תלמד כל אם עבריה

הרב אליעזר שנוולד , א' בטבת תשע"ד

הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
אתר ישיבת ההסדר

רבים מהפרשנים בחנו את המדיניות האמריקאית בסוגיה האיראנית רק באופן נקודתי, את הגורמים שהביאו להורדת חלק מהסנקציות, וניתוח האינטרסים האמריקאים בסוגיה.

אולם לציבור הישראלי חשוב לנתח אותה מכמה זוויות מבט נוספות, שכן הדברים קשורים לעתיד קיומנו.

הציפייה של הציבור בישראל ומנהיגיו הייתה שהמדיניות האמריקאית תוביל להכרעה, גם אם היא תושג בכלים מדיניים, ע"י הטלת סנקציות. ההכרעה בסוגיה זו היא לא פחות מביטול תוכנית הגרעין האיראנית באופן מוחלט, כערובה לכך שגם בעתיד לא תוכל להתחמש בנשק גרעיני.

למי שציפה, הייתה אכזבה כפולה, גם מכך שלא הושגה הכרעה, וגם משום שכפי הנראה היעדר החתירה להכרעה אינה תוצאה של מדיניות מחושבת ומתוך ראיה אסטרטגית דיפלומטית ארוכת טווח, של הכרעת משברים בכלים דיפלומטיים, אלא תוצאה של אי התאמת הפרדיגמות המסורתיות של מעצבי המדיניות האמריקאית למציאות הגיאו פוליטית בעולם הערבי אסלאמי, מאז ומעולם. אלה שבויים בפרדיגמות מערביות שאינן מתאימות לבחינה אובייקטיבית של המוטיבציות הדתיות והתרבותיות האסלאמיסטיות בקרב החברה והשלטון במדינות ערב.

צריך לומר ביושר, ההתנהלות האמריקאית בסוגיה האיראנית היא השיא החדש של השלומיאליות המדינית האמריקאית בזירה האיסלמית למן פרוץ הסתיו הערבי לפני כשלוש שנים. השיא הקודם היה בהתנהלותם מול המשטר הסורי שהתקיף את המורדים בנשק כימי. בתחילה ההתכחשות האמריקאית, ואח"כ האיום בתקיפה, שהאמריקאים שמחו להמיר בהסכם רוסי אמריקאי להשמדת הנשק הכימי, שרק נאיביות אמריקאית עשויה לגרום להאמין שאכן כך יקרה. לפניה היה השיא של השלומיאליות המדינית האמריקאית בהתנהלותה המזגזגת בסוגיה המצרית למן נסיגתם בתמיכה במוברק בשם הדמוקרטיה, התמיכה במורסי ה"נבחר" מהארגון הקיצוני האחים המוסלמים, ועד יחסם לסיסי היום, (רק מהלך שחמטאי מבריק של מדיניות החוץ הרוסית, עם קורטוב של ערמומיות מצרית, בעצם זימון הרוסים למצרים, החזיר אותם לקרקע המציאות).

יש פרשנים בתוכנו שמפרשים את ההתנהלות כסוג של נאיביות אמריקאנית בכל קשור לציפור הנפש הדמוקרטית כפי שבאה לידי ביטוי בכל העימותים בארצות ערב למן פרוץ הסתיו הערבי.

תהיה הסיבה אשר תהיה, מי שעלול לשלם את המחיר של היעדר הכרעה בזירה האיראנית, הוא הצד שהוא הפוטנציאל להיות מותקף, בראש ובראשונה ישראל, אך גם מדינות ערביות נוספות כסעודיה.

מסתבר שהמודיעין האמריקאי ומעצבי מדיניות החוץ לא לגמרי מצליחים להבין מה קורה כאן. הם אינם כה מקצועיים ומבינים כפי שניסו לצייר לנו כל השנים. אולם זה לא רק בזירה האיראנית, זה גם בזירה הפלשתינאית. המהלכים שעליהם הם שמים את כובד משקלם במו"מ עם הפלשתינאים, באים מאותו בית מדרש, שעיצב את ההסכם עם סוריה ואיראן.

המנהיגות הישראלית ובראשה הצמד המוביל רוה"מ ושהב"ט כבר מזמן הבינו זאת. יש להעריך אותם על עמידתם האיתנה. האומץ המדיני והציבורי לעמוד בצורה חזיתית מול המדיניות האמריקאנית בריש גלי, בזקיפות קומה יהודית, ולייצג את האינטרס הישראלי המובהק.   מעטים הדוגמאות בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית, שעמדו בכך, ועל כך יש לברך אותם.

השאלה היא האם גם הציבור מתחיל להבין זאת. הציבור הישראלי גדל כל השנים על התובנה שהאינטרס האמריקאי זהה לאינטרס הריבוני הישראלי, והאמריקאים מבינים היטב את מה שקורה. האם גם הם מתחילים להתפקח?