מפגש משפחות שכולות מימין ומשמאל

אני מנצל במה מכובדת זו על מנת לקבל מכם את חוות דעתכם בסוגיה שאציג בפניכם.

לפני מספר ימים נפגשתי עם פעיל שמאל קיצוני, לבקשתו. מטרת הפגישה הייתה לזמן מפגש בין משפחות שכולות משני עברי המתרס האידיאולוגי על מנת לגבש מצע משותף אותו ניתן יהיה להציג לפני הציבור ולהקהות את העוינות ההדדית.

ד"ר אריה בכרך , כ"ו בשבט תשס"ג

ד"ר אריה בכרך
ד"ר אריה בכרך
באדיבות המשפחה
לאחי ורעי שלום רב,

אני מנצל במה מכובדת זו על מנת לקבל מכם את חוות דעתכם בסוגיה שאציג בפניכם.

לפני מספר ימים נפגשתי עם פעיל שמאל קיצוני, לבקשתו. מטרת הפגישה הייתה לזמן מפגש בין משפחות שכולות משני עברי המתרס האידיאולוגי על מנת לגבש מצע משותף אותו ניתן יהיה להציג לפני הציבור ולהקהות את העוינות ההדדית.

רעיונו המקורי היה להפגיש כעשר משפחות מכל מתרס פוליטי ולקיים רב שיח. הרעיון לא נראה היה בעיני ודרשתי פגישה מקדימה על מנת להכין מפגש שכזה. לטענתי, ללא קביעת מטרות, הרכב המשתתפים וכיו"ב נשחית את זמננו לבטלה, כך נולדה הפגישה.

כאן אני מבקש להביא בפניכם את עקרי הדברים.

לשאלתו מדוע אני מהסס מקיום הפגישות, השבתי: למפגשים מסוג זה אין טעם ואין תכלית שהרי כל אחד מגיע אליהן רק על מנת להציג את טיעוניו ולא כדי לשמוע אחרים. היום לאחר יותר משנתיים של לחימה ופיגועים קשים הרי אותם שעודם נותרים בדעה שלמרות הכול יש מקום לשאת ולתת עם ערפאת וחבריו, הרי שהם, או בעלי אינטרסים או שוטים. בעלי אינטרסים, כוונתי, שאין ביכולתם להודות בטעות כמו פוליטיקאים, עיתונאים ואחרים המתפרנסים מ"תהליך השלום".

אם פוליטיקאי כיוסי ביילין יאמר טעיתי הרי שזו סוף דרכו. טעותו, (או לטעמי פשעו) הביא לרצח של אלפי יהודים וערבים כאחד. רופא או רוקח שהיה עושה טעות כזאת הרי שהיה מאבד את רישיון העבודה שלו ואולי אף מושלך לכלא, לכן אין ביכולתם להודות בטעות. עיתונאים, למעט אמיצים וישרים במיוחד (כמו אמנון דנקנר, למשל) גם להם קשה מאד להודות בטעות מהסיבות הנ"ל. כמובן המתפרנסים מכך כמו עובדי מרכז פרס לשלום או כל ה"מפעלים" הקשורים בהנצחת זכרו של רבין ז"ל. עם כל הציניות שבדבר, לא יודו בטעות.

מאחר ועמדותינו נראות בעיני כמצויות על שני קוים מקבילים וללא כל נקודת השקה אין שום טעם במפגשים.

פעיל השמאל הנ"ל דחה את דברי וטען שאכן יש בינינו בסיס משותף והוא אהבת ארץ ישראל והרצון המשותף לאיכות חיים כך שיהיה כיף לגור פה. לתפיסתו באנו לארץ ישראל על מנת לפתור את הבעיה הקיומית של עם ישראל.

לדבריו, עם רצח בנו הוא ויתר על הקריירה העסקית שלו הן בארץ והן בחו"ל והתמסר כולו לקדום רעיון השלום הן בינינו לבין הערבים והן בינינו.

