שמיעה בקול גדולי הדור

האם דיני "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך", "לא תסור" והלכות זקן ממרה מיוחדים לסנהדרין או שהם חלים ביחס לגדול הדור?

הרב רא"ם הכהן , כ"ח בכסלו תשע"ד

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. (דברים יז,ח-יב)

המראה שאינה בלשכת הגזית

באופן פשוט הפרשה הזו מדברת דווקא על בית הדין הגדול שיושב ב"מקום אשר יבחר ה'". ואכן בברייתא שמביאה הגמרא במסכת סנהדרין (יד,ב) מפורש שדין זקן ממרה לא נאמר אלא ביחס לבית דין הגדול היושב בעזרה:
תא שמע: מצאן אבית פגי והמרה עליהן, יכול תהא המראתו המראה - תלמוד לומר 'וקמת ועלית אל המקום' מלמד שהמקום גורם.

תוספות על אתר ביארו שבניגוד לדינים אחרים שבהם נאמר "מקום", והדין חל בכל ירושלים, בנוגע לזקן ממרה המקום היחיד של סנהדרין הוא בלשכת הגזית. אולם בספרי ובירושלמי בסנהדרין שנינו: " 'ובאת', לרבות בית דין שביבנה", ולכאורה יש כאן הרחבה של הדין. אולם רבנו הלל בפרושו לספרי, מבאר שההרחבה הזו היא לגבי "לא תסור" (שגם הוא חל רק בבית הדין הגדול) ולא לגבי זקן ממרה, וכן בעוד אחרונים.

תוקף איסור 'לא תסור'

הרמב"ם, כדרכו, פסק על פי הבבלי שגם דין "לא תסור" נאמר רק בבית דין הגדול שבלשכת הגזית. במניין המצוות בתחילת הלכות ממרים כותב הרמב"ם: "לעשות על פי התורה שאמרו לנו בית דין הגדול שלא לסור מדבריהם", ובתחילת הלכות ממרים מצמצם הרמב"ם את דין לא תסור רק לבית דין הגדול בלשכת הגזית: "בית דין הגדול שבירושלים... ועליהן הבטיחה תורה שנאמר 'על פי התורה אשר יורוך', זו מצות עשה... כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'...". אמנם העיר המנחת חינוך (תצו) שבספר המצוות הרמב"ם אינו מצמצם כך את הדין.

גם הרמב"ן (בפירושו לתורה) מצמצם את הדינים הנ"ל רק לבית דין הגדול בלשכת הגזית: "...שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר...". בהשגות לספר המצוות של הרמב"ם (עשה קנג) חוזר הרמב"ן על אותו עיקרון: "והנה דבר ברור וידוע הוא שבית דין הגדול בטל מא"י... ואפילו ביציאתם משם לטייל מעט ולחזור נטל כוחם ורשותם מהם עד שיהיו במקומם... וכל שכן לאחר חורבן כמו שאמרו עוד בפרק ארבע מיתות (נב,ב) 'ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט' בזמן שיהיה כהן יש משפט בזמן שאין כהן אין משפט".

בניגוד לשיטת הרמב"ם והרמב"ן, בעל ספר החינוך (תצה) הרחיב את דיני "ועשית ככל אשר יורוך" ו"לא תסור" לכל מקום ולכל זמן, בלי תלות בבית הדין הגדול ובוודאי שבלי תלות במקומו בלשכת הגזית:."ובכלל המצווה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצוות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו...". המנחת חינוך הקשה על דבריו: "ומנין לו זה?" והסביר כי דינים אלו מיוחדים ל"בית דין הגדול אשר כבוד השי"ת חופף עליו כל היום ועליהם הבטיחה התורה".

סיכום

אין ספק שלהלכה אין לפסוק כדעת ספר החינוך נגד הרמב"ן והרמב"ם ופשט התורה והסוגיות. יש להעיר שגם לגישת החינוך, שיש דין לא תסור וזקן ממרה בכל זמן, מדובר רק באדם שכלל ישראל מקבל אותו. אולם, בדורות שלנו שעם ישראל נמצא במציאות של גלות בהעדר סנהדרין, ועם ישראל נעשה עדרים עדרים, לכל קהילה יש את ה"גדול" שלה. ממילא, החלת דברי החינוך על "גדול" של קהילה אחת תגרום להגדרת ה"גדול" האחר כזקן ממרה. מעבר לכך שהדבר נוגד את הרעיון הבסיסי של דין זקן ממרה, הרי בכך יווצרו מחלוקות ופירוד ודחיקת רגלי השכינה, כפי שקורה לצערנו היום שכל ציבור מבטל את הגדול של ציבור אחר. 

(מתוך עלון שבת בשבתו)