להעניש בלי לגמגם
להעניש בלי לגמגם

מי שהופתע כאשר התגלתה מנהרת החמאס בקיבוץ עין השלושה - שיקום. מי שהופתע כאשר ה'סאנדיי טיימס' פרסם הדלפה מטיוטת ועדת הביקורת של האיחוד האירופי לגבי כספי סיוע לרשות הפלשתינית בסך 2.5 מיליארד יורו שמקום קבורתם לא נודע - שיקום. אבל בניגוד לשיר הידוע של הגשש החיוור, בכל בוקר מחדש קמים אנשים שמופתעים מהתנהגות פלשתינית שגרתית. הם בוחרים לקנות את האשליות הממוחזרות לגבי התקדמות הרשות הפלשתינית בהנחת תשתית לשלטון תקין ומדינה מתפקדת, או לגבי הבנות בלתי פורמליות בין ישראל לחמאס אשר נועדו לשמר את השקט.

על מנת לשפר את תנאי הדיור של תושבי עזה אפשרה ישראל הכנסת מלט לתוך הרצועה, גם מתוך ידיעה שבאמצעות אותו מלט החמאס יבצר עמדות או מחסני רקטות. אבל שהחמאס יבנה מנהרת תופת תוך העברת 500 טון מלט לצורכי בנייתה - זה כבר מוגזם. מוגזם כמו ניצולה של אישה נכה שמגיעה לטיפולים רפואיים בישראל כדי להערים על הבידוק ולהעביר חומר נפץ. על מנת לשפר את תנאי הדיור של תושבי עזה אפשרה ישראל הכנסת מלט לתוך הרצועה, גם מתוך ידיעה שבאמצעות אותו מלט החמאס יבצר עמדות או מחסני רקטות. אבל שהחמאס יבנה מנהרת תופת תוך העברת 500 טון מלט לצורכי בנייתה - זה כבר מוגזם

מקור צה"לי הסביר שעצירת אספקת המלט לעזה לא נועדה לצורכי ענישה אלא על מנת לשמר את ביטחונה של ישראל. ההצהרה העלובה הזאת מעידה על הטמטום שאחז בנו ועל תלותנו בנימוק הביטחוני. מדוע אי אפשר לנקוט צעדי ענישה כאשר האויב חופר מנהרת תופת בשטחה הריבוני של המדינה? המשטר הצבאי במצרים נקט צעדי ענישה מול עזה רק משום שהחמאס תמך בשלטון האחים המוסלמים שנבחר בצורה חוקית. ישראל בחרה בעיתוי הזה להגביר את האספקה לחמאסטן. יש אצלנו מי שמתבשם מאמירות התקשורת הערבית שישראל נוהגת בצורה יותר הומאנית ממשטרים ערביים, ומשלה את עצמו שבכך נימנע ממנהרות נוספות.

ליברמן עוקף מימין

ממשלת נתניהו השלישית זקוקה לרחמי שמיים כדי להשלים את ימיה. נתמקד הפעם רק בקרב הלמ"ד בלמ"ד הצפוי, כאשר אביגדור ליברמן ויאיר לפיד תוקפים את בנימין נתניהו בנושא המדיני בתנועת מלקחיים. לפיד אותת שהוא סיים את הסטאז' הכלכלי ומוכן לחזור לזירה המדינית כאשר הגיע לוושינגטון ושוחח במשך שעה וחצי עם סגן הנשיא ג'ו ביידן. פעם האמריקנים היו בונים על שר חוץ או שר ביטחון ישראלי שירכך ראש ממשלה קשוח מדי לטעמם. היות שהמשבצות הרגילות תפוסות על ידי אישים בעלי עמדות יותר ניציות מנתניהו, האמריקנים בונים הפעם על לפיד. בדבריו במכון וושינגטון, השווה לפיד בין הטרור האסלאמי לבין יגאל עמיר ואותם אישים בישראל התומכים בטרנספר. בד בבד עם סלידתו מטרנספר לערבים, הרצה לפיד על הצורך במפה אשר "תכלול תוכנית מאורגנת לפינוי רבבות מתנחלים".

