מורי וחמי

הרב אריה הנדלר, חתנו של הרב ישעיהו הדרי, חגג ביום חמישי האחרון גבורות יחד עם כל תלמידי ובוגרי ישיבת הכותל לדורותיהם.

הרב אריה הנדלר , ט' בטבת תשע"ד

הרב אריה הנדלר
הרב אריה הנדלר
עצמי

פותחים בכבודה של אכסניא. אכסניא זו שטרח ועמל בה מורי וחמי מן המסד ועד הטפחות, נטלה פלך של הודיה, קיבצה סביב נרות שהאיר מו"ח, ויחדיו היו לאבוקות אורים על ציון.

אז נדברו בניו אלו תלמידיו איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע. כיון שקרב יום נדברו זה, תלו שארי בשרי, מהאי גיסא ומהאי גיסא, את עיניהם בי שאהיה להם לפה, לפי שגדול יום קיבוץ גלויות. עמדתי ונהגתי בעצמי מנהג גביהא בן פסיסא. כך היה מעשה ובאו בני אפריקה לדון עם ישראל לפני אלכסנדר מוקדון.

אמרו לו ארץ כנען שלנו היא. אמר להם גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם, אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם. ואם אנצח אותם אמרו להם תורת משה נצחתכם. ואף אני הנני העני ממעש שולחתי במלאכות סגל משפחה. אם מעוטים ודלים יהיו דברי בעיניכם, אמרו: צעיר החתנים הוא, הרבה ילדות עושה, אבל חתנים זקנים ממני שלקח מורי וחמי טובים הימני עשרת מונים. ואם ישאו הדברים חן בעיניכם, אמרו: אם כך הוא מפתח פיו של צעיר החתנים, מה רזין ורזין דרזין היינו שומעים אם היו הזקנים ממנו תמורתו וחליפתו.

אין דור אלא ארבעים שנה שנאמר: "ארבעים שנה אקוט בדור". ועוד אמרו חכמים "בן ארבעים לבינה". ללמדך שכיון שזכה אדם לשנות דור זכה לבינה. לפיכך אין אדם עומד על דעת רבו אלא לסוף ארבעים שנה. כיון שבא מורי וחמי בגבורות שמונים, זכה לבינת שני דורות ונתקיים בו מקרא שכתוב: "בינו שנות דור ודור". בינה כפולה זו, הניחו לי ואפרשנה לכם.

מורי וחמי איש של שבת הוא. בין אם שבת סתם, בין אם שבתה של ירושלים, ובין אם שבתה של השביעית. כללו של דבר שבת. זאת ועוד. חיבה יתירה נודעת לו למורי וחמי למזמורי תהילותיו של דוד המלך. בין אם מזמור מנין ימיו של אדם, בין אם מזמור מנין ימיה של מדינתנו, בין אם מזמורה של הפרשה, כללו של הרב חיים ישעיהו בן דוד. כיון שפרשה השבת את כנפיה על ירושלים של בין החומות, היה מזמור "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" בא אצל מורי וחמי. זה תיקון תיקן מורנו ורבנו רבי ישראל בעל שם טוב, שיהיו קורים בכל ערב שבת מזמור "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר".

ובעת שהיה אומר מזמור זה היו באות אצלו נשמות נשמות שמעולם, כדי שיתן להן את תיקונן. ור' ישראל בעל שם טוב לא היה זז משם עד שהיה מעלה שמים את אלו שירדו תהומות. כך היה רבי ישראל בעל שם טוב עוסק בתיקונים ולא היה זז משם עד שהיה חותם "יראו ישרים וישמחו וכל עוולה קפצה פיה, מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'". כיון שהיה אומר 'ויתבוננו' היה מכוון לשתי בינות, לפי שיש בינה שהיא בינת דור ויש בינה שהיא בינה שעל גבי בינה והיא בינת דור ודור, והוא שאמרו "לדור ודור נגיד גדלך". כיון שבא אדם לכלל גבורות שמונים, הרי שני דורות בידו וזוכה הוא להתבונן בבינת דור ודור.

