החלומות שהעלו

חלום על אור גדול וטהור מסוגל להוליד מהלך שמשנה את המציאות ומכונן מציאות טובה יותר,האלוקית יותר.

הרב אליהו בלום , כ"ה בכסלו תשע"ד

הרב אליהו בלום
הרב אליהו בלום
עצמי

פרשתנו מתארת את העלייה המטאורית של יוסף הצדיק מבירא עמיקתא - בור הכלא, לאיגרא רמה - כסא המשנה למלך.

מעניין לשים לב לעובדה החשובה שכל שינוי מעמדו של יוסף, עוד בבית אבא, נעשה על-ידי חלומותיו.

בתחילה גרמו חלומותיו ודבריו לשנאה ולקנאה מצד האחים, שכנראה קינאו בו על תוכן החלומות, אך גם על עצם העובדה שיוסף מקבל מסרים אלוקיים בחלומותיו. אלמלא האמינו שיש משהו אמיתי בחלומותיו, אז הייתה נחסכת לפחות קנאתם בו. ואם קינאו בו על האמת שבדבריו, כנראה שקינאו בו גם על עצם החיבור הישיר שהיה ליוסף עם הקב"ה.

אך החלומות סיבבו גם את מכירתו של יוסף, ונראה מתוך סיפור החלומות בבית אבא שיוסף עדיין לא מצליח להכיל נכונה את הכוח המיוחד שניחן בו.

הכתוב מעיד: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו"
הרמב"ן (שם) אומר: וטעם על חלומותיו ועל דבריו - שהיו שונאים אותו על החלומות, וגם על הסיפור שהוא מספר אותו להם כמתהלל, כמו שאמר שימעו נא החלום הזה אשר חלמתי:

כלומר לא רק החלומות הכאיבו והרגיזו את האחים - אלא ההתהללות שליוותה אותם. ממסרים אלוקיים הצניעות יפה להם הפכו החלומות למקור להתהדרות בעיני אחיו, עובדה שאותה לא יכלו לשאת ושגרמה לשנאה ולקנאה הרסנית.

הפרקים הבאים של סיפור זה מפגישים אותנו עם חלומות שחולמים אחרים – שר המשקים והאופים ומאוחר יותר פרעה עצמו.

שם מתגלה לנו יוסף כמפענח צפונות וכפרשן נדיר אל חלומות.

כמה מעגלים נסגרים כאן:

בראש ובראשונה אנו מגלים שהתנהלותו של יוסף היא מתוך ענווה גדולה והתבטלות עצמית. בבית האסורים הוא אומר לשר המשקים ולשר האופים: "הֲלוֹא לֵאלֹקים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי", ולפרעה הוא אומר: "בִּלְעָדָי אֱלֹקים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה".

כלומר, יש כאן תיקון ותשובת המשקל להתנהלותו במהלך החלומות שלו עצמו.

אך מעבר לכך יוסף מתגלה כאן לא רק כחולם - אלא כאדם שמצליח לפרש את החלום, לחברו למציאות ולגזור ממנו הנהגות מעשיות הניתנות כעצה לפרעה, ורק מכוחן מעלה אותו פרעה לגדולה.

זאת אומרת, אם בתחילת מהלך החלומות נראה יוסף כמנותק מן המציאות והאחים מכנים אותו בזלזול "בעל החלומות הלזה", בפרשת מקץ מתברר שלא רק שיוסף יודע לחבר את החלומות למציאות, אלא שהוא איש מעשה בעל כישרון מנהיגות מיוחד, שמונע מכוח חלום וחזון ומסוגל להוציא אותו מן הכוח אל הפועל.

הרמב"ן אף קושר את כל ההתנהלות של יוסף מול אחיו – ההתנכרות וסיבוב הדברים הקשה והמתיש - לשאיפתו של יוסף להגשים את החלומות שחלם. ושוב הדבר מעיד על יכולת ישום יוצאת דופן של חלום שמבטא תוכנית אלוקית.

תכונה ייחודית זו של קישור שמים וארץ היא תכונה אותה ירש מאביו יעקב. הקשר המיוחד בין יוסף לאביו שבא לידי ביטוי בתחילת פרשת וישב "וישראל אהב את יוסף מכל בניו", מבואר על-ידי חז"ל כעמוק ביותר. זיו איקונין של יוסף היה דומה לאביו. יוסף היה ראוי להיות אב בעצמו אלמלא גרם החטא. בברכת ישראל ליוסף נאמר "מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל" ושם מדגישים חז"ל בפסיקתא זוטרתא:

"מידי אביר יעקב. שעמדה לו זכותו של יעקב, שכשם שיעקב אביו לא יכלו לו אחיו, כך יוסף לא יוכלו לו אחיו: משם רועה אבן ישראל. אב בן. שהרי יוסף כלכל אביו ואת אחיו ואת בית אביו:

יוסף, יותר מכל אחיו, הוא ממשיכו של אביו. גם אצל יעקב אבינו מופיע חלום. חלום סולם יעקב. שם חלם יעקב על סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.

במדרש "שכל טוב" אנו מוצאים: עולים ויורדים. כדכתיב עלה אל ה' (שמות יט ג), וכתיב וירד משה מן ההר (שם שם יד): ר' חייא רבה ורב ינאי, חד אמר עולים ויורדים בו בסולם וניחא ליה, וחד אמר עולים ויורדים בו ביעקב...
כלומר שלדעה אחת במדרש יעקב הוא הסולם שבו עלו וירדו המלאכים, וכלשונו הזהב של הרב חנן פורת זצ"ל, "יעקב חלם את עצמו לדעת".

הוי אומר שהסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה הוא יעקב אבינו שמחבר שמים וארץ באישיותו והנהגותיו. מצד אחד איש תם יושב אהלים שכל חייו הם חיי רוח נעלים, ומצד שני איש מעשי שמתמודד בכישרון רב עם רמאותו של לבן ואף יכול לה. אדם שבונה את משפחתו, שנים עשר שבטי ישראל, בעמל ובכישרון מתוך התמודדות עם קשיי החיים.

אף יוסף בנו מחבר שמים וארץ, אף הוא קרוב למסרים שמימיים אך בעל יכולת נדירה לפעול ולשלוט בארץ מצרים הענקית והמורכבת.

זהו כוחו העיקרי של יוסף. לכן אך טבעי הוא שהחלומות הם אלה שהעלוהו, החלום שמבטא משהו עתידי ומופשט שצריך סולם מיוחד להורידו למציאות, ומשנמצא הסולם בדמותו של יוסף המציאות מתנהלת באופן טבעי לפי רצון ה'.

דומני שיוסף הוא דמות מיוחדת לחיקוי. כל אחד מאיתנו חייב לדעת לחלום, לכוון לחזון גבוה ומשמעותי ויחד עם זאת לעמול ללא הרף על נקודת החיבור וללמוד איך לחבר חזון זה למציאות ולתרגמו לשפת המעשה.

אף חג החנוכה מתחיל מקריאה גדולה של מנהיג שחלם על מציאות אחרת.

"מי לה' אלי" - זעקתו של מתתיהו כהן גדול ביטאה חלום וחזון גדול שנראה היה לא מציאותי ואולי אף בלתי אפשרי. אך היא זו שהציתה את אש המרד ובעזרת ה' ובניו הגיבורים תורגמה באופן מפליא למעשה.

ללמדנו שחלום על אור גדול וטהור מסוגל להוליד מהלך שמשנה את המציאות ומכונן מציאות טובה יותר,האלוקית יותר.