אומרי הלאו, הסביר לפיד, נמצאים בשני צדי המתרס - והם מהווים את האויב המשותף כי תמיד יגידו לא. לפיד גם טען שהוא לא זקוק להכרה בישראל כמדינה יהודית, ואביו טומי ז"ל בוודאי לא עלה מבודפשט כדי להשיג הכרה בישראל כמדינה יהודית. ראש הממשלה נתניהו מאוד לא אהב את ההתבטאויות הללו וכינה אותן שמאלניות.

כאיש מפלגת מרכז לפיד חייב לשמור על האגף השמאלי, כי לאחרונה הוא מאבד קולות לעבודה ולמרצ. הוא גם חייב להתחשב בפלג השמאלי במפלגתו, אשר מבקש לראות הישגים בתחום המדיני וגם בתחום האזרחי. לדוגמה, לאחרונה מריצים את עֹפר שלח, סמן שמאלני במפלגה, כמועמד לתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון. לשלח אין סיכוי להתמנות לתפקיד, אבל בתמורה לאכזבה על אי מינויו אפשר לדרוש פיצוי. סביר גם שיש עתיד תלך בדרכן של מפלגות אחרות שנבנו סביב כוכב בולט. כאשר רחבעם זאבי הי"ד הקים רשימה עם הרב יוסף בא-גד ופרופ' שאול גוטמן, ברור היה שהם נכנסו לכנסת בזכותו, אבל במחצית הקדנציה הם פרקו עול. כך היה עם ד"ר גונן שגב ואלכס (מיצובישי) גולדפרב, שפרשו מצומת של רפול. כך אירע גם לאבא לפיד בשינוי. בהתחלה אתה משמש ראש לשועלים, אבל בסוף השועלים מרימים ראש. מול הידרדרות כזאת יאיר לפיד צריך להיחפז ולצבור קבלות.

אביגדור ליברמן מתכונן לתקוף את נתניהו מהכיוון ההפוך. סימן לכך קיבלנו השבוע באסיפת בחירות בקצרין, שבה האשים ליברמן גורמים בממשלת ישראל הקודמת שדחפו למשא ומתן עם אסד שבסיומו ישראל הייתה אמורה לסגת מהגולן. הכול נעשה, טוען ליברמן, ערב התפוצצות המצב בסוריה. על פי הלו"ז הזה לא מדובר בשיחות הגלויות שהתנהלו בשפרדסטאון בימי כהונת ממשלת ברק בשנת 2000, אלא בשיחות שהתקיימו בתקופת ממשלת נתניהו הקודמת. ברק כבר איננו בממשלה, ולכן הסיבה העיקרית להזכיר נשכחות היא להזהיר מפני נתניהו שנתן לברק יד חופשית, ואולי מגבה כעת את ציפי לבני בדרך דומה. ה"מחמאות" שליברמן מרעיף תדירות על מחמוד עבאס והתהליך המדיני כולו מבטאות הסתייגות נוספת מנתניהו. גם המפגש בין ליברמן, שר התחבורה ישראל כץ ושר החקלאות יאיר שמיר, שבו סוכם על סלילת כביש לים המלח דרך מזרח גוש עציון, יכול להתפרש כניסיון נוסף לעקוף את נתניהו. כזכור, גם השר כץ בונה את עצמו כאלטרנטיבה ניצית לנתניהו בתוך הליכוד.

אפשר לחלוק על ההיגיון של ליברמן בתמיכתו במשה ליאון (אדם ראוי כשלעצמו, אבל נחות לעומת ניר ברקת) שנועדה לכישלון. אבל נוכחותו של ליברמן בבחירות המוניציפליות גם משגרת מסר כלפי נתניהו והפעילים. הנה יש מנהיג שמוכן להפשיל שרוולים ולהתגייס לטובת מועמדים בשלטון המקומי, לעומת נתניהו שיושב במרומים ומתחמק ממעורבות דומה. אם מישהו חשב שלאחר סטירת הלחי שספג בבחירות האחרונות הליכוד ישכיל לבנות מחדש את הפריסה הארגונית בשטח, מסתבר שטעה. אם יצא ליברמן בשלום בעוד כחודש מהכרעת הדין במשפטו, הוא מסוגל להציב איום יותר רציני על נתניהו מאשר המנצח או המנצחת במערכת הבחירות המנומנמת בין שלי ובוז'י.