כיון שתם המזמור, עמדו הוא ובני הנעורים וירדו במעלות רבי יהודה הלוי לקבל פני שבת אצל הכותל המערבי. שורות שורות של פרחי צורבים, הוא בראשם, וזמר של "ישמחו במלכותך" עובר מדור לדור בפיהם. פתחו במזמור של ארבעים שנה אקוט בדור וסיימו ב"לאורך ימים", ובאמצע, פייט של 'לכה דודי' חברו ר' שלמה אלקבץ. פתחו בש' של שלמה ב"שמור וזכור" וכבר היו עוברים לל' של שלמה ב"לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה מראש מקדם נסוכה סוף מעשה במחשבה תחילה". היו הם הולכים ומזמרים, אבל מורי וחמי, מחשבות של סוף מעשה במחשבה תחילה היו הולכות ובאות אצלו. ואני, שהייתי טרוד בענינה של השבת, כמעט ונשמט ממני ענין אחר מהליכותיו של מורי וחמי בקודש.

מורי וחמי איש של הסתוריה הוא. אילו היה כח בעין לראות את הנשמע, הייתם רואים שמילה זו שכתבתי לא בט' כתבתיה אלא בת' כתבתיה. חילוף אותיות זה מבית מדרשו של הכהן הגדול למדנו. לפי שאין ההסתוריה ענין לצדדים בבחינת סטרא בט' אלא ענין להסתר יה, בת'. ללמדך שמי שעיניים לו בראשו וההסתר קורא לו לגילוי, יוכל לחזות ביד ה' המסבבת הסיבות גם אם בדרך מסותרה. ובשעה זו שהיו החברים מזמרים "סוף מעשה במחשבה תחילה", עלו ובאו לפניו דברי המקובלים שאם רצונך לראות את הכתר התבונן במלכות, ואם באת לעמוד על סוד מחשבתו של בורא עולם, התבונן בסוף המעשה, הוי מצרף מחשבה למעשה ויעלו לך שתיהן בחוברת.

מורי וחמי איש של שבת הוא וכיון שכך איש של הסתוריה הוא. כשם שעומדת היא השבת בין ימים שקמי שבתא לבין ימים שבתר שבתא, כשם שעומדת היא השבת בין שבת בראשית לשבת עולם, כך עומדת היא השבת בין סוף המעשה לבין המחשבה תחילה. כך בדברי ימי עולם, כך בדברי ימי עם עולם, וכך בדברי ימי אדם. כיון שכך, עמד מורי וחמי ועשה עצמו כגשר שבין דורות והיה יושב ומצפה מתי יבוא לגבורות ויקיים בעצמו "בינו שנות דור ודור". כיון שבא לגבורות נפתחו לפניו השנים הללו הסדורות ובאות מששת ימי בראשית ולובן שלג של כתר זרח במלכות.

כך היא דרכו של מורי וחמי בקודש. כשהיה דבר מתגלגל על ידו, מיד היה מחשב חשבונו של עולם, סדרי זמנים, ייחוסי משפחות, וקורות העיתים, ומיד היה מסיר את היד המכסה את הפנים, פניו של מסובב הסיבות. לפי שמלחמה לה' בעמלק מדור דור. משבא דור אצל דור, הרי לך מלחמה בעמלק, ושוב חזר השם להיות שלם ונתיישב הכסא להיות שלם.

לפי שאמרו חכמים כי מעשה רב, אהיה מספר לכם מעשה ודלו לכם בתבונה עצה עמוקה שבליבו של מורי וחמי, דלו והשקו. מעשה פעם חזר מורי וחמי מבית המשתה לאחר שעמד על חופתו של מי מתלמידיו. ראינו רוח סערה, ולא ידענו. שאלנו. החל הוא מספר. מקום יש בסמוך ונראה לעיר הקודש ירושלים, ושמה של רחל אמנו המבכה על בניה נתון בו. ולפי שאמר הכתוב "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים" עמדו בני המקום וקראוהו "רמת רחל". שם, במקום זה, באו הרעים בברית חופתם. שמחת חתנים זו שנקרתה על דרכו של מורי וחמי, מעשה שבכל יום הוא. ומורי וחמי בבואו משם בסערת רוח היה נתון, ולא הבננו. שאלנו. החל הוא מפליג בגלגולי ההסתוריה ומביננו שנות דור ודור.

