ברוך שובך, ליברמן

יש לקוות כי שובו של ליברמן כשהוא משוחרר מהאיום המשפטי יחזק את האגף הימני בממשלה ובקבינט ויפתח אופקים לבריתות פוליטיות חדשות

עמנואל שילה , ה' בכסלו תשע"ד

עמנואל שילה
עמנואל שילה
INN
1.

זיכויו של אביגדור ליברמן וחזרתו אל מקומו הבכיר במערכת הפוליטית מעוררים רגשות מעורבים. מצד אחד, שמחה על ניצחונו המשפטי של עוד פוליטיקאי בכיר מהמחנה הלאומי שנרדף על ידי הממסד המשפטי, ותקווה לשובו לתפקוד פוליטי ומדיני מלא בכוחות מחודשים. מצד שני, חשש מפני עננת חוסר טוהר המידות שלא הוסרה מעליו למרות הזיכוי, וגם חשש שמא יחזור כשהוא מותש ומרוט נוצות - כפי שקרה לכמה אישי ציבור שעברו את נתיב הייסורים המשפטי לפניו.

2.

על אף המאמץ העקבי של רבים בתקשורת ובמערכת הפוליטית להשחיר את פניו של ליברמן, אי אפשר להכחיש שהצלחתו הפוליטית היא סיפור סינדרלה משובב נפש. עולה מרוסיה שהצליח להתברג מהר וגבוה במערכת הפוליטית, להתמנות בגיל 34 למנכ"ל הליכוד וארבע שנים מאוחר יותר למנכ"ל משרד ראש הממשלה. לאחר שיצא מתחת חסותו של בנימין נתניהו, הצליח ליברמן להקים בכוחות עצמו מפלגה שהגדילה את כוחה מבחירות לבחירות, ותוך עשר שנים הגיעה עד ל 15 מנדטים. במהלך השנים השכיל ליברמן להפוך את ישראל ביתנו למפלגה כלל ישראלית, בלי לוותר על הזיקה המיוחדת למגזר הרוסי. לשיא כוחו האלקטורלי הגיע ליברמן במערכת בחירות שבה כיוון את חיצי התעמולה שלו נגד ההזדהות הלאומנית הפלשתינית של ערביי ישראל, תחת הסיסמה "אין נאמנות - אין אזרחות". לעומת זאת, כשניסה לרוץ ברשימה משותפת עם מפלגות אחרות - עם האיחוד הלאומי בבחירות לכנסת ה 16 ועם הליכוד בבחירות האחרונות - זכה לפחות הצלחה.

3.

במהלך השנים הוכיח ליברמן יכולת מצוינת בצבירת כוח פוליטי שהביא אותו עד לתפקיד הבכיר של שר החוץ. לעומת זאת, בכל הנוגע לניצול כוחו הפוליטי להשגת מטרות ויעדים הוא הצטיין פחות. קשה להצביע על הישגים מרחיקי לכת שהשיג ליברמן. כך למשל, בסוגיית נאמנותם של ערביי ישראל, שעמדה כאמור במרכז מערכת הבחירות הקודמת שלו, ליברמן ומפלגתו לא פעלו כלום. למרות שליטתם במשרד לביטחון פנים, הם לא קידמו את אכיפת החוק במגזר הערבי בתחומי המס או הבנייה. הם גם לא עמדו על כך שהתביעה ל"שוויון בנטל", שהופנתה כלפי הציבור החרדי, תופנה לפחות באותה מידה גם כלפי הציבור הערבי. אפשר ללמד זכות על ליברמן ולומר שידיו היו כבולות במשך שנים ארוכות בגלל האיום המשפטי שהונף מעל לראשו. התירוץ הזה יעמוד כעת למבחן, לאחר שהאיום המשפטי הוסר.

4.

