בין ספי לאריק

הומור וסאטירה עדיין נתפסים אצלנו כז'אנרים קלילים, לא רציניים, וממילא מי שעוסק בהם יתקשה מאוד להיכנס לפנתיאון של אמני האומה

עדי גרסיאל , ג' בטבת תשע"ד

עדי גרסיאל
עדי גרסיאל
עדי גרסיאל

לקומיקאים גדולים יש תכונה מיוחדת. מספיק שהם ייכנסו לחדר או יעמדו על הבמה, ובלי לומר מילה הקהל יפרוץ בצחוק. כזה הוא ג'ון קליז, מחבורת מונטי-פייתון, וכך היה גם ספי ריבלין. הוא לא היה צריך לדבר – ובשנים האחרונות גם לא היה יכול כמעט לעשות זאת בגלל מחלתו – די היה לראות את פרצופו, שילוב מיוחד של תמימות עם זיק ממזריות, כדי להתגלגל צחוק.

יפה עשה 'ידיעות אחרונות' – עיתון שמשתדל תמיד לקלוע לטעם ההמונים, וטיפה מתחת – שהקדיש לו ביום רביעי השבוע את הכותרת הראשית ועוד שישה עמודים.

ואם כבר סופרים: למותו של אריק איינשטיין הקצה 'ידיעות' ביום המחרת את 17 עמודיו הראשונים, ובסך הכול הוקדשו בעיתון בשבוע שלאחר מכן כמאה (!) עמודים לזמר הלאומי, כולל מוסף שירים מיוחד ושתי כותרות ראשיות. לפני תשע שנים הלך לעולמו אפרים קישון, מגדולי הסאטיריקינים, לא רק בישראל, אלא בעולם כולו. 'ידיעות אחרונות' לא מצאו לנכון אז לדווח על מותו בכותרת הראשית והסתפקו בהפניה בשולי העמוד.

ההשוואה בין הסיקור העיתונאי של מותם של ריבלין, איינשטיין וקישון – יוצרים שונים שלא פעלו באותם תחומים (אם כי גם לאיינשטיין היו הבלחות קומיות, אבל לא בגללן הדליקו נרות ליד ביתו) - היא כמובן שטחית, אולי אפילו קטנונית. ובכל זאת, אפשר להפיק ממנה כמה תובנות. ראשית, שהומור וסאטירה עדיין נתפסים אצלנו כז'אנרים קלילים, לא רציניים. וממילא, מי שעוסק בהם יתקשה מאוד להיכנס לפנתיאון של אמני האומה, גם אם יהיה ראוי לכך על פי כל בחינה אובייקטיבית של הישגיו.

ולקח נוסף, מדכדך אף יותר: קשה להימנע מלייחס את ההבדל גם להשקפתם הפוליטית של היוצרים. איינשטיין אמנם היה קונצנזוס, אבל לכול היה ברור שתל אביבי שורשי כמוהו, אוהד הפועל, לא מחזיק בדעות של המחנה הלאומי או הדתי. ריבלין וקישון, לעומת זאת, זוהו בבירור עם הימין. ריבלין בהתבטאויותיו ובהשתתפותו בתשדירי הליכוד (הוא אף התמודד על מקום ברשימה לכנסת), וקישון בטורים הרבים שכתב ובראיונות רבים שהעניק.

הקרב על התודעה, אם כן, ממשיך גם, ואולי אף ביתר שאת, אחרי מות. אם היינו שואלים את ספי, הוא בטח היה פוטר אותנו באיזו בדיחה טובה שהייתה מוציאה אותנו ממצב הרוח המתבכיין. כמה חבל שהוא כבר לא איתנו.