הימים ימים של ערב פסח תרצ"ג היו. שמועה גונבה לאזנו של הכהן הגדול מרא דארעא דישראל, רבינו אברהם יצחק הכהן קוק, שבאותו מקום שבסמוך ונראה לירושלים, שרמת רחל שמו, נתאגדו בקשר של חטא להיות אופים לחם בחג המצות ולהאכיל עם ישראל חמץ באיסור כרת. ראה אותו צדיק מעשה ונזכר מעשה ועשה מעשה. נטל עימו תלמיד מלומד בשפות איש עט ומשכיל שחציו שנה וחציו פירש והלך אצל שרי האופים שלא שמעו שמע נס יציאת מצרים וחפץ להוכיחם על פניהם. והללו שטעם חמץ טעמו אבל טעם מצה טרם טעמו, לא חסו על זקנותו של אותו צדיק, ויצאו לקראתו במקלות. ותחזק רמת רחל על הרב קוק לשלחו כי אמרו תאפה חמץ. בלב עצב חזר אותו צדיק לביתו תוך שהוא מפטיר במילים רפות ובסוד הקבלה "אני גלגולו של יהושע בן נון". והיו הבאים בסוד ה' דורשים הדבר למלחמות ה' שלחם אותו צדיק למען גילוי שכינתו יתברך בארץ ישראל כדרך שלחם יהושע בן נון את מלחמתו בבואו בשערי הארץ הקדושה בערב חג המצות.

שוב מעשה ורצה מורי וחמי לעשות נחת רוח לאביו רבי דוד. רבי דוד אוהב ארץ ישראל היה ושמחת נפשו היתה בחזות עיניו בשוב ה' ציון. כשרצה מורי וחמי לשמח את אביו היה יוצא עימו לחזות בצדקות פרזונה של ירושלים. סבו ציון, הקיפוה והגיעו לרמת רחל. הימים ימי חג הסוכות היו ובמקום זה שלפני זמן לא טעמו טעמה של יציאת מצרים, היו יושבים בסוכות, פסולות אמנם לפי שנעשו תחת הקירוי, אבל סוכות. נזדקר לפניהם פסוק שנאמר: "למען ידעות דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ובא אותו מעשה שנעשה באותו צדיק בערב חג הפסח, לפניהם, ונזכרו במקלות שקדמוהו בהם וראו שהן אותן מקלות שנעשו מהן הסוכות.

וכשבא מורי וחמי מן המשתה ורוחו סוערה היה מגלגל לפנינו סדר הדורות כולם וחורזם זה בזה, ועושה אותם כמין חומר. וכך היה אומר: "מקום שנצנצה בו רוחו של יהושע בן נון בהנחילו את הארץ על מצות ומרורים, מקום שביכתה בו רחל אמנו את בניה היוצאים בגלות לקיים מה שכתוב "השביעני במרורים", מקום שקדמוהו לאותו צדיק במקלות על דבר הבצק אשר הוציאו מארץ מצרים "כי לא חמץ", הוא המקום שיושבים בו בני בניהם של אותם חובלי מקלות, בסוכות העשויות מאותן המקלות, הוא המקום שבו העמידו בארבע מקלות את חופתם של יחידים היושבים ביתה, אסירים היוצאים בכושרות, והכשרות למהדרין מן המהדרין תחת עינא פקיחא של בית דין הצדק לכל מקהלות האשכנזים פה עיר הקודש ירושלים. וחמץ שהיה נעשה למצה, ומקלות שהיו נעשו לנועם.

כך היא דרכו של מורי וחמי, תבונת שנות דור ודור. מצרף הוא דור לדור, דור לדור, וההסתוריה אינה עוד הסתר י-ה, וכיסויה, אינו עוד כס י-ה, ומסטורין של מלך אינם עוד מסתורי י-ה, אלא הכל הופך גלוי וידוע לפני כסא הכבוד, והיד יד ה' היא, ואין עוד יד אחרת מכסה את הפנים ואת הכס.

דברים שאמרתי לכם עד כאן במסתרי העבר הם מפסיעים, מסתרים שאצל מורי וחמי נתפתחו ונתגלו. דברים שאומר לכם מכאן ואילך אל מסתרי העתיד הם מכוונים. זו גמרא ערוכה שלמדתי מפי מורי וחמי: "אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח". כיון שזכה מורי וחמי לגבורות שמונים זכה לבינת דור ודור. אמרנו אפשר יבקש לו לישב בשלווה. אבל מורי וחמי שלא איש של מנוחות הוא, כבר עומד הוא שם על פתחו של דור שבא, וארבעים שנות דור נוספות קוראות לו שיבוא. על מפתן שנות דור פוגש הוא באליהו זכור לטוב השומר פתחיו, אשר מיום שלוקח לעלום הרי הוא יושב ומונה סדר הדורות כולם ומשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

ומחר, עם תמיד של שחר יעמוד הוא שוב בתפילה כותיקין ופסוק חדש יתנוצץ אז " יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים". דור הרי כאן אחד, דורים הרי כאן שניים, אחת ושתיים הרי כאן שלש ואין דור אלא ארבעים ונמצאנו מברכים עד מאה ועשרים.

נאום הצעיר באלפיו

אליהו אריה