"גדר הפרדה"- אשליה מסוכנת

"גדר הפרדה" הפכה ללהיט אולטימטיבי בכל הקשור לביטחון המדינה, בתשדירי התעמולה של השמאל, ב"פתרונות" הזויים של פוליטיקאים מכל המחנות וחמור מכל במוחם ודמיונם של אזרחים מבוהלים ברחבי ישראל.

אל"מ (מיל.) משה לשם , כ"א בשבט תשס"ג

משה לשם
משה לשם
צילום: עצמי
"גדר הפרדה" הפכה ללהיט אולטימטיבי בכל הקשור לביטחון המדינה, בתשדירי התעמולה של השמאל, ב"פתרונות" הזויים של פוליטיקאים מכל המחנות וחמור מכל במוחם ודמיונם של אזרחים מבוהלים ברחבי ישראל.

כל פעם שקורה אסון, כל פעם שחודר מחבל ומבצע טבח, מצביעים כולם בליבוי מסיבי של תקשורת, כי רק גדר הפרדה תפתור הבעיה.

כמומחה בתחום הביטחון וכמפקד בצה"ל שהיה אחראי למערכת מכשול בגזרת פיקוד המרכז, אני בא ומכריז כי "גדר הפרדה" היא אשליה מסוכנת ובאה לשרת מאוויים פוליטיים.

הנחות ונתוני יסוד :
1. אורך הגדר המוצעת, מבית שאן ועד ערד היא כ- 320 ק"מ (יתכן שתהיה ארוכה יותר או תקוצר במקצת בגלל תנאי שטח).
2. עלות גדר עם מרכיבים אלמנטרים, (ללא מערכות נלוות של מכ"מים, מצלמות טלוויזיה, מערכות שיקוף ועוד) היא כ-1 מליון ¤ לק"מ.
3. אחזקה שוטפת של הגדר על כל מרכיביה (כולל כוח אדם) היא כ- מיליארד ¤ על פי נתוני משרד האוצר.
4. גדר בפני עצמה אינה מכשול יעיל.
5. מערכת מכשול מסיבית מסמנת גבול למעשה.

גדר אינה עומדת בפני עצמה כמכשול ולכן כשמדובר ב"גדר הפרדה", מתכוונים למעשה למערכת מכשול שכוללת מרכיבים רבים ואמנה רק את אלה שמדובר בהם היום באופן גלוי (לא אפרט אמצעים סודיים, ולא את עלותם) :
1. גדר פיזית מצוידת באמצעי חישה אלקטרונים שתאפשר גילוי ואתראה של חדירה דרכה.
2. במקומות קרובים לריכוזי אוכלוסיה יהודית בקו המכשול, תבנה חומה בטון למניעת אש שטוחת מסלול. (ירי של רובים, מקלעים, טילי נ"ט וכדומה).
3. הצבת מצלמות באזורים רגישים, קרקעיות או מותקנות על בלונים או אמצעים אחרים.
4. הצבת מכ"מים נגד אדם באזורים מסוימים.
5. יש המציעים, הנחת מוקשים נגד אדם..
6. שערי כניסה שיוקמו לאורך צירים עיקריים ויצוידו במכונות שיקוף לכלי רכב וגלאי מתכת לבני אדם. ועוד אמצעי בדיקה וגילוי.
7. סלילת מאות ק"מ של דרכי טשטוש ודרכי פטרולים שיאפשרו גילוי עקבות חדירה ותנועת סיורים ממונעים.
8. הקמת מוצבי תצפית ולחימה לאורך המערכת.
9. הקמת מחנות קדמיים ועורפיים מוגנים כדי לאפשר מגורים נאותים לכוחות שבקו ולאחזקתם.
מערכת מכשול, ותהיה הטובה ביותר, אינה שווה אגורה שחוקה ללא כוחות שיגנו עליה ויתחזקו אותה.
• כוחות מאומנים לסיורים קבועים, לבדיקת עקבות ואיתור פגיעה במערכת. כוחות אלה ונוספים גם יוזנקו אל אזור שאותרה בו חדירה, או לעיתים לאתראת שווא שנגרמה על פגעי טבע או אדם.
• מוצבי תצפית שיפעילו אמצעי גילוי שונים ביום ובלילה. וישמשו גם כרכזי אינפורמציה שתגיע ממערכות החיישנים הקבועים על הגדרות.
• מוצבים לחימה שיגנו על מעברים בגדר, ויאכלסו חלק מהכוחות הלוחמים שיבצעו סיורים ו/או מיועדים להתערבות מהירה במקרה של חדירה.
• כוחות אחזקה טכניים, חיילים או אזרחים, שמשימתם תהיה לתחזק את המערכות הרבות, ולתקן באופן שוטף ומיידי תקלות טכניות, מפגעיי טבע ואדם.
• כוחות מנהלה ולוגיסטיקה שמתפקידם יהיה לתחזק את מערך הכוחות הגדול ולספק לו את כל השירותים הנדרשים למחיה. (מזון, מים, דלק, תחמושת ועוד) , וכמובן שרותי רפואה ותברואה.


