משרד החינוך, שליח חדש לאוונגיליון

הרב ד"ר אליהו זיני , כ"ב בכסלו תשע"ד

הרב זייני
הרב זייני
מוסדות 'אור וישועה'

לפני שאגש לנושא החמור אליו עלינו להתייחס במאמרי הקצר הזה, מתבקשת הבהרה: אני רב ציוני, כה ציוני שעבור אי אלו אנשים אני סדין אדום, ועבור אחרים סיבה למעקב.

אך מה לעשות, אין בכוונתי לדלל את הקשר הנשמתי שלי לארץ קודשנו, לא היום ולא מחר.

לאחר הבהרה זו, החיונית למניעת אי הבנות, אוסיף הצהרה שנייה: אני נמנה על הרבנים הראשונים בארץ שדחף ללא הפסק צעירים בעלי יראת שמיים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה לצד המשך לימודי תורה מעמיקים. 

אולם, אם במסגרות אקדמאיות בתחומי המדעים המדויקים (אליהן השתייכתי אישית במשך עשרות בשנים) הניסיון צלח בדרך כלל, לא כן הוא לגבי הרבנים שדחפו תלמידיהם ללמוד בפקולטות למדעי הרוח, ובעיקר למדעי היהדות.

פקולטות אלו הצליחו ליצור "כלאיים" האסורים מן התורה, השזורים "שוע טווי ונוז" מידענות רחבה במקורות, לצד כפירה במסורת ישראל, תוך הריסת אמונתם הטהורה של רבים מאד, ורבים בהן הם המחבלים בכרם ישראל יותר מאחרוני האתאיסטים של המדעים המדוייקים.

בעקבות תהליך נוראי זה, נוצרה שכבה של רבנים ציוניים צעירים, שרכשו השכלה אקדמית (רחבה או לא), אך עמי ארצות שלא שימשו בחייהם רבנים אמיתיים, קרי, רבנים שעמדו בראש קהילות. אותם רבנים מבלבלים בין איש סגל לחכם בתורה, ובשם רצון לקרב ישראל לתורה, במקום זה, הם מקרבים את התורה לישראל (כעקיצותו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל), ופוגעים בה לעיתים בצורה כה קשה, שבין דרכם ובין רפורמה אין שום הבדל משמעותי.

כאשר ל'פתיחות זו' המפוקפקת, מצטרף כשרון רטורי, שאליו החברה הישראלית רגישה ומתפתה אליו יותר מלפני כל תוכן אמיתי, הנזק היוצא מכך הוא אדיר, ועשרות שנים ידרשו כדי לתקן את המעוות, אם בכלל נצליח.

חבורה כזו, הקשורה דרך אגב בקשרי ידידות וקירבה אנושית ורעיונית, הצליחה להתפתח בארצנו ולהקסים 'כבשים תמימות' או ניאו-דתיים, שחיכו כבר זמן רב בכליון עיניים לדבר מה שישחרר אותם מחובות תורה קשוחות, כמובן תוך דאגה לשמור על תחושת שייכות לזרם האורתודוקסי.

נוראה מכך היא הבורות והרמה האינטלקטואלית הרדודה שמפגינים רבנים צעירים אלו, החושבים עצמם ה'פילוסופים הצעירים' של מדינת ישראל, ואני חושד, שגם חושבים עצמם ל'עמוס', ל'הושע' ול'ישעיה' של הדור.

משרד החינוך מגלם כיום היטב מגמה זו. עובדה: הנושא שנבחר כנושא שנתי הוא לא פחות מ'האחר זה אני'!! רק בורות תורנית המרופדת בבורות אינטלקטואלית נוראה, מונעת ממי שקבע זאת להבין שמדובר בנצרות במלא התגלמותה. ולא סתם נצרות, אלא עצם מהותה ויסוד פרישתה מן היהדות.

בורות תורנית, משום שכל מי שלמד, ולו קורטוב של תורה, יודע שהכינוי 'אחר' מציין בלשון רבותינו את הגויים! די לצטט אמרתם החוזרת ונשנית בעשרות מקומות 'את רעהו, פרט לאחרים' או דומה לה, כדי להתרשם מהטעות הנוראה. אם התנא המפורסם שמעד עוטר בתואר מפוקפק זה, זה משום שחז"ל ראו בו מי ששיך לעולם זר לעמנו.

