"בני ברק! We have א-פרובלם!"

מאז אושרו התוכניות ההנדסיות של מגדל בבל לא היינו כל-כך קרובים לשמיים. זה לא שהשמיים רחוקים מיהודי באשר הוא, אבל כברת הדרך שנעשתה מאז הובילו בלוקים אל צמרת מגדל בבל, ועד לאימונים המעשיים באחיזת גביע הקידוש בחדר האוכל של החללית קולומביה, מלמדים שלא קל כאן על האדמה. ושתמיד יימצא מי שינסה מקומות פחות יציבים.

קובי סלע , כ"א בשבט תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
סיפורו של האסטרונאוט החרדי הראשון

מאז אושרו התוכניות ההנדסיות של מגדל בבל לא היינו כל-כך קרובים לשמיים. זה לא שהשמיים רחוקים מיהודי באשר הוא, אבל כברת הדרך שנעשתה מאז הובילו בלוקים אל צמרת מגדל בבל, ועד לאימונים המעשיים באחיזת גביע הקידוש בחדר האוכל של החללית קולומביה, מלמדים שלא קל כאן על האדמה. ושתמיד יימצא מי שינסה מקומות פחות יציבים.

כל כלי התקשורת התחרו ביניהם מי יראיין ראשון ובעברית, את סגן אלוף אילן רמון, טייס החלל הראשון של ישראל, ואף אחד לא בודק את מידת קרבתו של רמון האסטרונאוט לרמון הפוליטיקאי. הצד השווה בהם: שניהם מרחפים ומחייכים. אבל, אחרי שלעסנו היטב את כל מה שקשור ברמון והנקודה היהודית - אחרי שבררנו אם גם הוא מתלבט בין חמיצנע, לעלה ירוק (אומרים שמי שמעשן את העלים הירוקים לא מרגיש את כוח המשיכה) - הגיע הזמן לבירורים ההלכתיים.

וכדרכו של "מאידך" בקודש, אין מטרתו לפסוק הלכות חלילה, כי אם לעורר דיון בסוגיה:

אמר הטייס דובר העברית: למרות שאיני שומר מצות, עדיין יידישקייט מעניין אותי מאוד. כיוון שכך, לקח עימו גביע קידוש ועוד אי אילו פריטים כמו אצבע מכסף לקריאה בתורה (אם יספיק ללמוד לקרוא בטעמים) ובית מזוזה, גם היא מכסף טהור.

אבל, כרגיל, ישנה בעיה.

נניח שהקרבה לשמיים 'תעשה משהו' לאיש 'שלנו' בחלל. הרי גויים ממנו אמרו "מה רבו מעשיך ה'" בעת שנחתו על הירח, אז שלאיש 'שלנו' לא ינצנצו הרהורי תשובה? הרי ברור שהבחור הולך להתחזק. ואלמלא המשימה הקצרה (רק 16 יום) הייתי מהמר על זקנקן צעיר (ג'ינג'י, שיתאים לסרבל), ועל ארבע כנפות (פיתוח משותף של סאמט ונאסא). בהנחה וזה מה שיקרה, עומדות בפני ר' אילן כמה בעיות משמעותיות.

נתחיל בענייני תפילה.

מהירות החללית מרשימה למדי, גם למי שרגיל לטוס בכביש חוצה ישראל. גובה השיוט עובר את 275 הקילומטרים מעלינו, מה שמבטיח טיסה רצופה ומהירה בחלל. המסקנה: בכל שעה וחצי מקיפה החללית את כדור הארץ. עד כאן הנתונים, מיד השאלות.

האם יספיק ר' אילן להשלים דף יומי בכל 90 דקות? בהנחה שהוא צויד בגמרא של 'הרטסקרול', האם יספיק ללמוד את הדף לפי הלוח? לפי איזה לוח זה יקרה? ומה מצבו כעת? האם הוא בפיגור? האם הוא נטול חברותא? ואולי הוא כבר סיים את 'מכות' והוא בכלל במסכת 'שבועות'?

ומה בנוגע לתפילות? כל תשעים דקות הוא משלים את מה שלנו לוקח יממה. זה טוב או רע ליהודים? כידוע שאם חסידים הראשונים היו זקוקים לשעה של הכנות לפני התפילה, מה יעשה האילן שלנו, שמסתמן כאסטרונאוט פרומער לא קטן? והתפילות עצמן, מה קודם למה?

אבל מתברר שיש קשיים גם בעניין ה"מזרח". אף אחד לא מוכן לוותר.

לא תופתעו אם אגלה לכם, שב-90 דקות חובה על הבחור להספיק שחרית מנחה וערבית, ולפעמים גם מוסף של ראש-חודש, וקריאה בתורה (יש לו כבר אצבע מכסף טהור), אפשר להספיק? תגידו שאין כאן בעיה, כי גם במניין של החבר'ה זה פחות או יותר הזמן שזה לוקח. נו נו, מדובר כאן בדמות ייצוגית שלא מתפללת בחטף.

אמנם, אני מודה, יש גם משהו חיובי בתפילה מהירה – אין זמן להיכשל בדיבור בחזרת הש"ץ. אבל, מי תוקע לידנו שיהיה שם ש"ץ?