מערך פיקוד ושליטה – כל האמור לא יכול להתקיים ללא מערך פיקוד ושליטה יעיל.
התוואי שמדובר בו , עובר בתחומי 3 פיקודים של צה"ל. כדי לשמור על יעילות ואחידות פיקוד יצטרך צה"ל להקים את "פיקוד גדר ההפרדה", אשר משימתו תהיה לשלוט ולפקד על כל המערכת שתכלול כוחות של צה"ל, מג"ב, משטרה "כחולה" וגורמי ביטחון אחרים. בלי להיכנס לפרטים, בלי מערכת כזו, ניתן לצפות תקלות רבות בגלל בעיות של "תפר" בין פיקודים.

וזה עוד לא הכול!
כדי למנוע פעילות אויב לאורך הגדר, נראה הקמת "חיץ", תחילה בצורה כאילו אקראית אבל המצב בהמשך יחייב זאת. מערך הכוחות מצידה השני של הגדר יצטרך לענות על בעיות של: מארבי אויב לסיורים, ירי אש שטוחת מסלול לישובים או אזרחים, אש תלולת מסלול של מרגמות וטילים. נהיה עדים למצב אבסורדי, ככל שיעילות הגדר תעלה והיא תמנע חדירה, כך יעלה האיום של ירי מעבר לגדר. עומק רצועת החיץ יהיה בהתאמה לתנאים הטופוגרפיים ולאיומים שנעמוד מולם. הכוחות שיושקעו למשימות אבטחת ה"חיץ", יהפכו אף הם למטרה לאויב ולכן יצטרכו להשקיע אמצעים ומשאבים רבים להגנתם. וכן מערכות כמו מוצבים קרקעיים כלי רכב ממוגנים אמצעי תצפית ואתראה ועוד (להערכתי כל אלה לא נלקחו בחשבון כמדובר ב"גדר ההפרדה") .

כמה זה יעלה לנו ?
להערכתי מעטים מכל אלה שמדברים על "גדר הפרדה" אכן חישבו את כל הנדרש לה. לא מבחינת משאבי אנוש ולא משאבי תקציביים. עקרון "נתחיל עכשיו ונראה אחר כך" שהוא קרובו של עיקרון "הסמוך" ו"הכול יהיה בסדר", פועל גם כאן.

להערכתי "גדר ההפרדה" תבלע את כל הצבא הסדיר להגנתה והפעלתה וחלק גדול מאוד מכוחות הלחימה במילואים. (בגלל סודיות, אני לא נכנס כאן לפירוט).

כמו כן התקציב שיידרש להקמה ולאחזקה השוטפת יהיה ענק וקרוב לוודאי שייפול ברובו על מערכת הביטחון וידלל את קופת המדינה בצורה משמעותית.
עוד לא נגעתי בעניין הוראות הפעלת הכוחות, וכדוגמא אקח רק את נושא הוראות פתיחה באש.

קיימות שתי אפשרויות בסיסיות (שמהן יש אפשרות לנגזרות רבות), אציין רק את הבעיות העיקריות בכל אפשרות:
א. פתיחה באש מיידית על כל אתראה בגדר, אל אזור ההתראה/חדירה וכן על ידי הכוח בעת תנועתו למקום. הבעיה : תתכן פגיעה בפועלים קשי יום שיסתכנו בחצית המערכת. או פגיעה בילדים שיתנכלו לגדר במצוות מחבלים או כתעלול ילדים. האם תוכל מערכת ההסברה הישראלית להתמודד עם תמונות של גופות נקובות בכדורים של ילדים או מבוגרים לא חמושים? התשובה ברורה – לא תוכל.
ב. הוראות מחמירות, שימנעו פתיחה באש אוטומטית, אלא יחייבו לוודא תחילה מה קרה? לנסות לאתר אם מדובר במחבלים או "סתם" פועלים או ילדים. הבעיה : כוחותינו יהיו חשופים יותר לסכנה , ההיסוס והמחשבה "איך לא להיסתבך" עלולים לגרום לנפגעים בקרב כוחותינו כתוצאה מזיהוי לא נכון , מהטעיה של האויב ובעיקר מהיסוס ברגעים שנדרשת בהם נחישות ומיומנות כמעט אוטומטיים.