בורות תורנית, משום שבשם דאגה לסובלים, בשם גמילות חסד שהפכה לתסביך, לא מסוגלים להבין שביום שגמילות החסד נהפכת לחובה, זהו סופו של החסד, כי נדיבות לב הנהפכת לחוק, מדכאת כל רגש עילאי, כל שאיפה להתנדבות. בנוסף לכך חוזרת החברה לכופף את ה'נורמלי' בפני 'הלא-נורמלי', את הבריא בפני הנכה, ואף את הצדיק בפני הרשע. אין ספק שלא ניתן להתעלם מן ה'אחר', אך יש לקבלו בהתאם למהותו, לערכיותו, ליכולתנו, לרמתו הערכית, ואוי למי שיגמול חסד למי שאינו ראוי לו ('ורחמי רשעים אכזרי').

בורות אינטלקטואלית, משום שכל סטודנט מתחיל בפילוסופיה, מבין שמאחורי בחירת סיסמה מסוג 'האחר זה אני', מסתתר רצון לחקות את דרכו של הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס שכה הדגיש את היחס ל'אחר'.

אולם, מדובר בבורות נוראה, באי הבנה טוטלית של משנתו, אי הבנה המראה עד כמה צעירים אלה, החושבים עצמם עידית האדם ומשיחי הדור, מנסים להתעטר באיצטלה הגדולה עליהם מאות מונים. בורות קודם כל משום שלוינס מדבר בצרפתית על 'l'autre'. מונח זה לא רק שאין לו כלל את הקונוטציה היהודית השלילית של 'אחר', אלא שמבחינה סמנטית, ביסודו הוא מחייב שוני ביני ובין ה'אחר' הזה!

כל זה מבלי להתייחס לעובדה שלוינס מדבר אל הגויים בינם ובין עצמם, ולא לישראל! ומעל הכל: מעולם לא טען לוינס שהאחר זה אני, אלא אדרבא, כל משנתו אומרת שאני שונה מהותית וקיומית מהאחר, אך אני נושא אחריות כלפיו!

מעבר לכך, האחריות עליה מדבר לוינס, יונקת כל כולה מחובתנו כלפי ה' עצמו!

בורות אינטלקטואלית זו אינה נעצרת באי הבנת משנתו של לוינס ובעיוותה באופן מפלצתי. היא מלווה גם באי הבנה נוראה שבבסיסה עומד הפוסט-מודרניזם שחרט על דגלו בראש ובראשונה את מרכזיותו משל ה'אחר', של השונה: בעלי צבע עור (שחורים וכדו'), נשים, הומוסקסואלים והעולם השלישי! במיטב המסורת של ה'אדמור"ים' פוקו, ליוטרד ועוד, אדוני ושלוחי הבשורה הפוסט-מודרנית, שכל כולה עומדת על בסיס שלילת קיומו של ה'.

משרד החינוך של מדינת ישראל דוהר לתוך החשיכה היוונית האנטיוכיסטית המזמינה את 'כולם' להיות לעם אחד! לעזאזל כל הערכים, כל ההבחנות בין צדיק לרשע, בין מי שעבד את ה' למי שלא עבדו!

זו נצרות במלא התגלמותה, משום שכל מי שאינו בור, יודע היטב ש'אותו האיש' לא חלק מעולם על התורה, ושהוא אף טרח להדגיש בכל הזדמנות שהוא אינו בא 'לשנות את החוקים', לפגוע בשבת, בכשרות, או בטהרה, אלא הוא פגע 'רק' ביסוד המקודש ביותר בעינינו, היסוד העומד בבסיס התורה כולה של 'בחירת ישראל'.

בנקודה זו פגע יש"ו ושליחיו באופן אנוש תוך הצהרה ברוחו של קרח (כפי שכינה אותה הראי"ה קוק זצ"ל) "הנכם כלכם קדושים, כלכם בנים לד', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשוה".

כל שנאת העמים כלפינו התבססה תמיד על הקנאה מפאת אותה קביעה אלהית של 'אתה בחרתנו מכל העמים', 'כי עם קדוש אתה לה' א' '. דרושה יותר מדי ענווה כדי לקבל שמישהו מתנשא מעלינו, על אחת כמה וכמה כדי שעם יסכים לקבל שעם אחר מתנשא עליו.

הגיע הזמן לשים קץ להטעיית ההמונית הזו, והגיע הזמן לומר לראשי משרד החינוך, שאם הם קובעים שהאחר זה הם, על זה לא נוכל ולא נעז להתווכח, אך מצדנו, האחים שלנו ישארו אחינו, והאחרים ישארו אחרים.

חלוקה זו תישאר בתוקפה אף כאשר נדאג להוציא אותם ממחלותיהם, מבעייותיהם ומבורותם עד שיגיע היום בו יכירו בשונותנו הקיומית ושורשית, ויאמרו 'לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א' יעקב וירינו מדרכיו ונלכה באורחותיו'. זוהי כל המנורה המאירה את העולם כולו.