המעז מנצח

יוסי דגן , י"ח בטבת תשע"ד

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

כשלון ההסברה הישראלית בעולם הוא אקסיומה שאיננה נצרכת להוכחה. החלק הארי של כשלון זה איננו בגלל התקשורת המוטית או בגלל האנטישמיות המובנית בחלקים באירופה, לאלו ישנה תרומה חלקית בלבד.

ההסברה הישראלית בעולם נכשלת בראש ובראשונה כי היא כלל אינה נוכחת בשדה הקרב האמיתי בו מתנהל הויכוח: שיח הזכויות והקרב על תמונת המציאות האמיתית בשטח.

רוב העולם לא מכיר את המזרח התיכון והוא ניזון ממה שהוא שומע מפי שני הצדדים באמצעות כלי התקשורת. גם מקבלי ההחלטות ניזונים ממה שמאכילים אותם שני הצדדים בכפית.

לאורך עשרים השנים האחרונות, מאז עידן אוסלו, בורחת ישראל הרשמית משיח הזכויות ולמעשה חדלה מלדבר על זכותנו על ארץ ישראל, זאת במקביל לתהליכי נסיגות ומשא ומתן תמידי עליהן.

האבסורד הגדול הוא שבעוד שלרש"פ אין כל קייס הסטורי או משפטי על הארץ, דווקא למדינת ישראל יש את הקושאן הטוב ביותר לבעלות עליה - התנ"ך אשר רוב העולם מאמין בו ומי שלא מאמין מכבדו כמסמך בעל תוקף – וכן את את כל הטיעונים ההיסטוריים והמשפטיים לזכותה: מהממצאים הארכאולוגיים בשטח ועד לועידת סן רמו וסע' 80 לאמנת האו"ם, המעגן את זכותנו על הארץ כזכות קוגנטית בלתי ניתנת לביטול.

לשיא הגיע הדבר בשנים האחרונות, כשפקידות משרד החוץ מובילה את "מיתוג ישראל", אשר פרושו המעשי כדלקמן: זכותנו על הארץ out, בר רפאלי ותל אביב העיר הורודה in.

יתכן בהחלט כי בציבורים מסויימים מוסיף מיתוג זה נקודות זכות תודעתיות, אולם כשהוא מופיע לבדו אין לו כל סיכוי לשכנע.

הבעיה שעם כל הכבוד לדוגמניות בתל אביב, העולם רוצה לדעת מי צודק בבסיס הויכוח, כלומר של מי הארץ הזו.
וכך, בעוד דוברי הרשות הפלשתינית חוזרים על מנטרת ה"כיבוש", הדוברים הרשמיים של מדינת ישראל מספרים כי ישראל היא מעצמת הייטק וכי אנו המצאנו את הטפטפת.

כלומר תשובה טובה, רק לא לשאלה שנשאלה.

גם ההסתמכות על האינטרס הבטחוני בלבד או על סיסמת ה"אין פרטנר" לא יכולה לעבוד ללא הנימוק הבסיסי שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, בדומה לנאשם שאומר בבית המשפט "אכן, גנבתי לו את הסוודר, אבל היה לי קר".

אולם גם בחזית השניה, תמונת המציאות בשטח כולל זו הבטחונית, ישראל כמעט אינה נוכחת, מהסיבה הפשוטה אך המביכה של חוסר ידע.

רובם המוחלט של השגרירים וצירי ההסברה לא ביקרו מעולם ביהודה ושומרון ולכן, תהיינה כוונותיהם טובות ככל שתהיינה, אין סיכוי שידעו להסביר את נושא המתניים הצרים של מדינת ישראל, למשל.

כתוצאה מכך, הפך נושא סימון המוצרים והחרם לאחת הפארסות הגדולות של ההסברה הישראלית. בתעשייה ביו"ש המאוימת בהחרמה מועסקים כמעט 20,000 "פלשתינאים", לצד מספר דומה של יהודים אזרחי ישראל, למרבה הצער רוב חברי הפרלמנטים באירופה כלל אינם יודעים את הנתון הזה.

כנ"ל לגבי העברה מסודרת ושיטתית של מידע אמיתי מהשטח, המפריך את ההסתה והעלילות מבית היוצר שך תועמלני הרשות הפלשתינית.

כשנוסיף לבריחה מסוגיית של מי הארץ ולחוסר הידע של המציאות האמיתית בשטח גם את ההשפעה ההרסנית והשיטתית של ארגוני השמאל הקיצוני הממומנים ע"י אירופה ומפיצים עלילות וכזבים מזה שנים, ניתן להבין את התמונה העגומה. אפילו אם קוראי מאמר זה היו ניזונים רק מהטיעונים ומהמידע המועבר ע"י שני הצדדים, סביר להניח כי גם הם היו נוטים להתנגד לישראל מכל וכל.

