יום כיפור של המבקרים

אבל הפעם - הפתעה, הפתעה - התברר שדווקא הפאניקרים מהחדשות בטלוויזיה צדקו, והמבקרים הציניים התפדחו

עדי גרסיאל , כ' בטבת תשע"ד

עדי גרסיאל
עדי גרסיאל
עדי גרסיאל

להיות מבקר טלוויזיה זה ג'וב מורכב. מצד אחד, צריך להיחשף ערב ערב לתכנים של המסך הקטן, שכוללים בעיקר רדידות, רגשנות, צעקנות, ובקיצור – הנמכה שיטתית של המכנה המשותף הנמוך ביותר.

מצד שני, למי שניחן באישיות צינית, אולי אפילו קצת מרושעת, קל מאוד להפיק ביקורת על אותם תכנים ממש.

אלא שהעבודה הקלה הזאת, שלא מצריכה יציאה מהבית גם בימים קרים, אינה נטולת סיכונים מקצועיים. קחו למשל את ביקורות הטלוויזיה שפורסמו בימים שלישי ורביעי בשבוע שעבר, כשהסופה הגדולה רק עשתה את דרכה אלינו. המבקרים, כהרגלם, חבטו בלי הרבה רחמים בערוצים שכהרגלם, ניפחו את הסופה המתקרבת למימדים אפוקליפטיים.

כך כתב מורן שריר, מבקר הטלוויזיה המושחז של 'הארץ': "מה שבטוח זה שבאולפן יהיה סוער. הסופה הגדולה תפתח את מהדורות החדשות... כתבינו יתפרשו... זו כבר נהייתה מסורת: כל שנה יש כמה ימים סוערים וכל שנה משדרי החדשות נכנסים להתקף חרדה. הסופה הגדולה היא רק סימפטום אחד לאופי הגוזמאי של שידורי החדשות בשנים האחרונות".

אלקנה שור ב'מעריב' לא חסך אף הוא את שבטו: "כל זה [החדשות האמיתיות] בטל ומבוטל בשעה שבמג'דל-שמס נצפה פתית קרח ובתל אביב נרטבה מדרכה. אמש, כצפוי, כתבים נשלחו לנקודות שידור (ירושלים, נתיבי איילון, רמת הגולן, אשקלון), ילדים רואיינו וראשי מועצות מקומיות הצטלמו עם מפלסות". לסיום לועג שור ל"ההתרגשות הזו, שמתודלקת היטב בכלי התקשורת (שלג! גשם! רוח! הצילו!)". וגם עינב שיף ב'ידיעות' עקץ בקטנה: "ואז מגיעה ההיסטריה השנתית סביב האירוע הסנסציוני שנקרא 'חורף'".

אבל הפעם – הפתעה, הפתעה - התברר שדווקא הפאניקרים מהטלוויזיה צדקו, והמבקרים הציניים התפדחו. הסופה הנדירה בעוצמתה הצדיקה את כל ההמולה החדשותית שקדמה לה. למעשה, אם הרשויות והאזרחים היו לוקחים ברצינות את השידורים ואת "כתבינו הפרושים", אולי נזקיה היו מצטמצמים.

מסקנות: גם השעון המקולקל של החדשות מראה מדי פעם את השעה הנכונה; אפילו מבקרי טלוויזיה שנונים במיוחד יכולים לטעות פעם במאה שנה; לאיש זה לא אכפת כי מי שלא עטף בדפי הביקורות את הדגים לשבת, השתמש בהם כחומר בעירה כדי להתחמם קצת בקור הגדול.