את טעונו זה דחיתי באמרי שאת הבעיה הקיומית של עם ישראל קל יותר לפתור באוגנדה או לחילופין ברחבי ארה"ב. לטעמי, באנו לכן רק מפני שזו ארץ ישראל ואנו מגשימים חלום של דורות רבים וחזון הנביאים כך אנו מוכנים גם לשלם מחיר דמים על כך, רק על מנת לפתור את הבעיה הקיומית באמת אין טעם לשלם מחיר כבד.

אציין כי ה"פעיל" השכול איתו באתי בדברים הללו, הביע את דעתו שיש גם מקום להיפגש עם ערפאת ישירות ולהגיע אתו להבנה.

על כך עניתי שערפאת כבר הצהיר ביוהנסבורג בנאומו המפורסם מלפני כשמונה שנים שאין פניו לשלום. רק מספר מועט של רפי שכל עדיין מוכנים לקבל ברצינות את הצהרות השלום שלו. מעבר לכך, אמרתי, מה יעזור "לעשות שלום" עם ערפאת אם אחר כך יבואו רוצחים מפלג פלסטיני אחר שאינו מקבל את מרותו. בלעג הוספתי שבבדיקה שעשיתי בקרב הורים שכולים מצאתי שלאף אחד לא משנה מאיזה פלג יצא רוצח יקירו, כלומר על ידי מי בדיוק הפך בנו ל"קרבן שלום". כך, לטענתי צריך לקום קודם מנגנון מוכח שבעזרתו יוכל ערפאת או מחליפו לכפות את מרותו. בתנאים של היום אנו נדרשים לתת נכסים של ממש כמו קרקעות וכיו"ב ותמורת זה מקבלים הבטחות שגם למבטיח עצמו ברור שאינו יכול לממשם.

בנקודה זו הסכים איתי ה"פעיל" הנ"ל אבל טען, שמו לב!! שאם אנו רוצים שערפאת יעשה גם אצלו "אלטלנה", (שמתם לב? "אלטלנה"!) – היינו לצאת בנשק חם נגד בני עמו, הרי שהוא צריך שתהיה לו מוטיבציה, כלומר לפחות הבטחה שתקום בעתיד מדינה פלסטינית. תמורת הבטחה כזו מאתנו מוכן פעיל השמאל להיות שותף לתביעה חד משמעית מערפאת (או מחליפו) "לספק את הסחורה".

לעצם הפגישה האישית עם ערפאת סירבתי כמובן בכל תוקף, ולגופם של הטענות אמרתי לו שכנראה הוא וחבריו לא למדו כלום מהניסיון המר בעניין "הלכות משא ומתן". ברגע שהבטחת משהו הרי זה כבר שלו, כך לפחות על פי תפיסתו ולפי החינוך שאתה וחבריך נתנו לו.

על כל פנים אני איני מוכן להבטיח כלום, ראשית על ערפאת לעשות צעדים בונה אמון שיבואו לידי ביטוי בקיום כל ההתחייבויות שקבל על עצמו במסגרת הסכמי אוסלו. איסוף הנשק, פירוק הצבא, הסגרת רוצחים, ומעל לכל שינוי החינוך מן הקצה אל הקצה, ואז בעוד שנים רבות מספיק כשנראה את תוצאות החינוך, נוכל לבחון אם יש לנו בסיס משותף להמשך משא ומתן על אוטונומיה מסוימת ולא כפי שניהלו אנשים האוחזים בתפיסתך "מתן ומתן".

את פגישתנו סיימנו בחוסר הסכמה בולט אבל הסכמתי לשוב ולהיפגש עמו לאחר הבחירות ובינתיים להיוועץ בידידי. הבחירות כידוע חלפו וכעת אני מבקש לגבש דעה לקראת המפגש הצפוי. כאן אני מבקש את חוות דעתכם ועצתכם להמשך, ולנחותינו הדרך.





דוקטור אריה בכרך, איש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, תושב בית אל הוא אביו של אוהד בכרך הי"ד, שנרצח בוואדי קלט עם חברו אורי שחור הי"ד לפני כשבע שנים.