ועכשיו שהעלתי את הסוגיה אני חושש שמסתמנת לנו עוד בעיה. מה יקרה לכשתיגמר ההקפה של כדור הארץ? להזכירכם, כל 90 דקות, הבחור שלנו שוב יניח תפילין ושוב יתחיל את העייסק מחדש? ומניין לו שה'ברכו' שהוא אומר כעת מסמל את סוף התפילה הקודמת, או את תחילת התפילה החדשה?

בקיצער, צפויים קשיים, שמתעצמים אם רק נזכרים בתשדיר הבחירות של הרב בא-גד, המשכים את תלמידיו - "ת-למי-דים יק--רים קומו לעבודת הבו-----רא".

ואם יתברר שאילן רמון האסטרונאוט הישראלי הוא בכלל בוגר 'נחלים' ותלמידו של כבוד ראש הישיבה, כיצד תצליח תחנת הבקרה ביוסטון להעיר אותו בשבת? בשינוי?


סיפור של דו"ח חנייה

רק לעיתים נדירות מצליח המדור להגשים את עצמו בתוך מספר ימים. לפני מספר שבועות, ביקשתי את עזרת הציבור ברעיונות כיצד להתגונן מפקחי החנייה המוזרים שהתברכה בהם העיר בני-ברק. הגיעו כמה רעיונות טובים. הטוב שבהם הציע לא להגיע לעיר עם רכב פרטי, ואף רמז לא להגיע לעיר כלל.

עד שאאמץ את הרעיון, ולפני שעיריית בני-ברק, תטיל אגרה גם על נשימת אוויר בערים שכנות, הנה סיפור שהתרחש ביום שישי האחרון, בשעת בוקר מוקדמת, אי-שם לצד אחד המדחנים.

החניתי את מכוניתי ופשפשתי בכיסים, בניסיון לדלות מהם כמה מעות, כדי לאפשר לרכב מנוחה נכונה ושקטה. מאידך, מעות לא היו, והמדחנים הבני-ברקיים קצת מוגבלים בטיפול בשטרות. לכן, חציתי את הכביש אל מכולת שכונתית כדי לפרוט את השטרות. עד ששבתי ממסע הפריטה, גיליתי על שמשת המכונית דו"ח תנועה מפואר, שנכתב במהירות שיא, שלא הייתה מביישת אפילו את צוות הפקחים בבגדד. אם העיר הייתה גם מנוהלת בזריזות כזאת, אולי אפילו הייתי רוכש לי שם בית.

אבל, פטור בלא כלום אי-אפשר. לכן רק אמליץ למנהלי אגף החניה, לעבור עם עובדיהם שוב על ספר החוקים, ובעיקר על ההיגיון. בעיתון מקומי מצאתי כמה טיפים בשם עו"ד אילן בומבך, מומחה שכבר הפיל מחלקות גבייה בכמה עיריות מעצבנות:

* עיקול מכוניות פסול. ביהמ"ש מנע זאת בעבר.

* מכוח פס"ד טיומקין משנת 2001- אסור לרשויות לגבות הוצאות גביה. הרשויות הגישו ערעור לעליון, ובינתיים ממשיכות לגבות את הכספים. אם ערעורם יידחה, את הכספים הם לא ישיבו. זה חמור כי הרשויות המקומיות חייבות לפעול בהגינות.

* אסור לגבות דמי אחסון על חפצים שהעירייה מעקלת, גם זה עמד במבחן בית
המשפט.

* מעל לכל אסור לעקל חפצים בשווי גבוה יותר מערך הדו"ח.

כשתזמינו לשיחה את מר מני, פקחכם החרוץ, יהיה נחמד אם תעמידו אותו על ההבדל בין צבע בורדו לחום. יכול להיות שהוא פספס, בגלל שהוא התלהב מידי להעשיר את קופת העירייה?

פינת הבקשה אחרונה

אף אחד בתקשורת לא באמת אהב אי-פעם את תושבי המאחזים. אלה מהרי חברון ודאי שלא פונקו בחיבה יתירה. ובכל זאת, קצת מוזר לשמוע את מחול השדים באשר לכבוד המת של המתנחל שנרצח בבגדי שבת על גבעה 26, כשמעולם לא דאגו שם לכבוד החי.

מה עושים סיפור מזה שעד לקבורה בפועל לא הוחלט היכן ייקבר ושההתלבטות חסרת-התקדים התפרסה על עשרות קילומטרים? אז נכון שהרב הראשי אמר שזה לא כבוד לנפטר להסיע אותו ממקום למקום, ובטח לא לכבודו הזמן הארוך שלקח להלוויה להתרחש.

תזכירו לי רגע, כמה זמן ארכה הלווית ראש הממשלה יצחק רבין, ומהיכן לאיפה הסיעו אותו?

סיומת לא קבועה:
הערות כאלה ואחרות, גיליונות ישנים של שיחות לנוער, חשבונות של בנק הדואר, רעיונות לשיפור גבינת קוטג' והודעות תשלום של מוועד הבית, ניתן לשגר בשמחה ובששון אל: kobi@a7.org