הוא לא האלוף שלנו

ההתנפלות של אלעזר שטרן על הרב ליאור הכילה תערובת של חוצפה ובורות בריכוז גבוה במיוחד . אנשי 'התנועה' נתנו את האות, והשמאל הישראלי חזר לימי ציד המכשפות שלאחר רצח רבין.

עמנואל שילה , כ"ז בחשון תשע"ד

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN
1.

אלעזר שטרן הוא לא חבר כנסת. הוא סתם אחד שמסתובב במבנה הענק ההוא בגבעת רם, מרים פעם את אצבעו ופעם את קולו. אלעזר שטרן הוא גם לא תושב הושעיה, הוא סתם מתעקש להגיע לעיתים תכופות ליישוב הדתי הצפוני ולטעון שמשפחתו גרה שם. וכמובן ששטרן הוא גם לא אלוף בצה"ל. פשוט לא היה נעים להגיד לו ללכת אחרי כל השנים האלה. אז הרשו לו להמשיך ללבוש מדים, סידרו לו ג'וב שאי אפשר לגרום בו יותר מדי נזק, והרשו לו לקשט את כותפותיו בדרגות אלוף, העיקר שלא יתבאס. 

2.

אני חייב לכם התנצלות על רמת הטיעון הנמוכה בקטע הפתיחה. אבל זו הרמה שאליה ירד שטרן כאשר קבע והודיע שהרב דב ליאור הוא "לא הרב שלנו" אלא "במקרה הטוב מומחה להלכה". הגיעה לאוזניו שמועה כאילו הרב ליאור פוסל את יהדותם של עולי אתיופיה, ודי היה לו בכך כדי לכנס ישיבה דחופה של ועדת האתיקה העליונה לתלונות על רבנים, בראשות אלעזר שטרן ובהרכב אלעזר שטרן. הוא הגיש תלונה על גזענות ובלי לשמוע את גרסת הנילון קיבל החלטה לשלול מהרב ליאור, מגדולי רבני ופוסקי הדור, את סמכותו כרב והודיע על החלטתו קבל עולם, מעל במת הכנסת. 

ואתה לא יודע איזו תחושה חזקה יותר, הגיחוך על ההשתטות של שטרן או הכעס על חוצפתו. מי אתה אלעזר שטרן וכמה תורה למדת שתוכל לקבוע מי רב ומי אינו רב? מדוע לא טרחת, בטרם יצאת בהשמצותיך על גזענות, לברר ולשמוע על יחסו האוהב והמקרב של הרב ליאור כלפי עולי אתיופיה? מה אתה יודע על שיקוליהם ונימוקיהם של גדולי רבני הציונות הדתית, ובראשם הרב ישראלי והרבנים הראשיים שפירא ואליהו, שהתמודדו עם בעיות הלכתיות קשות, עמלו ומצאו את הדרך ההלכתית המאפשרת לאחינו עולי אתיופיה להתחבר מחדש אל עם ישראל, לאחר למעלה מאלפיים שנות ניתוק פיזי ורוחני?

אלעזר שטרן צבר קילומטרז' ארוך של ביזוי תלמידי חכמים. לעיתים זה נשמע כמו עוד אחת מפליטות הפה הפרובוקטיביות של האלוף הבוטה שמדבר מהבטן ולא מהראש, קודם מתבטא ורק אחר כך חושב. אבל גם בספרו 'משא כומתה', שלא נפלט ברגע אחד, מקדיש שטרן עמודים רבים לחיסול חשבונות עם רבנים על רקע עימותים שונים שהיו לו איתם. גם השיטה של שלילת התואר רב ממי ששטרן חולק על דעותיו, על מעשיו או על התבטאויותיו אינה חדשה. נראה שלשטרן אין הבנה אמיתית של ערך לימוד התורה וערכם של תלמידי חכמים. מבחינתו, גם עמי ארצות כמותו יכולים לפעול גדולות ולפסוק הלכות מחודשות בהלכות גיור, אז הרבנים הגדולים הם בעצם מיותרים.

