זכרונות מהרב צוקרמן

ידן כהן , כ"ה בחשון תשע"ד

ידן כהן
ידן כהן
עצמי

לאחר הספדי הרבנים, המחנכים, הפוליטיקאים והמשפחה, נתבקשתי גם אני להעלות מספר זיכרונות מהרב, כאחד מתלמידיו הצעירים.

זכיתי ללמוד אצל הרב צוקרמן זצ"ל לפני כעשור. בתקופה שלי, בשונה מהתקופות הקודמות, הישיבה נוהלה בעיקר ע"י דור הבנים לבית צוקרמן ונרי'ה והרב, על אף שנשא רשמית בתואר "ראש הישיבה", היה נדמה פחות רלוונטי עבורנו... למרות שדלתו הייתה פתוחה תמיד – לא בדיוק העזנו להתקרב. הרב היה נראה מרחוק כדמות "מן העבר", מעין סמל – ותו לא. אני לא זוכר מתי הפעם הראשונה שהעזתי לגשת ולדבר עם הרב – אבל גיליתי להפתעתי שגם לי, סתם עוד תיכוניסט מצוי, יש מעתה כתובת.

הייתי ניגש לרב על שאלות שהטרידו אותי בישיבה. דלתו וליבו היו פתוחים תמיד. משאלות על אמונה עד שאלות על בנות – על הכל ענה. לא התרגש גם כשהתווכחתי בלהט נעורים מתובל, לעתים, גם בקצת עזות וחוצפה. ידע לסנוט בי כשלא ידעתי מקור לפסוק שאמר וידע גם לנחם אותי בזמנים עצובים. (לימים מיסדתי את השאלות לחיבור שלם. שעות של שיחות בינינו הפכו לספר, "שיח רב" שמו, שיצא לאור תודות לחתנו, הרב חנוך, שדאג לשמר את תורתו).

שנים לאחר מכן, ואני כבר בוגר הישיבה, התקיים בסינמטק ת"א ערב השקה לסדרה "הישיבה", סדרה תיעודית שתעדה את שנת השמינית שלנו. הרבה דמויות היו שם בסדרה, אך ללא ספק דמותו של הרב עלתה על כולן. לא אשכח את החום וההתפעלות שהרב קיבל מאנשי ההפקה החילונים. הם גילו בו מה שאני גיליתי שנים לפני: זה לא עוד רב ב"שחור לבן" – אלא ת"ח ותיק עם לב חם, פשטות, אומץ - וקסם רב. כשעלה לדבר הוא התלבט בקול - אולי עכשיו הוא יהיה מועמד לקבל את פרס האוסקר... (למרות בסופו של דבר הרב הסתייג מהסדרה. "שיח רב" עמ' 127. כל המקורות להלן יובאו מהספר)

הרב אמר את אשר על ליבו ללא מורא. כשהיה פותח במלים: "אסור לי לומר את זה, אבל..." ידעת שהפוליטיקלי-קורקט הונח בצד. ממורשת רבין ועד מנהיגי ציבור (עמ' 73) – אמר את שעל ליבו ללא פחד ממה שמקובל.

בפורים מקובל היה לעשות "הכתרה" ובה חיקויים וחיקויים של החיקויים של הרבנים. כל שנה, בבוקר ה"הכתרה", הרב היה מוסיף לדבר התורה היומי שנשא גם את דעתו הנחרצת נגד ה"הכתרה" מתובלת בציטוטים מחז"ל דוגמת "כל המבזה ת"ח נידון בצואה רותחת" וכן על זו הדרך...

לאחר שמספר חברים צדיקים מהמחזור הודיעו שהם לא מתכוננים להגיע להכתרה בגלל דבריו, ראינו שהדרך היחידה לגרום להם להגיע ולא לגרום לפיצוץ במחזור בערב הכי חשוב – הוא לשכנע את הרב צוקרמן בעצמו לבוא. וכך הרב, שבבוקר יצא נגד ההכתרה – הגיע לערב שכ"כ התנגד אליו, רק כדי לא לגרום לנו לקרע וסכסוך ביננו, או כפי שהגדיר זאת בעצמו: "בשביל הבחורים"...

כשהתחתנתי היה לי חשוב להזמין את הרב. כמה התאכזבתי כשגיליתי שבליל חתונתי היה אמור להתקיים טקס הסיום של השמיניסטים בישיבה. טקס סיום ללא ראש הישיבה? היש דבר כזה?...

