חייל בשירות רעיון בית"ר

יוסי אחימאיר , י"ד בכסלו תשע"ד

יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
עניין אישי

"לברית-עמים אגש אדיר, כגשת

ארי אל אריות – אחי, לא מנצחי:

אני חיל ביתר, חיל למוד-הקשת,

נוטר על סף תל-חי."

זהו הבית החמישי, "מגן", בשיר "הנדר" של ראש בית"ר, הבית שאותו יחיאל קדישאי אהב לצטט בכל הזדמנות. ואכן, כל חייו יחיאל ראה את עצמו כ"חייל בית"ר", חייל בשירות הרעיון הבית"רי, הפועל ומקדיש עצמו להגשמת הרעיונות של מורה-הדור זאב ז'בוטינסקי.

לפני 90 ומחצית השנה נולד יחיאל בפולין. כעבור חודשיים בלבד – הוא עשה עלייה. רעיונותיו הלאומיים של ז'בוטינסקי נקלטו אצל צעירים לא מעטים בארץ, ויחיאל ביניהם. כל חייו פעל בהשראתו - אם בבית"ר, אם במחתרת הלוחמת ואם בחיים הציבוריים והאישיים.

"הביא אותנו הרעיון" – סיפר יחיאל ב-2002, כאשר קיבל את אות ההוקרה של מסדר ז'בוטינסקי - "רעיון התקומה העברית, רעיון המדינה היהודית, שבירתם של כבלי הגלות המשפילים, הרצון הפשוט להיות עם חופשי בארצנו. ארבע מלים שכל אחת מהן אומרת הכל: להיות, להיות עם, להיות עם חופשי ולהיות עם חופשי בארצנו – ארץ ציון וירושלים".

בשנת הכרזת המרד על-ידי מנחם בגין, 1944, השתתף יחיאל, איש בית"ר והאצ"ל, בהברחת נשק ממצרים לארץ ובהתקפה על מיתקני הצבא הבריטי בחיפה. לאחר המלחמה נשלח אל מחנות העקורים היהודיים באירופה, לסייע בשיקומם ובהעלאתם ארצה.

כך זכה ופגש את ניצולת אושוויץ, אסתר, ויחד אתה הוא שב ועולה ארצה, הפעם על סיפונה של "אלטלנה", ספינת הישע של האצ"ל, אשר טובעה בפקודת ראש הממשלה דוד בן-גוריון. מאז הם צועדים, במבי ויחיאל, יד ביד. ידו לא משה מידה – עד אתמול...

את עיקר פירסומו קנה לו בשנת 1964, עת נתמנה למזכיר סיעת תנועת החרות בכנסת. נפשו נקשרה מיידית בנפש ראש התנועה ולימים ראש הממשלה מנחם בגין. וכך סיפר בעצמו: "זו היתה הזכייה הגדולה... החלו הימים המלבבים והגדולים של קיום במחיצתו של מנחם בגין – זאת היתה הזכות שאינני יודע בזכות מה זכיתי בה".

מנחם בגין ידע גם ידע. גם כל מי שנזקק ליחיאל, כל מי בא עימו במגע, ידע. לא היה עוזר נאמן, מסור, יעיל, אנושי, נוח, זמין, לראש התנועה ולראש הממשלה כיחיאל קדישאי. זכה בגין והיה לו עזר-כנגדו יוצא מן הכלל, שיכול היה לסמוך עליו בכל, בנאמנותו ובמסירותו, בצניעותו ובאנושיותו, בהבנתו את מקומו ותפקידו לצד המנהיג. איש סוד, שלעולם לא גבה לבו, תמיד רגוע, דובר אמת, שקול, איש רעים להתרועע, נוח לבריות ועושה עבודתו-שליחותו באופן מעורר השתאות.

יחיאל היה אנציקלופדיה מהלכת על שתיים בכל הקשור במנחם בגין. הוא הרוח החיה בהנצחתו, בהקמת בית מרכז מורשת מנחם בגין בירושלים, במאבק על האמת של ראש הממשלה ובפירוש הנכון של כוונותיו ודרכי הובלתו והנהגתו.

בערב שנערך ב-30 באפריל במכון ז'בוטינסקי לרגל השקת הכרונולוגיה של התנועה הרביזיוניסטית, אמר בהתרגשות: "כל פעולה שנעשתה על-ידי הרביזיוניסטים היתה במטרה אחת, להקים מדינה יהודית על שתי גדות הירדן. את הזכות הנצחית הזאת שלנו יש להחדיר לכל בתי הספר".

בגיליון "חדשות המכון" שהופיע אך לפני כמה ימים פורסמה תמונתו כשהוא מתחבק באופטימיות ובבת צחוק עם הסופרת גלילה רון-פדר. מי יכול היה להאמין שאיש אופטימי זה, אוהב החיים והאדם, ימהר לעזוב אותנו, להשאיר אחריו מחנה גדול של אנשים אבלים, בני כל המחנות הפוליטיים?

באחת מפגישותינו האחרונות סיפר לי, כי בערב לזכרו של חיים ישראלי, הוא כתב בספר הניחומים מלים אלה: "יושרה ולב יהודי". אין כשלוש מלים אלה לתמצת גם את כותבן. הלב בוכה, הראש אינו קולט, כי יחיאל קדישאי איננו עוד.