הדפסת פסוק על חולצה

שאלה: האם מותר להדפיס פסוק או חלק ממנו על חולצות?

הרב רא"ם הכהן , ט' בטבת תשע"ד

הרב ראם הכהן
הרב ראם הכהן
שלומי שלמוני

היתר כתיבת "חומשים"

ראשית, יש לדון בשאלה האם בכלל מותר לכתוב חומש או פסוקים מכתבי הקודש כאשר אינם ספר תורה שלם. בגמ' במסכת גיטין (ס,א) מובאים דברי רב ורב יוסף:

אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד הצבור. ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא - אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב.

משמע שעצם כתיבת החומשים מותרת ורק הקריאה בהם בציבור אסורה, וכך מדייק הכס"מ בהל' ס"ת (ז,יב)

איסור כתיבת "מגילות"

אביי שאל את רבה רבו האם מותר לכתוב חלק מספר תורה לתינוק להתלמד, רבה השיב לאביי שאין כותבין אע"פ שאי אפשר לכתוב ספר תורה שלם לכל ילד. בהמשך הגמ' מביאה מחלוקת תנאים בברייתא: כתנאי: אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים - מותר; ר' יהודה אומר: בבראשית - עד דור המבול, בתורת כהנים - עד ויהי ביום השמיני.

לכאורה יוצא שהלכה כרבה וכת"ק בברייתא ואסור לכתוב חלק מן התורה אפילו על מנת ללמוד. וכך הכריע הרמב"ם בהלכות ספר תורה (ז,יד): מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפני עצמו ואין בהן קדושת ספר תורה, אבל לא יכתוב מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיות, ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים עליה חומש מותר, כתב מגילה שלש שלש תיבות בשיטה אחת מותר.

לכאורה הדיון הנ"ל שאסור לכתוב מגילה לתינוק להתלמד סותר את הגמ' הנ"ל ביחס לספרי הפטרות שלמסקנתה הותרו להיכתב משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' - אף שאינם ספרים שלמים. בשו"ת תשובה מאהבה (א,סז) לתלמידו של הנודע ביהודה מחלק בין הנביאים לתורה, ולדעתו ונביאים אין איסור לכתוב מגילה. ברם התשובה הפשוטה היא תשובתו של הר"ן שהן חומשים והן ספרי הפטרות הותרו להיכתב רק משום "עת לעשות לה' ".

בניגוד לדעת הרמב"ם, הרי"ף לא הביא את כל הנ"ל ופסק: "כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה". אולם הר"ן ביאר שההיתר הוא משום "עת לעשות לה' ", ומביאו מרן הב"י ביו"ד (רפג).

כתיבת מילים מועטות על תשמישי מצווה

עד כאן דנו בכתיבת ספרים לשם לימוד. השאלה שבה פתחנו מתייחסת לכתיבת פסוקים או חלק מהם לשם נוי. השאלה היא האם איסור כתיבת מגילה נאמר גם לגבי כתיבת מילים מועטות. בגמ' בגיטין (ו,ב) נחלקו אמוראים האם כתיבת שלוש מילים מחייבת שרטוט. הרמב"ם הכריע שרק כתיבת ארבע מילים מחייבת שרטוט, ומכאן שכתיבת שלוש מילים אינה בכלל איסור כתיבת מגילה, וכן הכריע בשו"ע (רפג,ד).

הרמב"ם בתשובה (רסח) נשאל: "שאלה מה יאמר... בדבר טלית... וכתב בשוליה פסוק...". תשובת הרמב"ם היא:
זה המעשה הוא חטא ואינו מותר בשום פנים. ואיסורו לדעתנו משני טעמים. האחד מהם, שאין לכתוב מן התורה פסוקים פסוקים אלא יכתוב שלוש תיבות... ואפילו מי שהתיר לכתוב פרשה לתינוק להתלמד בה, לא התיר זאת אלא בגלל הכרח הלימוד... והטעם השני, אשר בגללו אסור זה המעשה, והוא יותר חזק מן הראשון, הוא שמפקיר פסוקי תורה לידי זלזול, לפי שהציצית תשמישי מצוה ואין (בה) קדושת גוף, ולפיכך מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא... ואיך נפקיר פסוקי התורה, שנכתבו בקדושה, שנכתבו מפי הגבורה, לאלו הטינופות והזלזולים? וזה ביזוי תורה בלי ספק.

המהרי"ט (ב,ג) נשאל: מה שנהגו בקצת ק"ק שכל גבאי וגבאי ... כדי להדר ולרומם את בית אלקינו... מקשט את בית הכנסת בבגדים נאים ומרבדים בשלש רגלים ובפרט בר"ה וביה"כ לפאר את בית ה' ולעורר את הלבבות ולשוב בתשובה נהגו לכתוב בחתיכות נייר פסוקים מעניינא דיומא כגון ביום הכפורים "כי קדוש היום לאדונינו" וכמו "כי ביום הזה יכפר עליכם"... ותולין אותן הפתקות סביב סביב למעלה מן התיבה... ויש מי שרינן על זה באמרו לנו טעמו שיש איסור לתלותן וצריך למנוע על ידן... [או שמא] שפיר עביד ולית לן לשנויי את המנהג משום 'אל תטוש תורת אמך' או לא. יורנו המורה צדק ...

המהרי"ט שם מנתח את הסוגיה לאיסור כנ"ל אלא שחותם את דבריו: ומ"מ אם הדבר מנהג קבוע מאבותיהם נוחי נפש לא הייתי מוחה בידם מאחר שיש להם יתד להתלות מדברי הרי"ף ז"ל שמא הרבנים הראשונים הורו להם כפשוט דבריו.

מסקנה

ההיתרים שראינו לעיל נאמרו לצורך הכרח של לימוד, או כבוד בית הכנסת וכדו'. אבל לצרכים אחרים, כגון הדפסי חולצות, בודאי שאין להתיר לכתוב יותר משלוש מלים. כמו"כ לענ"ד יש לדון שגם בשלוש תיבות יש בזיון בכניסה למקומות שאינם צנועים ויש לחלק בין ההיתר לכתוב לבין דין בזיון.

(מתוך עלון שבת בשבתו)