איש מבית לוי
איש מבית לוי

המאבקים על המנהיגות בספר בראשית, ליוו אותנו לכל אורכו של החורף. אך המאבק על המנהיגות הישראלית, בארבע הפרשיות האחרונות של הספר, משאיר חותם לדורות עולם.

יעקב המקבל מיצחק שתי ברכות, ברכת 'ויתן לך האלוקים', וברכת אברהם טרם צאתו לחרן, מקבל גם שם חדש. אך בניגוד לאברם ששמו החדש סילק את שמו הקודם, השם ישראל לא סילק את השם יעקב ממקומו. לאמור, הברכה האלוקית ליעקב: "לא יעקב ייאמר עוד שמך", כוונתה היא, לא יעקב בלבד ייאמר עוד שמך, כי אם יעקב ישראל יהיה שמך.

השם ישראל אינו תחליף ליעקב, כי אם תוספת לו. לפיכך מתבהרים הדברים, באופן ששתי הברכות שמקבל יעקב מיצחק, הולמים לשני שמותיו. הברכה הגשמית של טל השמים ושמני הארץ, תואמת לשם יעקב, האוחז בעקב והמבטא את הארציות. אך ברכת אברהם "והיית לקהל עמים...לרשתך את ארץ מגוריך", הולמת לשם ישראל, המבטא את השמימיות הרוחנית.

שני שמותיו של יעקב הוציאו ממנו שני בנים, הממשיכים את שני השמות. יוסף הולך בדרכו של יעקב, אך יהודה הולך בדרכו של ישראל. המאבק בין יעקב לישראל, הוא המאבק בין הגשמי לרוחני או בין הלאומי לתורני. יעקב הצליח לשלב ולאחד את שני השמות ושתי הדרכים, אך בדור הבא כבר יש ניגודיות, שהנביא יחזקאל בנבואת העצים, בהפטרת ויגש, צריך ללמד שיש לאחד אותם לעץ אחד, כפי שהיו ביעקב.

המאבק על המנהיגות הישראלית בסופו של הספר, הסתיים במנהיגות יוסף שקיבל את ברכת 'טל השמים ומשמני הארץ וישתחוו לך בני אמך' מיעקב, ואף במנהיגות יהודה ב'ישתחוו לך בני אביך'.

אך ארבע השורות הריקות שבין בראשית לשמות בספר התורה, מחקו את כל המאבק הזה, ולא נותר ממנו דבר בספר שמות, ואף לא בספרים האחרים בתורה. "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", פותח תקופה חדשה של מנהיגות שבט לוי. מנהיגות יוסף ומנהיגות יהודה של בראשית, מתחלפות במנהיגות לוי.

משה ואהרן משבט לוי, מנהיגים את העם בתקופה הקרובה של חיי המדבר, ואין זכר למנהיגות יוסף שבה נחתם ספר בראשית, ואף לא למנהיגות יהודה כפי שהובטחה לו על ידי יעקב.

נראה ששבט לוי נוטל את המנהיגות על פי ה', לזמן הקצוב עד הכניסה לארץ ישראל. בהבלחה קצרה של "בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק", הופך יהושע הבא מאפרים לראש הלוחמים בעמלק, והוא זה שמכניס את ישראל לארץ. מנהיגות יוסף של סוף בראשית, ממשיכה ביהושע הבא מאפרים בארץ ישראל.

תקופת הביניים של דור המדבר, מתנהלת בהנהגת שבט לוי. התקופה הזמנית הזאת של 'ארבעים שנה אקוט בדור', היא זמן החוצץ בין ארץ כנען לארץ כנען. בין ארץ כנען של האבות, לארץ כנען של הבנים.

המאפיינים של התקופה הזאת ברורים וגלויים לעין. אם תקופת האבות בארץ כנען, הייתה הנהגה של טבע ללא ניסים כלל, תקופת המדבר היא כולה הנהגה ניסית. הקב"ה לא מנהיג את האבות ובניהם בארץ כנען, על פי הנהגה החורגת מדרך הטבע. גם הכניסה של העם לארץ כנען אחרי מות משה, מתאפיינת בהנהגה של טבע ולא נס. ישיבת ארץ ישראל היא הנהגה אלוקית בטבע, המיישבת את העם על אדמתו, והמקריאה את שם ה' בעולם, בהלימה להנהגה טבעית של כל העמים.

בין ההנהגה הטבעית של האבות בארץ כנען, להנהגה הטבעית של הבנים בכניסתם לארץ, נמצאת תקופה של הנהגה ניסית. אין בתקופה הזאת כל הנהגה טבעית. מכות מצרים, קריעת ים סוף, ירידת המן, מים מהסלע, מלחמת עמלק ומתן תורה, הם סימני הדרך, לא רק ליוצאי מצרים, כי אם לדורות עולם.

ההנהגה הניסית הזאת, עניינה ללמד את העם על מציאות הבורא, על השגחתו ושאין עוד מלבדו. הלימוד הזה הוא הכרחי לעם המשועבד במצרים, והיוצא לעבר ארצו. תקופת המדבר היא סדנת לימוד רוחנית, שמגלה לעם מיהו הבורא ומה הקשר שלו לעם.

האבות בארץ כנען לא היו זקוקים לחיים של נס. להפך, הם התוו את הדרך וסימנו לבנים את ההכרה בה', ואת העבודה להולכים לפניו. אך יוצאי מצרים שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה, ו'הללו עובדי עבודה זרה', היו זקוקים לאולפן מיוחד של ארבעים שנה, שבו למדו על הבורא ועל הקשר אתו.

אך הסדנה הזאת לא הייתה רק לשעתה, היא משמשת לדורות. כשמשה מצווה את אהרן: "קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם" (שמות טז), מבאר שם רש"י: "כשהיה ירמיהו מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה? והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן, אמר להם .. בזה נתפרנסו אבותיכם. הרבה שלוחים למקום להכין מזון ליראיו".

הנהגת שבט לוי, היא הנהגה ההולמת הנהגה על טבעית. מנהיגות יוסף החותמת את ארץ כנען, תמשיך עם יהושע מזרעו בארץ כנען. באמצע יש ללמוד בדרך נס, איך מנהיג הקב"ה את עמו, ולשאוב מזה כח לדורות.