מרן של כולם

אביחי בוארון , ז' בחשון תשע"ד

אביחי בוארון
אביחי בוארון
צילום: יח"צ

הוא היה הרב של כולם וכולם באו ללכת אחריו.

צעירים עם כיפות קטנות, חרדים אמריקאים, ליטאים מחודדי מגבעת, חסידים במעילים ארוכים, בני נוער עם כיפות סרוגות מכל הסוגים, עם פאות ובלי, קטנות וכיפות מצמר ובין כל אלו פתאום הופיע בחור צעיר לבוש טרנינג, עגיל בגבה, נזם בשפתו העליונה והוא מייבב בבכי, נדחק בהמון לעבר ישיבת פורת יוסף.

ובכל זאת, מה מביא שמונה מאות וחמישים איש ללוות אדם בן 93 בדרכו האחרונה? בלי ספק, לא הייתה לוויה כזו בישראל בדורות האחרונים, אז במה זכה היהודי הזה לכבוד הזה? מה הוא עשה, מה פעל שנפל בחלקו המופע הזה? ויותר מכך, הרי 'אדם יסודו מעפר וסופו לעפר. משול כחרס הנשבר. כאבק פורח'. אז מה מביא את הציבור, את האנשים, ללכת אחר מיטתו של האיש אותו לא פגשו מעולם? מה הוא פעל בהם?

אהבה

הוא היה הרב של כולם. הוא אהב את כולם וכולם החזירו לו אהבה. גם אלו שנפגעו ממפלגתו ופעולותיה לא יכלו שלא להפריד בין שר התורה לבין עסקני המפלגה. בפרט אחרי שחזר בו מאוסלו. הוא אהב את כולם וכולם באו להחזיר לו אהבה. הוא האיר להרבה יותר יהודים מאלו שהיו בלוויה ורק שמונה מאות וחמישים אלף איש מאלו שנגע בהם יכלו להגיע ולחלוק לו כבוד אחרון. 'היו שם יותר משלושים מנדטים', אמר אחד היועצים הפוליטיים בהשתוממות.

הפריווילגיה היחידה שעמדה למשטרה הייתה שהלוויה נקבעה, כמנהג ירושלים, לאותו יום. אם היתה נדחית למחרת, היו מגיעים עוד רבים. תלמידי החכמים מספרים שהיה גאון עצום, שהיה פוסק הדור גם לאחיו האשכנזים, אבל לא זה מה שהקסים את ההמון. דווקא העממיות שלו היא שנגעה בכל אדם מישראל. דווקא שפתו הפשוטה לכאורה, היא שהילכה קסם על הציבור.

אחריות

והעם ידע להרגיש באהבה האינסופית שחש כלפי בני עמו, וממילא באכפתיות ובאחריות כלפיהם – בהתרת עגונות מלחמת יום כיפור, במציאת פתרון לממזרים לכאורה, בדאגתו למך ולנדכא, לחלש ולעזוב, בבכי שבכה בדרשתו המפורסמת על מגורשי גוש קטיף, רגע לפני שפגעו גחלי אישו במגרשם, ברשת המוסדות הענפה שהקים להביא תורה לכל פינה נידחת, בדאגתו למתיישבים, בדאגתו לתושבי עיירות הפיתוח.

לפיכך, אמנם ראוי לציין שזו באמת תעודת כבוד לעם ישראל, שידע השבוע להגיע ברבבותיו, מרחוק ומקרוב, כדי ללוות בדרכו האחרונה מנהיג תורני ואיש רוח שהלך מעמו. אבל יותר מכך נכון לדייק ולומר שהעם בא להחזיר אהבה לרב, למחנך ולמנהיג אותו אהב, לשר התורה שנשא בסבלות עמו, שהאיר את דרכו וכל כך השפיע על חייו.

זכותו תגן עלנו אמן.