הערכים שמאחורי חלוקת ההקפות

החזון של עם ישראל יתגלה רק בארץ ישראל. חלוקת ההקפות בשמחת תורה ביישובִי, הר ברכה, נועדה להמחיש השקפת עולם תורנית שלמה. בהקפות הלילה כובדו הרבנים, ואחריהם המורים, אנשי בניין, עובדי ההיי-טק, אנשי הכספים, החתנים ובחורי הישיבה. ביום יוחדו שתי הקפות לפיוטים מזרחיים ותימניים. הקפדתו על שמירת הלשון לא הפריעה לחפץ חיים להיות איש שיחה עממי ולבבי. הספר 'רבי יעקב' על רבי יעקב קמינצקי זצ"ל הוא מהספרים המשובחים שיצאו על גדולי התורה בדור האחרון.

הרב אליעזר מלמד , י' בחשון תשע"ד

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: פלאש 90

החזון הישראלי

בשבוע שעבר עסקתי בהכרח הקיומי להעמיד חזון למדינת ישראל. בעז"ה עוד אמשיך לעסוק בזה, ועתה רק אציין בקיצור, שהחזון של העם היהודי הוא לגלות על פי הדרכת התורה את הערך המקודש של כל דבר בעולם, ועל ידי כך להדריכו, לרוממו ולתקנו - "לתקן עולם במלכות שד-י".

חזון זה יכול להתגלות בארץ ישראל בלבד, באשר היא ארץ הקודש, שעיני ה' אלוקינו בה מראשית השנה ועד אחריתה, וכל עבודה שתורמת לבניינה היא מצווה גמורה. ארץ שבה ניתן לחבר שמיים וארץ, ולגלות איך האמונה והתורה מוסיפים חיים וברכה לעולם, ומתוכה תתפשט הברכה לכל העמים והארצות, שילמדו להדריך את חייהם על פי ערכי האמונה, התורה והמוסר.

חלוקת ההקפות כביטוי לערכים

מכיוון שטור זה הוא טור אישי, אשתף אתכם בסדר חלוקת ההקפות שערכנו בשנה האחרונה בהר ברכה, כשבני היישוב חוגגים בישיבה את שמחת התורה, בהשתתפות של כאלף אנשים, גברים נשים וילדים. יש בחלוקה זו ביטוי לחזון שהזכרתי.

בדרך כלל רגילים לכבד בנשיאת ספרי התורה אנשים נכבדים, תלמידי חכמים וראשי הקהל או תורמים חשובים, וזה כמובן דבר ראוי, אולם חשבנו להביע בחלוקת ההקפות את הערכים שיבטאו השקפת עולם תורנית שלמה.

הקפות הלילה

בהקפה הראשונה כובדו כמו תמיד הרבנים, שכן יום זה הוא בראש ובראשונה יום שמחתם, והתורה קודמת לכול, וכפי שארון הברית שבו היו הלוחות והתורה היה בקודש הקודשים.

בהקפה השנייה כובדו המורים, ויש בזה חידוש חשוב, שכן יש צורך לרומם את מעמדם של המורים שכל עתידנו בידם, ולכן החלטנו להקדימם לשאר תלמידי החכמים שבישיבה והאברכים, וכן לתורמים הנכבדים ושאר ראשי הציבור.
בהקפה השלישית כובדו אנשי הבניין, מבעלי חברות בנייה, מנהלי אתרים, אדריכלים ומהנדסים ועד בנאים, חשמלאים וכל שאר העוסקים בידיהם בבניין ארצנו הקדושה. ויש בזה אמירה ערכית על החשיבות הגדולה של מצוות יישוב הארץ

בהקפה השלישית כובדו אנשי הבניין, מבעלי חברות בנייה, מנהלי אתרים, אדריכלים ומהנדסים ועד בנאים, חשמלאים וכל שאר העוסקים בידיהם בבניין ארצנו הקדושה. וגם בזה יש אמירה ערכית על החשיבות הגדולה של מצוות יישוב הארץ. וברוך ה' היו לנו אנשים רבים לכבד, כולם כמעט בוגרי הישיבה. וכיוון שהם מרובים מאוד, היה צורך להעביר את עשרת ספרי התורה של בתי הכנסת שהתקבצו לישיבה מיד ליד כדי לכבד את כולם. אשרי עין ראתה אותם רוקדים בדבקות עם התורה, כשכל הציבור סביבם, מוקיר ומכבד את עבודתם.

