או"ם-תרגום

זה נראה כמו קטע שנלקח מתוכנית סאטירה: במהלך דיון באו"ם על עוד גינוי שגרתי של ישראל, נשמעה פתאום המתורגמנית של האו"ם כשהיא תוהה על העיסוק המופרז בסכסוך במזרח התיכון.

אבי סגל , כ"א בכסלו תשע"ד

אבי סגל
אבי סגל
ערוץ 7

"אני חושבת שכשיש לך עשר הצעות בקשר לנושא הישראלי-פלשתיני, זה יותר מדי, לא?" שאלה המתורגמנית את חברתה מבלי לשים לב שהמיקרופון פתוח, "יש הרבה דברים רעים שקורים בעולם, אבל אף אחד לא אומר כלום על שאר הדברים". הדברים הגיעו לאוזניהם המופתעות של הנוכחים באולם. "אני מבינה שהייתה בעיה עם תרגום הדיון", אמרה ביבושת מזכירת הדיון, והעיר או"ם-שמום נבוכה.

איזו סמליות יש בכל רגע ורגע של האירוע המביך-משעשע הזה. מצד אחד, המתורגמנית ממהרת להתנצל, למרות שדווקא הפעם עשתה את מלאכתה נאמנה: היא תרגמה באופן מדויק את כל מהותו של אותו דיון ואחרים כמותו. ומצד שני, דבריה של מזכירת הדיון על "בעיה עם התרגום". אין ספק, התרגום הוא הבעיה. לא העובדה שהאו"ם הוא ארגון אנטישמי אשר מטפל בבתי מגורים בשומרון ומתעלם מרצח עם במקומות אחרים בעולם, הרצפה עקומה והתרגום אשם. קלאסיקה במיטבה.

שומעים את המתורגמנית צילום מסך: Un Watch

ארון העלילה היהודי

לאחרונה קראתי במקביל שתיים מהיצירות הספרותיות של המגזר, ובמקרה – כלומר ממש לא – הן נכתבו על ידי שניים מהמוכשרים שבידידיי: 'גחליליות' של גילית חומסקי ו'ללכת על דגים' של (הרב) חיים נבון. דווקא משום ששני הספרים הם הפכים כמעט מכל בחינה שהיא, ראוי לכלול אותם יחד בדיבור אחד. למה אני מתכוון? חכו, אני מנסה לבנות כאן מתח, קצת סבלנות.

כמו שני הכותבים, גם גיבורי ספריהם באים משורות הציונות הדתית. 'גחליליות' מספר על צעירה ממוצא בני-ברקי – שם העיר לא מופיע בספר, אך הכוונה ברורה – שהקריירה שלה מעלה אל פני השטח את האנשים והזיכרונות של ילדותה. 'ללכת על דגים' עוסק בזוג צעירים שעומדים להינשא, אך סודות משפחתיים ובעיות הלכתיות מסכנים את עתידם המשותף. שני הספרים מתמקדים ביחסים שבין עבר להווה, ובאיזשהו אופן משלימים זה את זה: חומסקי עוסקת בפן החברתי-קהילתי, ונבון מטפל בפן ההלכתי.

אין זה הוגן להשוות בין שני הספרים מבחינה מקצועית. 'גחליליות' הוא מעדן עשיר וחכם של סופרת ומשוררת נפלאה, שנותנת תצוגת תכלית של שליטה בדרך הסיפור, בשימוש באוצר המילים העברי, ביכולת ההתבוננות והירידה לפרטים הקטנים ביותר. העלילה, שכמעט אינה קיימת בחציו הראשון של הספר אך מתפתחת בחלקו האחר, היא משנית לתיאור מארג היחסים העדין בין הגורמים השונים בספר, חיים כדוממים.

קשה שלא ליפול בקסמי התיאורים הריאליסטיים של הקיום האנושי, מדויקים ומעודנים גם ברגעים היותר שיפוטיים. אין אצל חומסקי דרמות גדולות מהחיים או פטישים בראש. מצבים כמו יתמות, התחרדות או יציאה מהדת, בעלי פוטנציאל נפיץ של טלנובלה היסטרית או סתם פטישים בראש, מטופלים על ידה באותה שלווה מפוכחת שבה גיבורת ספרה מכינה עוגה. הספר לא מאוד קל לקריאה, בוודאי לבעלי הפרעות ריכוז בלתי מאובחנות כמוני, אבל מי שיחזיק מעמד בתוך אוקיינוס התובנות והדימויים והשמות והקפיצות בזמן המציף אותו, עשוי לסיים את הקריאה עם חיוך של עונג על השפתיים.

'ללכת על דגים' הוא ספר מסוג אחר, או סוגה אחרת. זהו מעין ספר מתח בלשי קליל וקצבי, זורם ומעניין ונטול יומרות. היורדים לברלין יוכלו לגמוע אותו בבת אחת כשיחזרו בטיסה הבאה. זהו הרומן העלילתי השני של הרב נבון אחרי הספר '831', וגם הוא כקודמו עוסק בהתבגרות בתוך המגזר ובמתח שבין הלכה למעשה. הספר הנוכחי טוב יותר מקודמו הבוסרי, הן ברמה הסגנונית-לשונית והן בהתפתחות העלילתית. בספר הקודם, למשל, גילויים מרכזיים התרחשו מאחורי גבו של הקורא, והובאו לידיעתו באמצעות דיאלוגים בין הדמויות שגילו אותם. הטעות הזאת לא חוזרת על עצמה ב'ללכת על דגים', אלא אם מדובר בהתפתחות טבעית של העלילה.

ועדיין, הספר לא חף מפגמים: הוא לא מותח מספיק ולא רומנטי באמת, חלק מהדיאלוגים קצת ילדותיים וכוללים עודפי מידע באופן מלאכותי, התגובות הרגשיות של הדמויות מוגזמות ולא אמינות ופתרון התעלומה שרירותי ולא באמת פותר את הקונפליקט המרכזי. הרב נבון הוא סופר בהתפתחות, שרמת הכתיבה שלו משתפרת אפילו במהלך ספר זה עצמו, והשיא בוודאי עוד לפניו. אבל היכולת לייצר עלילה מעניינת ונעימה לקריאה קיימת כבר עתה. בכל מקרה, יתרונו הגדול של הספר הוא שאין דברים כאלה, מילולית. הרעיון להשתמש בהלכה היהודית ככוח המניע את העלילה מרענן ומאתגר הן את הסוגה הספרותית והן את העולם האמוני.

ספריהם של חומסקי ונבון מייצגים שני צדדים שונים בספרות העלילתית המתפתחת בציבור הדתי. אלה הספרים והסופרים שעלינו לעודד ולצרוך, בנוסף לספרות המצוינת שקיימת מעבר לאף המגזרי שלנו. ואת מילות הסיכום הבאות עליכם לדמיין כאילו נאמרו בקולו המתנגן של היחצן רני רהב: דווקא בתקופה כזאת, כשהתרבות במדינת ישראל עולה לכותרות בקונוטציות לא חיוביות, הנה יצירה תרבותית שבזכותה עם ישראל כולו גאה בארץ הנפלאה הזאת ובאנשים המדהימים שחיים בה. ואתם, גילית וחיימי, אם יום אחד יהיה אפשר להתעשר מכתיבת ספרים, אל תשכחו לפנות אליי בשביל הפרסום. שבת שלום.