אורי לא בוגד

עו"ד איתמר בן - גביר , כ"ה בחשון תשע"ד

איתמר בן גביר
איתמר בן גביר
פלאש 90
לא אהבתי את הקריאות אתמול בהפגנה כלפי שר השיכון אורי אריאל בסגנון "בוגד" ו "אל תשמרו עליו".

חשוב לציין: אורי אריאל הוא לא בוגד, הוא גם לא עבר לצד השני של המפה הפוליטית ואין לי ספק בטוהר כוונותיו. יחד עם זאת, לביקורת נחושה, תקיפה ואפילו נוקבת יש מקום, והגיע הזמן שידידי אורי וחבריו לבית היהודי יבינו ויפנימו שהעולם לא יכול להתנהל בספינים:

"ממשלת ישראל משחררת מחבלים חלאות אדם בפעימה הראשונה" – נפתלי בנט רץ להפגין מול משרד ראש הממשלה לפני ישיבת הממשלה, ודוברו מוציא הודעה לתקשורת וטוען כי בנט הולך להציע הצעת עונש מוות למחבלים. "נחשף כי: ממשלת ישראל מקפיאה את הבניה בירושלים" – אורי אריאל יוצא עם ידיעה כי החלה הבניה למפוני גוש קטיף בפלמחים....."שופטי בג"צ ממשיכים באין מפריע את המדיניות האקטיבסטית וכותבים פסק דין שערורייתי בעניין העובדים הזרים הלא חוקיים" – איילת שקד ובנט מודיעים כי הם הולכים לעמוד במערכה נגד בית המשפט העליון, ומקבלים כותרת בידיעות אחרונות כאילו אוטוטו הולכת לעבור כאן הצעה שתשנה את פני מערכת המשפט בישראל.

"ממשלת ישראל משחררת את המחבלים בפעם השניה" – אנשי הבית היהודי מגישים "ברגע האחרון" הצעת חוק של אורית סטרוק, מייצרים מצג שווא כאילו יש "מתח בממשלה" ומנהלים דו קרב תקשורתי מול אנשי "התנועה" כאשר זה נהנה וזה לא חסר : גם ציפי ליבני מרוויחה וגם אנשי הבית היהודי – כל אחד מוצג בפני הציבור שלו כגיבור שנלחם על אידיאלוגיה ועל הערכים ואולם בפועל, במציאות, הדברים הרבה פחות מלבבים:

יותר משנה שהבית היהודי בממשלה והגיע הזמן לשאול בקול: מה ההישגים ? איפה ההצלחות שהבטחתם ? האם לכך נפתלי בנט התכוון כאשר אמר כי הכיפות הסרוגות יעברו מעמדה של מש"ק דת, לעמדה של ניהול מדינת ישראל.

לא. בנט לצערנו לא מנהל את המדינה, גם שקד ואריאל לא ולמעשה הבטיחו לנו שמשהו חדש מתחיל אבל מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש: ציפי ליבני גוררת שמאלה, נתניהו נגרר ( או שמא גורר בעצמו) לאותו כיוון. המשא ומתן המדיני על גירוש עשרות אלפי יהודים מבתיהם וחלוקת ירושלים בעיצומו, הבניה בפועל מוקפאת וגם אם מפרסמים פעם בכמה שבועות על מכרז כזה או אחר שיוצא ועל הסתבכות האם האמריקאים הרי שאלה הן רק כותרות ולאחר כמה שבועות לא נשאר מהן כלום, מחבלים משתחררים בהמוניהם, הטרור חזר להרים את הראש, ואפילו היחס למתנחלים הוא אותו יחס שלא לדבר על חמור מכך ויוכיחו הטייזר על חנוך אלברט וכמות הטלפונים שאני מקבל מהנערים שנעצרים במחלקה – החדש – לפשיעה לאומנית, כאשר החוקרים שם רוצים לייצר עבודה, וחייבים להוכיח לבוסים ( אהרנוביץ ולבני) שהם עובדים ולכן הם עוצרים במעצרי שווא כמויות של נערים לתפארת הדמוקרטיה במדינת ישראל....

גם המצב במערכת המשפט מזמן לא היה מדאיג כל כך. לימין אין יד ורגל בוועדה החדשה למינוי שופטים, אנשי הבית היהודי ויתרו על הועדה הזאת במשא ומתן הקואליציוני למרות שמדובר באחת הועדות החשובות ביותר והם מקבלים שיעור מ אנשי השמאל היודעים איך למנות את יקיריהם בקצב מסחרר - רק לאחרונה שופטת מבית משפט השלום בכפר סבא שרדפה את צעירי הגירוש ולא מונתה שנים ארוכות כי היא מתנכלת לפעילי הימין, מונתה אחר כבוד לבית משפט המחוזי אולי כדי להוכיח לבנט ונציגיו: גם בנושא הזה אתם לא קובעים, לא מנהלים את המדינה, ולא קשורים להנהגה.....

אני זוכר את הימים שעבדתי כעוזרו של ח"כ בן ארי. הטענה המרכזית נגד מיכאל הייתה כי הוא לא יכול להשפיע, כי הצעות החוק שלו הן בעיקר "הצהרות חוק", וכי מהאופוזיציה אפשר בעיקר לדבר אבל לא לעשות, אלא שעברו חלפו מספר חודשים ופתאום אנו מגלים כי גם מהקואליציה אפשר לדבר ולא לעשות.... – הצעות החוק של הבית היהודי הן חשובות, ראויות, ואולם בועדת השרים לענייני חקיקה בראשותה של ציפי ליבני גם הן הפכו להצהרות חוק, ולא להצעות....

אז מה עושים ? קודם כל הגיע הזמן שחברי הבית היהודי יפסיקו למכור לנו אשליות. בנט שקד אריאל וחבריהם צריכים להתייצב בפני הציבור ולומר את האמת : אין לנו השפעה, אנחנו לא מנהלים את המדינה, אפילו לא משפיעים על מקבלי ההחלטות.

הדבר השני שראוי לעשות במקרה הוא קצת חשבון נפש. מדוע זה קרה לנו ? האם הברית שנכרתה עם יאיר לפיד הייתה הדבר הנכון, ובכל מקרה האם כרגע יאיר הוא אח, או פוליטיקאי ציני וערמומי, ואם הוא אכן כזה, הרי שעם עיקש תתעקש ועם נבל תתנבל: אולי הגיעה השעה לכרות ברית עם החרדים, להכניס את המערכת הפוליטית לטלטלה, וגם אם לא תהיה הצלחה בסופו של יום, חברי הבית היהודי לכל הפחות יוכלו לומר: ניסנו, השתדלנו, נלחמנו, נאבקנו. לא רק עשינו הצגות לתקשורת.