עד לברכה השביעית לא ידעתי האם הרב יגיע. והנה, ממש "בדקה התשעים", הרב הגיע וברך אותנו, אל מול פני המאושרות. מסתבר שהרב, בשונה מבכל שנה, ביקש לדבר ראשון. הוא ברך את המחזור והתנצל בפני ההורים שעליו לנסוע "כי יש חתונה לבוגר שלנו". הרב השקיע והגיע במיוחד מכפר הרא"ה לשעלבים רק בכדי לברך ברכה בחופה – וחזר לישיבה...

באחת השיחות ביננו בשביל הספר, גיליתי שווקמן ההקלטה (פעם היה דבר כזה) הפסיד לעבוד לפני כעשר דקות. אזרתי אומץ וביקשתי מהרב לחזור על אותן עשר דקות שנית. הרב לא כעס אלא חזר על אותם הדברים שאמר, כמעט מילה במילה.

הרב היה מרבה לצטט את רבו "מרן הרב חרל"פ" זצ"ל ואף הנהיג בישיבה שיעור קבוע איתו באחד מספריו של הרב.

פעם ראה אותי בשבת בישיבה עם סנדלים לרגלי והעיר לי בעדינות שבשבת ראוי ללכת יותר עם נעליים, מפאת כבוד השבת.

סרט הסיום שלנו בתקשורת היה על אמן מיוחד שהשמיע בפנינו דעות מקוריות ונועזות. ניסינו לענות לו – אבל כמה כבר בנוי עולמם הרוחני של חבר'ה בני 18? הרגשנו שמי שידע "לעזור לנו" זה הרב צוקרמן – ואכן הפגשנו ביניהם. המפגש היה מיוחד, האמן הצעיר והתוסס עם הרב המיושב והעמוק. ואכן המפגש עשה את שלו – ודעותיו של האומן "נרגעו" מאוד.

לאחר נישואי, בכל פעם שדיברנו, היה מתעניין האם אני דואג לאישתי. כשבאתי עם משפחתי לבקרו בפסח האחרון, קיבלנו לביתו למרות ההתראה הקצרה ובמהלך המפגש דאג לחזור ולהזכיר באוזנינו שהאחריות לפרנסת הבית היא דווקא על הבעל.

פעם, כשדיברנו על אהבה, אמר לי ברגע של גילוי לב שהיום, י"ג אב, זהו יום הנישואים ה59 שלו ושל הרבנית, והמשיך: "כאהבתי אז – אהבתי היום". לאחר מכן הוסיף ואמר שאולי אהבתו אפילו התגברה מפני שזכה להעמיד עם רעייתו משפחה ענפה לתפארת – בנים ובנות, נכדים ונכדות. (עמ' 81)

הייתה לרב פתיחות מחשבתית. הוא ידע לנתח דברים ו"לחתוך" – אבל גם לעתים לראות את הצד השני של התמונה. הרגשת שהוא בוחן את הסוגיה החינוכית באופן סטרילי, אובייקטיבי ומבלי להתחשב במוסכמות. (לדוגמא, ביחס לחברוּת בגיל הנעורים. עמ' 88).

לרב גם הייתה פתיחות לעסוק בכל נושא שבעולם – החל ממוות, צניעות ואפילו ענייני טהרת הברית. גם כששאלתי אותו שאלות מאוד אישיות – ענה לי כדרכו ברהיטות, בדיוק ומבלי להתבלבל לרגע.

בהלויה בשבוע שעבר, מלבד הצער הגדול, התיישבה לי גם תחושה חזקה בלב שלא הצלחתי להגדירה. ראיתי את האימפריה שהוא בנה, הן התורנית לאומית והן המשפחתית – וקצת קינאתי. איזו זכות לו לרב לצאת מן העולם עטוף בצאצאים רוחניים וביולוגיים רבים כ"כ ולאחר שרומם כה רבות את עולם התורה בימי חייו.

ביותר "התיישבו" לי הדברים כשקראתי בתורה, בשבת של השבעה, את תיאור פטירתו של אברהם אחר: "ויגוע וימות אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע, ויאסף אל עמיו".

תהא נשמתו של הרב צרורה בצרור החיים.

לספריו של הרב צוקרמן זצ"ל לחץ כאן