בהקפה הרביעית כובדו עובדי היי-טק ושאר התעשיות עתירות הידע, אלה שמובילים את המשק הישראלי ומבצרים את מעמדה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. מתוך בית המדרש שלנו הם יצאו ללמוד מקצוע במסגרת תוכנית 'שילובים'. ברוך ה' הם עושים את מלאכתם נאמנה, קובעים את עיתים לתורה, ומקימים משפחות מפוארות. והיה צריך להעביר את הספרים מיד ליד כדי לכבד את כולם. אשרינו מה טוב חלקנו.

בהקפה החמישית כובדו אנשי עסקים וכספים, עובדי בנקים, עורכי דין וכיוצא בהם. ואף בזה יש חידוש, שאף הם צריכים להיות מקושרים לתורה, לקבוע עיתים לתורה, להיות ישרים וטובים. בלעדיהם לא ניתן לתקן עולם. ועל כן חשוב כל כך לתת גם להם הקפה, שכל מעשיהם יהיו לשם שמיים.

בהקפה השישית כובדו חתנים, היינו מי שנמצא בתוך שנתו הראשונה לנישואיו, וכן בחורים שכבר התארסו. גם בזה יש אמירה חשובה על ערך קדושת הנישואין והמשפחה. וברוך ה' שאנו זוכים בכל שנה להרבה חתנים שקובעים את ביתם ביישוב.

בהקפה השביעית כובדו כמובן בחורי הישיבה היקרים, שהם העתיד לכול, מהם יצאו הרבנים והמורים, בוני הארץ וכלכלתה, והם יהיו החתנים שיקימו משפחות קדושות. והם גם הצעירים שיש להם עוד כוח לרקוד בהקפה השביעית.

הקפות היום

בהקפה הראשונה היו רגילים לכבד שוב את הרבנים, אולם הפעם כובדו בהקפה זו אברכים שלומדים על מנת לגדול בתורה, וכן תלמידי 'שילובים' שלומדים לתואר שני או שלישי על מנת לפתח את המדע. שתי מטרות היו בכך: ראשית, אם יהיה מישהו שאולי חושב בעקבות הוויכוחים האחרונים בנושא הישיבות והאברכים שח"ו פחת מעמדם של האברכים שלומדים בשקידה על מנת לגדול בתורה, הרי שהם הראשונים במעלה. אמנם אצלנו בישיבה הם אינם מרובים כל כך, כי רק למתאימים ביותר אנחנו מאפשרים להמשיך ללמוד בכולל בלא לצאת להוראה או לתוכנית 'שילובים' (מסגרת שבה לומדים כשבעים בוגרים שבוחרים לימוד מקצוע באקדמיה בשילוב לימוד של מספר שעות תורה בישיבה). שנית, יחד עם האברכים כיבדנו גם את חבריהם שלומדים באקדמיה על מנת לפתח את המדע, שכבר למדנו מדברי הגר"א שהתורה והחוכמה נצמדים יחד, וכפי שיחסר לאדם ידיעות משארי חוכמות, לעומת זאת יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה. וכידוע יש סכנה שאנשי התורה והמדע יתנתקו זה מזה, ועל כן בחרנו לחברם יחד בהקפה הראשונה. וה' יעזור שמתוך הדבקות בתורה יישארו צמודים יחד תמיד.

בהקפה השנייה כיבדנו שוב את המורים, מפני שלמרות שכבר כיבדנו אותם בהקפה שנייה בלילה, עדיין נותר צורך לכבדם יותר, על שהם נושאים על כתפיהם את עול חינוך הדור הבא. אלא שאחד המנהלים תבע את זכותם של הבעלים של המורות, שאף הם נושאים בנטל, ולכן הותר גם להם לשאת את ספרי התורה בזכות נשותיהן שעוסקות במלאכת הקודש.

בהקפה השלישית כובדו עולים. לפעמים אנחנו שנולדנו בארץ שוכחים להעריך את מי שעזב את ארצו ושפתו ובחר לעלות לארץ. אבל מעלתם עצומה. יחד נשאו את ספרי התורה עולים מארבע כנפות תבל: ארה"ב, דרום אמריקה, רוסיה, אתיופיה, צרפת, אנגליה ועוד ארצות. הם במעשיהם מבטאים את התגשמות דברי הנביאים באופן נעלה, וחשוב לזכור ולהזכיר זאת. ולא זו בלבד שהם עלו לארץ, אלא שהוסיפו ועלו אל הקו הראשון של ההתיישבות - להר ברכה.

