זיכרון יהודי וזיכרון ישראלי

הימים שבין התאריך העברי והלועזי של יום השנה לרצח רבין מסמלים את הפער המתרחב בין מי שמזדהים כיהודים למי שהם ישראלים

דודו אלהרר , י"ג בחשון תשע"ד

דעות יצחק רבין ז"ל
יצחק רבין ז"ל
צילום: ערוץ 7

תשעה עשר ימים משתרעים השנה בין י"ב במרחשוון לבין ה4 בנובמבר. יום הזיכרון הרשמי לרצח יצחק רבין הוא י"ב במרחשוון, אבל זהו מראה יום יהודי שאינו בשימוש אצל מרבית הישראלים מוקירי זכרו של יצחק רבין. במודעות שקראו לציבור לבוא לעצרת נכתב התאריך הלועזי, 4 בנובמבר, בלבד. ההחלטה לקבוע את יום הזיכרון בתאריך העברי היא קביעה מאולצת וכפויה על ציבור שאינו חי את חיי היומיום שלו על פי התאריך העברי. וכך, יש לנו יום זיכרון רשמי לפי לוח שנה עתיק שאינו בשימוש, יום זיכרון מקובל נוסף בתאריך השימושי וכל הימים ביניהם היו לימי זיכרון.

הנה עוד חלוקה בעם המפולג בלאו הכי. יש שחיים על פי הלוח העברי, אחרים על פי הלוח הגרגוריאני ולעומתם אלה שפוסעים על שני הסעיפים. זה מסתדר עם ההפרדה הקיימת בין הציבור הישראלי לבין הציבור היהודי, אלה שחיים בשלום עם ה"יהודית ודמוקרטית" מול אלה שרואים בזה אוקסימורון ותרתי דסתרי. מכל מקום, הרכיב היהודי בישראל הולך ומצטמצם ומתבטא בקושי ובעיקר בחגים וימי זיכרון. אפשר היה לנצל את התקופה שבין התאריכים העברי והלועזי לדיונים עמוקים על משמעות הישראליוּת והיהודיוּת ועל הקרע ביניהם, כי הרי מה יותר חשוב מכך להבנת הקונפליקט שהוביל לרצח ראש ממשלה?

שר האוצר הבטיח כי במושב החורף הזה הוא יפעל למען תחבורה ציבורית בימי השבת ויטפל במה שקורין 'ברית הזוגיות' בעבור נישואי תערובת, ויאפשר נישואים חד-מיניים ונישואים אזרחיים בלי חופה ובלי קידושין. מה זה יעשה לפער ההולך ומתרחב בין היהודיות לבין הישראליות שלנו? ואז, מה יהא על הישראליות לכשתשיל מעליה לגמרי את היהודיות? קיימת סכנה שיווצר כאן עם חדש ששורשיו הרחוקים קשורים באורחות חייו של העם היהודי שהוא עתה מתכחש להם, מול ציבור יהודי חרדי ומסורתי שלא יוותר על יהדותו גם אם יהא הדבר כרוך בוויתור על ישראליותו. כלומר, שני עמים אהובים ונעימים כשני גויים בבטן אחת. בשורה של ממש.

השיח הציבורי בימים שבין י"ב במרחשוון ועד ליום ה4 בנובמבר הוא שיח ישראלי בהגדרה מסוימת מאוד. התקשורת היא ישראלית על פי ההגדרה הזאת, מלבד תאריך הפתיחה שהוא יהודי. מדברים על הדמוקרטיה שנפגעה, מהללים את הסכמי אוסלו, מעלים את זכרו של יצחק רבין למדרגת מצביא גיבור ומנהיג-רועה קדוש, וכמובן אי אפשר בלא ההסתה וההסתה וההסתה שקדמה לרצח, כי הרי הרוצח לא יכול היה להתעלם מן האווירה המסיתה והיא היא שדחפה אותו לרצח.

הרשתות החברתיות באינטרנט רוחשות תמיהות ותהיות ושאלות על הרצח הזה ואין להן תשובות או הסברים ואפילו לא תירוצים. מה שיש הוא סבך מסובך שהתרתו מחייבת עימות בלתי מתפשר בין המושגים יהודי וישראלי על כל המשמעויות הנובעות מכל מונח שכזה, לרבות ואולי בעיקר על הזיקה ההולכת ורופפת ביניהם.