משפעים בעשייה
משפעים בעשייה

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו... רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות, שבטים היועסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקוובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח... (ב"ר פרשה פה/א)

מדרש זה שמדבר על פרשתנו ושמתחיל בירידתו של יהודה לאחר מכירת יוסף, מצייר בפנינו תמונה מפליאה.

משפחת יעקב נמצאת במצב קשה של אבל ופירוד, עסוקים איש בשלו, אך הקב"ה... כבר היה עוסק בבריאת אורו של המשיח.

וכמובן, מדרש זה הוא פתיחה לפרשת יהודה ותמר מהם נולד פרץ, שממנו תקום בבוא היום מלכות בית דוד ולעתיד לבוא גם משיח בן דוד.

הפער האין סופי בין מעשי האדם לרצונותיו של הקב"ה וליישומם משורטט כאן היטב, אך יחד עימו בוקעת ועולה כאן נקודה הטעונה בחינה מדוקדקת והיא שרצון ה' קום יקום, ולכאורה חוסר מודעותינו לתוכניותיו האין סופיות של האלוקים מעמיד אותנו לעיתים באור קצת לא רלוונטי. וכלשון הפסוק "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיהו, מ,ח)

נקודה זו מובלטת באמירתו החד משמעית של הרמב"ן על פרשתנו, ביחס לחיפוש יוסף אחר אחיו (בראשית לז,טו):

וימצאהו איש והנה תועה בשדה - יאמר כי הוא תועה מן הדרך ולא היה יודע אנה ילך, ונכנס בשדה, כי במקום המרעה היה מבקשאותם. ויאריך הכתוב בזה, להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד, כיהגזרה אמת והחריצות שקר, כי זמן לו הקדוש ברוך הוא מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם.

כלומר, למרות שהיו סיבות טובות ליוסף לחזור על עקבותיו, סיבב הקב"ה את המציאות באופן כזה שיוסף כן יגיע אל אחיו והכתוב מתאר את התעייה של יוסף בדרך, ללמדנו שרצון ה' יקום למרות כל מעשינו ותחבולותינו.

ועלינו לברר לעצמנו האם אכן זו היא התמונה אותה מנסה המדרש, ואולי אפילו פשוטם של מקראות לפי הרמב"ן, לצייר? לבטל ולהקטין את משמעות מעשיו של האדם?

אין ספק שלאורך כל הדרך, אנו למדים ממעשה אבותינו , בחינת "מעשה אבות סימן לבנים". רבותינו מנתחים את צעדיהם של אבות האומה על כל צעד ושעל ואף כאן מעשיהם נבחנים היטב ומן הפרטים הקטנים אנו למדים יסודות גדולים.

יהודה מלמד אותנו רבות על חשיבות היכולת להודות באמת - "ויאמר צדקה ממני", מהמקרה של ער ואונן אנו למדים על דרך השלילה כיצד יש להתייחס לחיי נישואין ולהפכם להיות תקינים וראויים. מיעקב לומדת הגמרא שלעולם אל יפלה אדם בן אחד בין הבנים, ועוד דוגמאות רבות אין ספור. ללמדנו שהאופן בו מנהלים אבותינו את חייהם, על כל פרטי הפרטים, הוא ספר תורה הפתוח לנו ללמידה בלתי פוסקת, וממילא אפשר ללמוד משם גםכמה חשובים מעשינו הפרטיים והיומיומיים.

אלא שבכך עדיין לא נחה דעתנו. עלולים אנו לחשוב שמהלכי ההיסטוריה המשמעותיים מנוהלים בידי שמים ואילו אנו נדרשים להתנהל בתוכה ולהתנהג טוב וזהו כל תפקידנו. ולא כן היא!

לכל אחד מאיתנו יש השפעה רבה על מהלך ההיסטוריה. למנהיגים יש השפעה על התנהלות המדינה. למחנכים יש השפעה על עיצוב דמותו של הדור הבא ולכל אחד מאיתנו יש השפעה על הקהילה בה אנו חיים ועל עיצוב דמותו של הדור שלנו.

ולכן, מטרת המדרש היא ללמדנו שהקב"ה מנהל את עולמו ומקדם דברים שאין לנו בהם הבנה וודאי שאין לנו עליהם כל שליטה. אך במסגרת ניהול העולם על ידי הקב"ה מצויים צמתים רבים בהם אנו נדרשים להשתתף במשימה ולעזור לקב"ה לקדם את עולמו.

כולנו מבינים שההיסטוריה העולמית השתנתה על ידי חטא דור הפלגה, ברור לנו שאלכסנדר מוקדון שינה פני תבל, ושהיטלר הרשע גרם למלחמה עולמית ולהשמדת חלק גדול מעמנו. אף בעם ישראל חטא העגל ובמיוחד חטא המרגלים, הפלגנות של ימי בית שני שהוליכה לחורבן הבית ועוד דוגמאות אין ספור ממחישות את חלקו של האדם בבניית עולם או בהריסתו.

כידוע מרובה מידה טובה ממידת פורענות. ואכן רבים בני האדם שהשפיעו רבות על העולם בהמצאותיהם, בהנהגתם או בכל דרך אחרת.

איזו השפעה עצומה הייתה לאברהם אבינו, למשה רבנו או לדוד המלך על מהלך ההיסטוריה של עמנו ושל העולם כולו.

כיון שכך בבואנו להבהיר את כוונת הרמב"ן בדבריו שהגזירה אמת והחריצות שקר, יש לומר שכוונתו לומר לנו שאין לנו אפשרות להתנהל כנגד הרצון האלוקי אלא חובה עלינו לפענח את רצון ה', להשתלב עימו ולנסות להוסיף השפעה טובה בעולמו.

דברים אלו מחייבים הם בכל דור - אך יש להם משמעות גדולה במיוחד בדור שלעיתים מנשבות בו רוחות של "פוסט ציונות" שאומרות כאילו תפקידנו הוא בעיקר לעשות כל אחד לביתו. אין הדברים כן, דור דור ודורשיו, דור דור וייעודו.

המלאכה מרובה, ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה.