שירותי הדת בישראל - לא צריך מהפכות

שירותי הדת בישראל אינם מיושנים ומסואבים יותר משירותים ממשלתיים אחרים. הדרך הנכונה לשפר אותם איננה יצירת תחרות שתעודד עיגול פינות והמצאת הקלות הלכתיות

שלמה פיוטרקובסקי , י"ג בחשון תשע"ד

שלמה פיוטרקובסקי
שלמה פיוטרקובסקי
צילום: ברוך גרינברג

1

כותרת גדולה בעיתון 'ידיעות אחרונות' סיפרה לנו על התוכנית המהפכנית של שרת המשפטים ציפי לבני להפוך את שירותי הדת לידידותיים יותר לאזרח. "המטרה: יהדות לכולם" צעקה הכותרת, שנדמה שאין איש בציבור הדתי, מנטורי קרתא ועד רבני בית הלל, שלא יהיה מוכן לחתום עליה בשתי ידיים. אך האמת כידוע מסתתרת בפרטים הקטנים, והפרטים הקטנים של תוכנית לבני לשיפור ולשדרוג שירותי הדת צריכים להדאיג מאוד את כל מי שאופייה היהודי של מדינת ישראל יקר לו.

בשביל מי שלא מכיר את הצעות החוק השונות, נזכיר אותן רק על קצה המזלג. ההצעה הראשונה מבקשת לפתוח לתחרות את כל שירותי הדת. האזרח יוכל לקבל שירות בכל תחום דתי מכל רבנות מקומית. כך יוכל רבה של ראש פינה לתת תעודות כשרות באילת ורבה של באר שבע יוכל להשגיח על מסעדה במטולה. פתיחה דומה של "השוק" תיעשה בתחום הרישום לנישואין, בתחום הגיור (שיועבר גם הוא לאחריות רבני הערים) ובעוד שורה של תחומים.

ההצעה השנייה מבקשת לחייב כל זוג שנישא לחתום על הסכם קדם נישואין, זאת במטרה להפחית במידה ניכרת את מקרי סרבנות הגט. ההסכם יטיל סנקציות הסכמיות על בן הזוג הסרבן, וכך יעודד את הסרבנים לתת את הגט המיוחל. ההצעה השלישית מבקשת למסד את המסלול עוקף הנישואין בישראל, ולמעשה ליצור מוסד נישואין אזרחי עבור זוגות שאינם רשאים להינשא כדת וכדין. ההצעה הרביעית מבקשת לשנות את הליך בחירת רבני הערים ולחייב ייצוג נשי בשיעור של 40 אחוזים באספות שבוחרות את הרבנים.
תארו לכם שכל אחד יוכל לבחור את פקיד השומה המועדף עליו, או את הוועדה הרפואית בביטוח לאומי המועדפת עליו. נשמע הזוי? אז למה בחירת רושם נישואין נשמעת הגיונית?

2

ייתכן שניתן לדון ביתרונותיה ובחסרונותיה של כל אחת מהצעות החוק, לשאול שאלות על ההיגיון הגלום בהן ולעסוק בסכנות הטמונות בהן. אך הבעיה העיקרית עם שלל ההצעות הללו היא ההנחה הסמויה העומדת בבסיסן. כל ההצעות הללו מניחות ששירותי הדת בישראל הם מיושנים, מסואבים ומושחתים, ועל כן יש להפוך אותם למודרניים, ידידותיים ומאירי פנים לאזרח.

בשלב זה רבים מכם אומרים לעצמם בוודאי "אבל שירותי הדת הם באמת כאלה - מיושנים, מסואבים ומושחתים". אז זהו שלא. כל בחינה אובייקטיבית של שירותי הדת בישראל בראייה כלל ארצית תגלה שמדובר בשירות ממשלתי ברמה סטנדרטית. יש מקומות שבהם השירות טוב יותר ויש כאלו שבהם הוא גרוע יותר. יש רבנים מאירי פנים ומעניקי שירות טוב ויש רבנים שכדאי היה להציע להם השתלמות במתן שירות לאזרח. כל מי שהיה צריך אי פעם לקבל שירות במשרד ממשלתי יודע שבכל השירות הממשלתי בישראל המצב איננו מזהיר.