ועכשיו לחמור מכל!
"גדר הפרדה" כזו שתלך ותתעבה, תלך ותגדל תהפוך לעובדת גבול בין שתי מדינות. וכך במו ידנו, או על פי "חזון" הנוגעים בדבר, תוקם מדינה ערבית ממערב לירדן שגבולה עם מדינת ישראל תהיה "גדר ההפרדה". הישובים היהודים יהפכו ל"ישובים מעבר לגדר". תושבי יהודה ושומרון יהפכו ליהודים שחיים בארץ אויב. הסכנות רק יתגברו, חדירות לישובים תהפוך למטרה עיקרית של האויב, כמו התנכלות לתנועה בכבישים. להגיע הביתה מהעבודה תהפוך למבצע, תתחיל תנועה בשיירות מאובטחות, ונהלים אחרים כפי שקיימים היום בחבל עזה ואף יהיו חמורים יותר. אבטחת הישובים וצירי הגישה תיפגע מעצם השקעת מרבית הכוחות ב"גדר ההפרדה". והנטל על הצבא הסדיר והמילואים יגדלו.
איך נתמודד עם הבעיה ? עיקר הנטל לביטחון ייפול על כתפי התושבים ביהודה ושומרון. ואילו מציעי "גדר ההפרדה" אלה הנגועים בשאיפה לראות אותנו עקורים , הם כבר מסבירים לנו היום ,בתעמולת הבחירות שלהם , שאת הישובים "המבודדים" יש לפנות. ואחר כך יבוא תור הישובים "הרחוקים" . וככל שיגדל הלחץ על כוחות הצבא בשטח וחלילה יהיו גם נפגעים רבים , נשמע את הקוראים לעקור את כולנו , כי הנטל התקציבי יהיה גדול וכן הנטל האנושי. יקומו ארגוני שמאל קיצוני , כדוגמת " ארבע אמהות " במימון של שונאי ישראל ויהודים בארץ ובחו"ל וידרשו " להחזיר את הבנים הביתה מהביצה של יהודה ושומרון" . ואנחנו עלולים להיות עדים לטרנספר . לא טרנספר לערבים , אלא טרנספר ליהודים מלב ארץ ישראל.

אם כך מהי האלטרנטיבה ?

האלטרנטיבה למרות שנראית מסובכת היא די פשוטה ומותנית בהחלטה של מנהיגות המדינה . האלטרנטיבה היא לחימה בטרור בצורה שונה מזו שנעשית היום. לחימה עד חורמה. השמדת המנהיגות של הטרור , אסור ליצור הבחנה בין "גורמי טרור צבאי " ובין "גורמים פוליטיים ורוחניים" . הבחנה מעין זו נותנת מחסה למנהיגי הטרור . מנהיגות טרור היא מנהיגות אחודה ואותה יש להשמיד תחילה .

השמדת מנהיגות ,תגרור אמנם תגובות בינלאומיות , אבל בהסברה נכונה תוך מתן דוגמאות מלחימת ארה"ב , בריטניה וארצות אירופה אחרות בטרור תבהיר לכולם כי אין במלחמה כזו דרך אחרת ומה שנכון לעשייה על ידי דמוקרטיות גדולות , מותר גם לנו.
השמדת מנהיגות הטרור ,צריכה להיות מלווה במלחמה בלתי מתפשרת בכל גורמי הטרור האחרים שבשטח . חשוב מכל יהיה להחזיר למדינת ישראל את גורם ההרתעה , גורם זה כורסם עם השנים וכמעט קרס בבריחה מלבנון .

סמוע כמשל – בשנת 1966 ,עלה רכב של צה"ל על מוקש באזור יער יתיר , שני חיילים נהרגו, צה"ל יצא בעקבות המחבלים ותקף את הכפר סמוע שבדרום הר חברון . יותר
מ-100 בתים פוצצו , תגבורת של צבא ירדן שיצאה למקום הושמדה על ידי חסימה של צה"ל , מטוס קרב ירדני שהגיע לגזרת הפעולה הופל על ידי מטוסינו . מאזור דרום הר חברון לא יצאו יותר מחבלים.

המסקנה ברורה, מי שפוגע בנו היהודים חייב להיענש קשות בעונש שמבצעי מעשה נבלה יאבדו את תמיכת הרחוב הערבי. מחבלים לא יוכלו למצוא מחסה ומקלט בכפרים ,אם אלה ידעו שיפגעו קשות בגלל מעשיהם . אין דרך אחרת למלחמת קיום.

הסתגרות מאחורי "גדר הפרדה " היא שגיאה חמורה מבל בחינה אפשרית ולא תפתור שום בעיה . יהיה זה כמו לתת גלולה נגד כאב ראש לחולה סרטן .

אם חפצי חיים אנחנו, יש להתנגד לרעיון "גדר הפרדה" ולהציב במקומו את המלחמה האמיתית במבקשי נפשנו.



אל"מ (מיל.) משה לשם הוא יו"ר עמותת "שנית גמלא לא תיפול".