3.

נער צעיר בעל לב חם וחסר שיקול דעת (מזכיר מישהו אחר, מבוגר יותר?) חשב לקנא לכבודו של הרב ליאור על ידי יריקה בפרצופו של שטרן. דרך המחאה הזו פסולה לחלוטין, ומי שמכיר את שטרן יודע שהוא רק מחכה להתקפות הללו כדי לעשות מהן מטעמים. אבל שטרן וחבריו למפלגת התנועה התעלו על עצמם כאשר עשו שימוש ציני ומניפולטיבי ביריקה הזאת כדי להדוף את הביקורת הלגיטימית לחלוטין של אנשי הבית היהודי על מעשיה המדיניים של ראשת מפלגתם, ציפי לבני. ההתנפלות התקשורתית הצולבת והקישורים המופרכים אך הכה-צפויים לאותה "הסתה" שכביכול הביאה לרצח רבין, היו תזכורת כאובה לכך שבשמאל הישראלי עדיין יש הרבה אנשים שלא למדו דבר ולא שכחו דבר. אז כדאי להזכיר שוב: האשמת מי שאינו מסית בהסתה, היא עצמה הסתה. בשנה האחרונה הותקפו אנשי הבית היהודי בביטויים חסרי תקדים בחריפותם, מ"בית של גויים" ועד "עמלק" (שעליו נאמר בתורה שיש למחות את זכרו ולהשמידו). השיח הציבורי בישראל התייחס לדברים כאל מכה קלה בכנף. שום דבר שיכול להזכיר את רעידת האדמה שהתחוללה כעת בגלל יריקה של נער צעיר.

אנשי תקשורת רבים מדי חזרו תוך רגע לימי ציד המכשפות שלאחר רצח רבין. הם לא טרחו להקשות על מסיתי 'התנועה' מה הקשר בין ביקורת על לבני ליריקה על שטרן, וכיצד לדעתם מחלוקת בנושא מדיני גורמת למעשה קנאות פסול לכבודו של רב על רקע מחלוקת בהלכות גיור. חזרנו לימים האפלים שבהם ביקש מחנה השמאל לנכס לעצמו ולשלול מזולתו את חופש הדעה, הביטוי והמחאה. וכאשר מתנפלים בשצף קצף מוסרני, אין צורך לברר עובדות פשוטות. כך ניתן להוקיע בכל במה את שרי הבית היהודי על שאינם עומדים מאחורי ההחלטה הממשלתית על שחרור המחבלים, בשעה שהצעת החוק של חברת הכנסת סטרוק כיוונה לעתיד וכלל לא עמדה לחול על אותם 104 מחבלים שאותם כבר הוחלט לשחרר. 

4.

אנשי הבית היהודי ראויים לשבח ולגיבוי על ניסיונם לתקן את השגיאה החמורה של ממשלת ישראל, שנכנעה ללחץ האמריקני ונסוגה מהעיקרון של משא ומתן ללא תנאים מוקדמים. שחרור המחבלים הרוצחים הוא אסון מוסרי וגם סכנת נפשות - גם משום שרבים מהם יחזרו לטרור, ובעיקר משום שעונש המאסר על רצח יהודים איבד הרבה מממד ההרתעה שבו. את המאבק בפשיטת הרגל המוסרית, הביטחונית והמדינית הזאת יש להמשיך ולא להירתע. 

ובאשר לאלעזר שטרן, כל עוד הוא לא מתקן את דרכיו ולומד לשים מחסום לפיו, אין לתת לו פתחון פה בעניינים הקשורים לתורה. גם יוזמות שלו שנראות כמועילות לא צריכות לקבל סיוע מנציגי הציבור הדתי-לאומי. לאחר שהתמחה בביזוי תלמידי חכמים, הכותרת "חוק שטרן" לא צריכה להתנוסס מעל שום חוק בענייני דת ומדינה.