"שני חיי אברהם"

ידידיה הכהן , כ' בחשון תשע"ד

ידידיה הכהן
ידידיה הכהן
עצמי

מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל נתעלה לגנזי מרומים במוצאי שבת קודש אור לט"ז חשון.

במשך למעלה משבעים השנים בהם למד, לימד והנהיג את ישיבת כפר הרא"ה, היה מנהגה של הישיבה בכל יום לאחר התפילה ללמוד בצוותא את חלק "שניים מקרא ואחד תרגום" של אותו יום מפרשת השבוע. לפני הלימוד ולאחריו היה עולה הרב צוקרמן זצ"ל לבמה ליד ארון הקודש ומלמד את התלמידים רעיון רוחני, מוסרי או חינוכי העולה מדברי הפסוקים ומדיוק בתוכם.

ביום ראשון של פרשת חיי שרה, באותו יום בו נתעלה לגנזי מרומים, היה נוהג מו"ר במשך שנים, לדרוש את הדברים הבאים על תוספת המילים "שני חיי שרה" (בראשית כג, א) לפסוק: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים":

יש מאורעות שמשפיעים על תקופתם, ובעקבותיהם התקופה נקראת על שם המאורע, ויש אישים שמשפיעים על התקופה, והיא נקראת על שמם... שרה זכתה, וכל התקופה מאז הולדתה ועד פטירתה נקראת בתורה על שמה. בעיני מי שחי בתקופתה וגם אחריה – "שני חיי שרה" – היא שהטביעה את חותמה על התקופה... הן בגין חכמת החיים שלה, שהתבטאה בהערכתם של מלכים ועמים שבאו במגע אִתה (כ, יד-טז), והן בהבנת אורח חיי אדם ודרכי חינוכו עד כדי דרישה "גרש האמה הזאת ואת בנה" (כא, י). (לוחות אבן, עמ' 113)

ונאים הדברים למי שאמרם. ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, "מרכז חייו" של הרב זצ"ל, היוותה מגדלור לדורונו: "ישיבת בני-עקיבא בכפר
אצל הרב כל רגע היה מתוכנן ומחושב, בכל רגע פנוי מהתלמידים והבוגרים הרבים שהיו באים אל הבית לביקור או התייעצות היה יושב אל מול הגמרא ולומד, בכיסו תדיר היו שוכנות משניות לניצול כל רגע פניו
הרא"ה היוותה את היסוד האיתן עליו נבנה עולם תורה אדיר של ישיבות ואולפנות, ישיבות הסדר ומכללות, מכינות קדם-צבאיות ומדרשות.

רבבות בוגרי הישיבה גם השתלבו בעולם העשייה בתחומים שונים במדינה תוך שהם משנים לחלוטין את המציאות הרוחנית והערכית בעם-ישראל ובמדינת-ישראל" (הרב חיים דרוקמן, לוחות אבן, עמ' 9), וכל זאת רבות בזכות דרכו החינוכית של מו"ר הרב אברהם צוקרמן זצ"ל שהעמיד רבבות תלמידים בני הציונות הדתית שמעורבים ומנהיגים כיום בתחומים רבים בחברה הישראלית. "שני חיי אברהם" (בראשית כה, ז).

אצל הרב כל רגע היה מתוכנן ומחושב, בכל רגע פנוי מהתלמידים והבוגרים הרבים שהיו באים אל הבית לביקור או התייעצות היה יושב אל מול הגמרא ולומד, בכיסו תדיר היו שוכנות משניות לניצול כל רגע פניו, עד לרגעיו האחרונים כפי שלמדנו מהספד בני המשפחה על הרב זצ"ל בלווייתו. ולא רק הדקות היו מנוצלות ומחושבות היטב, אלא גם המעשים מחושבים היטב. לא היה מעשה שהיה לבטלה.

באחת הפעמים הראשונות שהגעתי לביתו הצנוע של הרב זצ"ל בכפר הרא"ה, כחלק מהעבודה על עריכת ספרו "לוחות אבן", כיבדה אותי הרבנית, כדרכה, בעוגות ושתייה ויצאה מסלון ביתו שבו ישבנו. הרב הורה לי לטעום. רמזתי לרב שאיני רוצה לטעום מהכיבוד קודם לרב. אמר לי הרב זצ"ל: אני לא טועם "סתם" באמצע היום, לא "מנשנש".

כשצריך לאכול ארוחת בוקר או צהריים, אוכלים, אך למה סתם באמצע היום לאכול? והמשיך הרב: אתה הגעת מנסיעה ארוכה, בוודאי הנך רעב וצריך לטעום משהו, אך למה אני צריך לאכול עכשיו?. מכאן למדתי: אצל הרב לא היה מעשה שנעשה "סתם" "כדי להעביר את הזמן", הכול מתוכנן ומחושב, לכל מעשה ופעולה יש מטרה.

כך במעשה - כל מעשה מחושב, וכך גם בדיבור – אין דיבור לבטלה. סיפר לי חתנו, ר' חנוך הכהן-פיוטרקובסקי, שכשהיה חתן צעיר, התארח באחת הפעמים בבית חותנו ושמע שיחה טלפונית קשה שערך חותנו עם אישיות ציבורית שהיה עמה בקשר. לאחר שהוריד את שפורפרת הטלפון, שאלו ר' חנוך מתוך סקרנות: "אבא, מה היה בשיחה הזאת?". השיב לו הרב צוקרמן זצ"ל במשפט קצר: "מה שהייתי צריך לדבר, דיברתי ומה שהייתי צריך לעשות עשיתי". ללא תוספת של דיבור מיותר שיכולה להיות בה משום פגיעה במישהו או התפארות שאינה נצרכת.

לפני כשנתיים, בו' תשרי תשע"ב, נערכה בכפר הרא"ה הכנסת ספר תורה לכבודו של הרב צוקרמן זצ"ל, ספר שמשמש את משלחות ישיבות בני עקיבא היוצאות לפולין (מסעות שאליהן התנגד הרב צוקרמן זצ"ל, ראה שיח רב, עמ' 70-71; אך הרב נריה ראה בהם חשיבות). בטקס התכבד לברך את הרב צוקרמן זצ"ל, יבדל"א הרב דרוקמן שליט"א, שותפו לראשות ישיבות בני עקיבא. ברך הרב דרוקמן ואמר:

אין דבר יותר סמלי יותר לכבד בו את מורנו הרב צוקרמן מאשר כתיבת ספר תורה. והרי מה עשה רבי אברהם במשך שבעים שנה כאן בהיכל הישיבה? כתב ספרי תורה! ספרי תורה חיים! הוא כתב וכתב אלפי אלפים של ספרי תורה, רבבות ספרי תורה חיים, תלמידיו היקרים שמהם לומדים תורה כיום בכל רחבי הארץ.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עד ביאת גואל צדק.