סיפור לשבת: "תהיה בקשר איתי!"

לפתע הרב קרליבך נכנס והחל לעבור בין כל המתפללים. הוא לחץ לכל אחד את ידו כשהוא מתעניין ושואל "מי אתה?" ו"מאיפה אתה?"

עודד מזרחי , כ"א בחשון תשע"ד

עודד מזרחי
עודד מזרחי
צילום: עצמי

בשנת תשנ"ב נסע שמעון גולדווסר לביקור קצר בארצות הברית. בערב שבת הציעו לו זוג חברים שאצלם התאכסן: "בוא נלך לבית כנסת קרליבך!". באותה תקופה לא התייחסו לרב שלמה קרליבך כמו בימינו. הוא נקרא בפי כול "הרבי המרקד", ושמעון לא חש שהוא מייצג אותו כדתי-לאומי וגם אינו מייצג את הציבור החרדי. הוא הכיר כמה משיריו מבלי לדעת שניגונים רבים שמנגנים בשמחות הם בעצם שלו. שמעון לא הכירו כאישיות ולא ידע מהו פועלו. הרב קרליבך הצטייר בעיניו כעוף מוזר, כמישהו משעשע שנהנה מההופעות של עצמו. הוא לא היה במיינסטרים הישראלי, לא היו בתי כנסת בנוסח קרליבך, פרט לבית כנסת של מקורביו שהתגוררו במושב מבוא מודיעים. היה נראה לשמעון שהרב קרליבך מקובל בעיקר בארצות הברית, ובכל זאת אמר לעצמו: נו, אם חבריי הולכים לשם, אלך איתם.

ידידיו סיפרו לו שהרב קרליבך יופיע פתאום משום מקום ותהיה התרחשות עצומה. זה נשמע תמוה באוזניו. כאשר הגיע למקום היו שם כשלוש מאות איש, חציים נשים. היו שם כל סוגי היהודים בעולם - חרדים עם שטריימלים ומגבעות, כיפות סרוגות, כיפות עור, כיפות קרטון, כובעים משונים של המזרח הרחוק ודרום אמריקה, חילונים ואפילו גויים - סינים, שחורים ומקסיקנים.

לפתע הרב קרליבך נכנס והחל לעבור בין כל המתפללים. הוא לחץ לכל אחד את ידו כשהוא מתעניין ושואל "מי אתה?" ו"מאיפה אתה?". לכמה מהם חילק כרטיסי ביקור.

כאשר הגיע לשמעון התעניין גם בו.

"אני שמעון גולדווסר מירושלים", אמר שמעון.

הרב קרליבך התפעל: "אווו ירושלים!". הוא נתן לשמעון כרטיס ביקור וביקש: "תהיה בקשר איתי!"

שמעון לקח את כרטיסו בחושבו שזה מאוד משונה, מדוע הוא צריך שנהיה בקשר?! התפילה, שכמותה לא חווה מעודו, כללה שירה וריקודים וארכה שעתיים וחצי, כאשר הרב קרליבך משמש שליח ציבור. זה נראה לשמעון כשמחת תורה ולא כתפילת שבת.

כאשר הגיע קדיש היתום לקראת סוף התפילה, הרב קרליבך עצר את התפילה, ניגש למחיצת הנשים ואמר כך: "מעבר למחיצה יש גברת שאיבדה השבוע את אביה".

ואז החל לדבר על המשמעות של אבא. זה היה כל כך מרגש. אנשים החלו לבכות וגם שמעון התרגש מאוד. לבסוף נאמר הקדיש שקיבל לפתע משמעות עצומה. שמעון הבין שהצד האנושי האוהב הוא הכוח המניע של הרב קרליבך.

אחרי סעודת שבת באו מאות רבות, בעיקר פנויים ופנויות, לבית הכנסת כדי להתוועד עם הרב קרליבך בעונג שבת, לשיר איתו ולשמוע מפיו סיפורים. במוצאי שבת נערכה הופעה עם להקתו ובסיומה שמעון קנה תקליטור של שיריו. הוא חזר לארץ כשהוא מתפעל מאוד מהחוויה בבית הכנסת בשבת, אבל לא עלה בדעתו שיהיו בתי כנסת בישראל בנוסח קרליבך, ושהוא אי פעם יהיה גבאי בבית כנסת כזה.

בט"ז במרחשוון תשנ"ה נפטר הרב שלמה קרליבך מהתקף לב פתאומי בגיל שישים. לאחר פטירתו החלו לצוץ ברחבי הארץ בתי כנסת שאימצו את ניגוני תפילתו. בין השאר הוקם על ידי הרב איאן (משה) פאר ומאה משפחות צעירות בית כנסת בנוסח קרליבך במתנ"ס 'לב העיר' בשכונת נחלאות בירושלים, תחת השם 'שיר חדש'. המקום הפך במהרה לשוקק חיים ולמרכז חייהם של המשפחות. מה שקרה בבית הכנסת נגע עמוקות לכל אחד. אם נערכו בחירות לוועד זה היה חשוב יותר מבחירות לכנסת. נערכו דיונים ערניים וקולניים עד לשעות הקטנות של הלילה, התקיימו במקום אירועים רבים, שיעורים מעניינים והופעות של זמרים.

בתחילת הפעילות לא היו אנשים מיומנים כל כך בביצוע התפילות. הם שילבו את ניגוני קרליבך עם 'נוסח בני עקיבא'. גם רמת החזנות לא הייתה גבוהה. המתפללים היו בעיקר אמריקאים חובשי כיפות סרוגות. בשנה השנייה נכנס שמעון לוועד שכלל שבעה אנשים. כעבור שנתיים עברו הרב פאר וכמה מאנשיו לשכונת בקעה, והנותרים המשיכו להפעיל את בית הכנסת שנקרא מעתה 'קול רינה'. בשלב מסוים עברו למקלט ברחוב באר שבע בלב נחלאות, ושמעון הפך לגבאי בית הכנסת.

ככל שחלפו השנים התקרבו ל'קול רינה' מתפללים ומתפללות מכל הסוגים - חרדים, דתיים-לאומיים וכל גוני הביניים, חוזרים בתשובה ומתגיירים. שמעון חש כי בית הכנסת שלהם דומה יותר ויותר, כאילו מאליו, לבית הכנסת של הרב קרליבך בארצות הברית לפני שנים רבות, ומבלי שיתאר לעצמו, אז הכול החל.