ההקפה הרביעית יוחדה לפיוטים מזרחיים וצפון אפריקאים, שכן יש אצלנו ביישוב מניין בנוסח ירושלמי ומניין בנוסח מרוקאי, ובשמחת תורה שמחים כולם יחד, לקיים מה שנאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר - כאיש אחד בלב אחד". וברוך ה' כל הקהל, מבני כל העדות, מכיר את כל הפיוטים ומשתתף בהם בשמחה רבה.

ההקפה החמישית יוחדה לפיוטים מנוסח תימן, שכן גם מניין תימני מכובד מתקיים אצלנו בישיבה וביישוב, ואף מניין זה משתתף בהקפות.

ההקפה השישית יוחדה לחיילים, היינו חיילים בסדיר וקצינים במילואים, להביע את ערכו המקודש של הצבא, שמקיים שתי מצוות חשובות ששקולות כנגד כל התורה, יישוב הארץ ושמירה על עם ישראל.

בהקפה השביעית כובדו שוב כמו בלילה - בחורי הישיבה היקרים, שכלולים בהם כל המעלות יחד.

שיחתו של החפץ חיים

החזון הגדול מתפרט גם לחיי הפרט שיכול לגלות את הקדושה בכל דרכיו. אפשר לתת לכך דוגמה מחייו של החפץ חיים, שהיה גדול מאוד בתורה ועם זאת אדם עממי וידידותי, מחובר ומעורה בענייני הציבור, שבחר להתפרנס מעמלו ומעמל אשתו ולא מן הרבנות. הוא כמובן היה קשור לחזון הכללי של קירוב הגאולה, הרבה לעסוק בענייני המקדש ועודד עלייה לארץ, אבל מעבר לכך היה דמות מופת להתנהגות אנושית מקודשת.

וכן סיפר מו"ר הרצי"ה זצ"ל, שהיה אפשר לחשוב שהחפץ חיים, שהרחיב בספרו על שמירת הלשון, היה שתקן וממעט ככל האפשר בדיבור. אולם בפועל הוא היה חברותי מאוד, פתוח ומתנהג בעממיות. מרבה בשיחה ומדבר על אנשים ומעשים שהיו, והכול בתכלית הכשרות על פי ההלכה. על התנהגותו העממית סיפר שהיה חובש כובע של המעמד הבינוני, לא הכובעים הפשוטים ביותר אבל גם לא כובע רבני נכבד. אלא כובע מצחייה עממי.

הוא היה מעמיד את התנהגותו הנעימה והנינוחה של החפץ חיים לעומת ר' אלחנן וסרמן הי"ד שנחשב לתלמידו, שכל מילה הייתה יוצאת אצלו מתוך מחשבות שונות, בלחץ, באנחה ובמאמץ, ואף על פי כן בסוף היו יוצאים ממנו דברי עוינות קשים כלפי גדולים וצדיקים ממנו (הוא גם העז לדבר נגד מרן הרב זצ"ל).

הפרשנות המוסרניקית להנהגת החפץ חיים

אגב, בספר 'רבי יעקב' על רבי יעקב קמינצקי זצ"ל מסופר שרבי יעקב "תיאר את החפץ חיים כמי שהשתלט תמיד על השיחה כאשר נושא השיחה היה בענייני חולין. הוא הסביר זאת בכך שבכל עבירה אחרת יש ביכולתו של האדם לעצור את זולתו טרם יחטא. לדוגמה, כאשר נמצאים במחיצתו של אדם שעומד לאכול מאכל לא כשר, אפשר לאחוז בידו. אולם כאשר מדובר בלשון הרע, אין אפשרות לדעת כלל כי עומדת להתבצע עבירה טרם שהגיעו הדברים לאוזני השומע. בשלב זה, כבר מאוחר מדי. כדי למנוע את הדבר - דיבר החפץ חיים בלא הפוגה" ('רבי יעקב', עמ' 256). יש מקום לשער, שאת תיאור שיחתו של החפץ חיים ואת ההסבר לכך הוא שמע מר' יצחק אלחנן הי"ד. אולם מסתבר יותר כפי שסיפר מו"ר הרצי"ה, שהחפץ חיים היה מטבעו חברותי ומאיר פנים ואוהב לשוחח עם כל אדם, וכזה היה גם רבי יעקב קמינצקי עצמו, אלא שכפי הנראה קיבל את הסברו של מי שנחשב לאחד מתלמידיו המובהקים.

בכל אופן, ראוי להמליץ על הספר 'רבי יעקב', שהוא אחד הספרים המשובחים שיצאו על גדולי התורה בדור האחרון, באשר הוא מסופר בכנות וביושר נדירים. כפי הנראה הדבר נובע מאישיותו המיוחדת, שהיה רגיל לדבוק במידת האמת.

טור זה נכתב ביום ראשון.