בתחום המדיני קשה לדעת היכן בדיוק למקם את ליברמן ומפלגתו. מצד אחד, מזה שנים ליברמן הוא המתנחל הבכיר ביותר במערכת הפוליטית, האיש שהצהיר בעבר כי "מימין אליי יש רק קיר". מצד שני, אין לו מחויבות חד-משמעית לרעיון ארץ ישראל השלמה ולמפעל ההתיישבות ביו"ש. בעבר הצהיר שלמען שלום יהיה מוכן לוותר על ביתו ביישוב נוקדים. הוא לא נמנה על שוללי רעיון המדינה הפלשתינית, ובמצע מפלגתו אף דובר על מסירת שטחים בתוך הקו הירוק בתמורה לסיפוח גושי ההתיישבות. בכל הנוגע לשמירה על כבודה של מדינת ישראל, ליברמן מצטייר כנציג מובהק של המחנה הלאומי שעומד בגאון מול אומות העולם. כך כלפי טורקיה העוינת, וכך גם כלפי נשיא ברזיל שליברמן כשר החוץ החרים את ביקורו בארץ, לאחר שהניח זר על קבר ערפאת אך סירב להניח זר דומה על קבר הרצל. גם הנושא הדתי אצלו לא חד משמעי.

מצד אחד משפחתו של ליברמן שומרת מסורת, ולאחר ניצחונו המשפטי הוא מיהר לומר תפילת הודיה בכותל כשהוא עטוף בטלית. מצד שני, כנציג המגזר הרוסי הוא הוביל מאבקים לשינוי הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ולהנהגת נישואים אזרחיים. שיתופי הפעולה הפוליטיים והחברויות האישיות שלו לאורך השנים משתרעים על פני קשת רחבה, מרחבעם זאבי הי"ד והרב בני אלון ועד לאריה דרעי ולמיליארדר היהודי-אוסטרי החשוד בפלילים מרטין שלאף, שבימי אוסלו העליזים החזיק קזינו ביריחו. 

5.

כך שהשאלה המסקרנת היא כיצד יתפקד ליברמן לאחר שהשתחרר מאימת הפרקליטות. לאן ינסה לקחת את עצמו, את מפלגתו ואת המערכת הפוליטית כולה. הוא יכול כעת לפתוח מבערים ולנסות להתקדם עד לראש הפירמידה הפוליטית. הוא גם יכול לדשדש במקומו הנוכחי או אפילו להפסיד נכסים לטובת הכוכבים הפוליטיים החדשים בנט ולפיד.

הוא יכול לבטא מעתה קו לאומי נחרץ בלי לחשוש מזעמם של פרקליטים שמאלנים שגורלו המשפטי נתון בידיהם, אך עלול גם ללכת בעקבותיהם של רבים מהמחנה הלאומי ששברו שמאלה. הוא יכול לתת את ידו למאמץ של המחנה הלאומי להגביל את כוחה של האוליגרכיה המשפטית, או להתגלות כמי שיצא מהמערכה המשפטית עם טראומה שתרחיק אותו מכל עימות עם אנשי משרד המשפטים, כפי שקרה כנראה ליעקב נאמן ולצחי הנגבי.

6.

לזכותו של ליברמן יש לומר שהוא הוכיח את עצמו לאורך השנים כאדם חזק שאינו נשבר בקלות. לכן יש לקוות שכעת, משיצא לחופשי, הוא יתגלה שוב כליברמן המתנחל שעמד בעבר בראש רשימת האיחוד הלאומי. עם חזרתו לקבינט הביטחוני, יש לקוות, הוא יחזק את האגף הימני בקבינט ובממשלה. כשר החוץ הוא ידרוש מעורבות במשא ומתן המדיני ויכבול את ידיה של ציפי לבני. 

פרידתו הצפויה מהשותפות עם הליכוד פותחת אפשרויות חדשות במערכת הפוליטית. יש מקום לבחון אפשרות שהברית המתרופפת של הבית היהודי עם יש עתיד תוחלף בברית עם ליברמן. בנושא המדיני ברור שליברמן הוא פרטנר טבעי יותר, וגם בנושא הדתי ישראל ביתנו אינה רחוקה יותר מיש עתיד. ומי יודע, אולי הקשרים הטובים בין ליברמן לדרעי עוד יובילו לצירופם של החרדים לממשלה.

אישיותו המורכבת ומעשיו המגוונים של ליברמן גורמים לכך שכל מה שיעשה לא לגמרי יפתיע. בכל מקרה, מסתבר ששובו יכניס עניין רב למערכת הפוליטית. משעמם כנראה לא יהיה.