת גרס עמדה הפוכה: 

"אני סבור כי האמת ההיסטורית איננה הדיבורים שאתה מפלט בעידנא דריתחא על 'אום-שמום'. אני בטוח כי אלמלא החלטת העצרת ב-1947 לא היתה מדינת ישראל קמה ב-1948. אפשרויות אחרות אינן צריכות לטשטש ולהעלים מעינינו את הזיקה הישירה והבלתי אמצעית שבין הכרזת נובמבר 1947 בניו-יורק, והכרזת מאי 1948 בתל אביב" (פתק לבן-גוריון, 13.4.1955).

רוב אומות העולם באו"ם מגלות כיום אדישות והתנכרות לגורלנו כעם וכמדינה יהודית, שעה שאירן מאיימת להשמידנו ומפתחת נשק גרעיני, והן שוות נפש לנוכח פעולות הטרור הפלסטיני לכלותנו, איומי חיזבאללה, סוריה וג'יהאד מוסלמי שהתגייסו לרוצחנו. אין מקום להיות נחמדים, מסבירי פנים ומאירי עיניים כלפיהן. עלינו לנקוט כלשון הפסוק "ובגויים לא יתחשב". עלינו לעשות את כל הצעדים הדרושים לשמור על בטחוננו, כפי שיחליטו רשויות המדינה המוסמכות, גם אם צעדים אלו אינם מקובלים על אומות העולם, וגם מול דעת קהל עולמית מתנכלת, מחרימה ואנטישמית. חיינו כעם יהודי ריבוני בארץ ישראל יקרים לנו מכדי לוותר עליהם רק כדי להיות מקובלים, אהודים ונושאי חן בעיני שונאינו וחורשי רעתנו.

אברהם דו-אנפי, בשונה מיעקב

אצל אברהם, בשונה מיעקב, שמו החדש בא במקום שמו הקודם, אברם. משמעותו תוספת "אב המון גויים" להיותו קודם כל מייסד ושומר הברית עם התורה, העם והארץ. ליעקב, לעומתו, ניתנו שני שמות, ואפשר להשתמש בכל אחד מהם לפי העניין (ואין כאן המקום להאריך בנקודה זו).

אין כל סתירה בין אוניברסליות לייחודיות העם היהודי. יש לנו שאיפה ואחריות להפיץ את הערכים והמוסר היהודי בכל העולם, אולם לא במחיר של התבוללות, היטמעות בין הגיים או התפרקות והתפרדות ממצוות תורתנו וממוסר יהדותנו.

זה הקשר שהוא בל ינותק בין ברית המילה, הברית המייחדת, לבין "אב המון גויים", האוניברסלי. אין אלו רעיונות סותרים, להיפך. אנו מתפללים "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אתנו ורצית בנו", ולפיכך הטיל עלינו בורא עולם אחריות להיות גם "אב המון גויים"; להורות דרך לגויים ולדאוג שהאנושות כולה תכיר במלכות שמים.

המיתווה הנכון הוא: קודם כל "הודו לה' קראו בשמו" ומתוך כך "הודיעו בעמים עלילותיו".