יודגש כי העומדים כיום בראש משרד החוץ, השר אביגדור ליברמן וסגנו זאב אלקין, הינם מנהיגים הפועלים בכיוון ההפוך מהדברים האמורים ופועלים על מנת לתקן את המצב, ויש להם כבר קבלות חיוביות בנושא.

בשנתיים האחרונות החלה המועצה האזורית שומרון בהנהגת ראש המועצה גרשון מסיקה ב"מלחמת הסברה" בחו"ל, על מנת לייצר בריתות וקואליציות להתיישבות בפרט ולמדינת ישראל בכלל.

במסגרת יחידת קשרי החוץ של מועצת השומרון התקיימו סיורי עומק בהתיישבות ללמעלה מ-80 חברי פרלמנט אירופים, 12 חברי קונגרס מארה"ב ול-130 עיתונאים זרים.

במקביל יצאו משלחות הסברה לפרלמנטים רבים באירופה ולקונגרס והסנאט האמריקניים בוושינגטון.

גם לאחר עשרות רבות של פגישות דיפלומטיות, אני נדהם תמיד מחדש מהשפעת המידע המדוייק מהשטח על עמדות המנהיגים ברחבי העולם. כשאנו מציגים בפני האורחים את מפת התבליט של מדינת ישראל, הממחישה כי בין הים התיכון לנהר הירדן 70 ק"מ, מתוכם מהוים הרי השומרון 55 ואילו הקו הירוק הוא 15 ק"מ בלבד, רבים מהם משתכנעים בצורך האקוטי בקיום ההתיישבות ומתחברים.

כשאנו מסבירים, אם בפגישה ואם בנאום, כי השטח המכונה ע"י מארחינו "west bank" הוא בעצם "Judea and samria", ערש מולדתו של העם היהודי רבים מזדהים ותומכים.

אחת החוויות המדהימות שלי בנושא היתה בגבעת הקפיטול, שם נועדנו עם למעלה מ-25 חברי קונגרס וסנאט ע"מ להקים לובי להתיישבות ביו"ש. רבים מתוכם 'עברו צד' לתמיכה בהתיישבות ברגע שהבינו את הנתון הזה. עצוב היה להבין כי לא ידעו זאת לפני.

גם מנהיגים מן המחנה הליברלי, כאלה אשר לא מאמינים בתנ"ך או שלא משתכנעים מסיבות אחרות, מבינים את הרציונל של מדינת ישראל לראשונה.

אולם המדהים ביותר הוא השינוי שעוברים חברי פרלמנט ועיתונאים אשר מסיירים בשומרון ורואים את המציאות כפי שהיא בעינים.

רובם הגדול הצטרפו לידידי השומרון ופועלים באופן אקטיבי לטובת ההתיישבות ונגד החרמות למיניהם. השדולות הרבות למען השומרון המוקמות בחודשים האחרונים, ובראשן הלובי בפרלמנט האירופי ובגבעת הקפיטול, הינן הוכחה ניצחת שהסיור בשומרון עובד ושהפתגם "אין כמראה עינים" נכון לא רק לעיתונאים ישראליים אלא גם למנהיגי העולם.

חברי פרלמנט רבים, שביקרו במפעלים באזור התעשייה ברקן" יצאו נפעמים מהדו קיום "היפה ביותר במזרח התיכון" כהגדרתם. לאחר שסיפרנו לאורחים הנדהמים כי מפעלים אלו הם הם נשואי

ה-Guidelines, שינו רבים מהם את דעתם להתנגדות לחרם, ולא פחות חשוב מכך: להתנגדות תקיפה למימון האירופי הנדיב למחולליו ויוזמיו - ארגוני השמאל הקיצוני בישראל.

הכנס ההסטורי שהתקיים לפני כחודשיים בועדת החוץ של הפרלמנט האירופי, בו למעלה מעשרים חברי הפרלמנט האירופי ישבו איתנו, נציגי המועצה האזורית שומרון, סביב שולחן אחד והצהירו רשמית על תמיכת בהתנחלויות, הוכיח כי הסברה אקטיבית ובלתי מתחמקת היא אשר יכולה יותר מכל להביא לתוצאה.

העידן הנוכחי, בו כבר ברור לכל כי אסטרטגיית הבריחה מהתמודדות ישירה נכשלה ומן העבר השני ישנם ניצנים חזקים של הצלחה מקומית בהסברת השומרון, הוא הזדמנות אולי האחרונה לשנות את דעת הקהל בעולם.
העומדים בראש משרד החוץ, ליברמן ואלקין, יכולים לסובב את כיוון הספינה.

מדינת ישראל תתחיל לנצח ובהסברה כשתסיים את עידן אוסלו אצל חלק מן הפקידות הממשלתית ואת הבריחה משיח הזכויות, ותעבור להסברה אקטיבית ויוזמת.