אז מדוע דווקא לרבנות יצאה תדמית מסואבת כזו? פשוט מכיוון שהיה מי שרצה שלרבנות ולממסד הדתי תצא תדמית שכזו. שנים ארוכות של קמפיין תקשורתי מתוזמן נגד שירותי הדת של מדינת ישראל, כתבות מסמרות שיער וידיעות שמבליטות מקרי קצה חריגים עשו את שלהן. עד כדי כך עשו את שלהן, שגם חברי כנסת ושרים מכוחותינו מקבלים את הטענה הזאת כנתון ופועלים במרץ להנגשת שירותי הדת.

3

אולם הבעיה כאמור איננה רק תדמיתית. לחלק מההצעות שעולות בימים אלו עשויות להיות השלכות קשות על איכות שירותי הדת בישראל. אם כל אחד יירשם לנישואין היכן שירצה, עלולה להתפתח תחרות שלא תתמקד רק בגזרת טיב השירות. כאן כבר יימצאו רבנים ורבנויות שיהיו מוכנים לעגל פינות ולהמציא הקלות, ואלו ימשכו אליהם קהל לקוחות רחב מכל רחבי הארץ. העובדה שרישום לנישואין כרוך גם בתשלום אגרה לא מבוטלת מצד הנרשמים עלולה להוות תמריץ למצב כזה.

תופעה דומה עלולה להיווצר גם בתחום הכשרות. כאשר מסעדות, בתי עסק ומפעלים יוכלו לבחור את נותן הכשרות, הסטנדרטים של הכשרות עלולים להיות הקורבן הראשון של התחרות החופשית.

סכנת השחיתות, אגב, עלולה רק לעלות בעקבות החוק החדש. רבנים בודדים שישלטו במעצמות כשרות ורישום נישואין יקימו מנגנונים מסועפים ויחלשו על תקציבי ענק. בתוך המערכות הללו סכנת השחיתות והסיאוב תהיה לא פחות גדולה מהמצב היום, וכידוע "לא עכברא גנב אלא חורא גנב".

שירותי הדת כרוכים מטבעם בהפעלת סמכות שלטונית מצד מספקי השירותים הללו. הפעלת סמכות שכזו לא יכולה להיעשות בבחירה של האזרח. תארו לכם שכל אחד יוכל לבחור את פקיד השומה המועדף עליו, או את הוועדה הרפואית בביטוח לאומי המועדפת עליו. נשמע הזוי? אז למה בחירת רושם נישואין נשמעת הגיונית?

4

שלא יובן לא נכון. אנחנו ממש לא נגד שיפור השירות. כל מי שהגיע בשנים האחרונות למשרדי מס הכנסה ברחבי הארץ בוודאי שם לב לשיפור העצום בשירות לאזרח. היחס הוא אדיב, השירות הוא מהיר, והאווירה באופן כללי סבירה מאוד. כל זה נעשה בלי "לפתוח את השוק לתחרות". מהפכה דומה חייבת לעבור גם על שירותי הדת לסוגיהם. מהבלניות במקוואות, דרך הרבנים רושמי הנישואין ועד המשגיחים ומפקחי הכשרות. כל בעלי התפקידים חייבים לעבור השתלמויות ולקבל תמריצים על שירות ראוי, אדיב ונעים לאזרח. אין בין זה ובין תחרות דבר ולא חצי דבר.

5

ובעניין אחר לחלוטין. חשיפת מנהרת התופת מעזה לקיבוץ עין השלושה הסמוך לרצועה העלתה למודעות את העובדה שהסכנה של חטיפת חייל או אזרח לרצועה לא חלפה. אך בניגוד למה שהובטח לציבור ערב חתימת ההסכם להשבת גלעד שליט, לא נעשה דבר על מנת לנסות לקבוע מחיר שפוי יותר להחזרת חטוף בעתיד. אפילו הצעד הפשוט של פרסום תמצית מסקנות ועדת שמגר, על מנת לאפשר לציבור לדון בהן באופן מושכל, לא קרה, ולציבור אף לא ניתן הסבר מדוע. למרות הנטייה להדחיק את האפשרות של חטיפת חייל בעתיד, חובה לדרוש קודם כול את פרסום הדו"ח. בשלב שני צריך גם לבחון חקיקה שתכבול את ידיה של ממשלה עתידית בנושא, ובכך דווקא תקל עליה את מלאכת המשא ומתן.