למידת תורה מפי רב שסרח

הרב חיים אמסלם , כ' בטבת תשע"ד

מגעים במקביל. הרב אמסלם
מגעים במקביל. הרב אמסלם
פלאש 90

ראיתי את הדיון שהתפתח לאחרונה אודות למידת תורה מאדם שנתפרסם קלונו ברבים, בדברים שהם מן הכיעור והדומה לו, והנראה לעניות דעתי, כי יש הבדל גדול בין ללמוד "תורתו" או ללמוד תורה "מפיו".

כשאדם לומד תורה מפי רב הוא נהפך כלי קיבול ממה שהרב מריק עליו, אם אתה מתדבק בו אתה מעריך אותו ואוהב אותו, ואתה בהכרח מושפע ממנו מדרכיו וממדותיו לטוב וגם לרע. וכן הם דברי הגמרא "האי דעדיפנא מחברי דחזינא לרבי מאיר מאחוריו , כי פני הרב מחכימות ומשפיעות והסתכלות בפני הרב עושה רושם על נפש התלמיד, כנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך".

כשהרב חטא בחטא מסויים (מי אינו חוטא?!) אך החטא אינו מפורסם, ואינך יודעו, ההשפעה שלו עליך לשלילה חלילה אינה גדולה, היא שולית, כי לרב אין ענין בפרסום חטאו... כאשר העוון גלוי ונתפרסם ונהיה גם חלול ה', זה נקרא תלמיד חכם "דסאנו שומעניה", ששמועתו רעה, בזה יש יותר חשש.

אם הרב הוא גם כריזמטי ומשפיע ובעל השפעה מנהיגותית רוחנית גדולה אזי הסכנה עוד יותר גדולה כי ממנו רואים וכמוהו עושים. על זה דרשה הגמ' במו"ק (י"ז ע"א) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות ה'" אם הרב דומה למלאך ה' תורה יבקשו מפיו ואם לאו אל יבקשו, וכן הם דברי הרמב"ם ב"ה בהלכות ת"ת (פ"ד ה"א) וז"ל: וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב.

ולכן יש הבדל עצום בין ללמוד תורתו, או להתלמד ממנו, כי כשאתה מתלמד ממנו אתה גם מושפע ממנו , ואינך רוצה או יכול לראות בחסרונו, גם אם הדבר הוא אמיתי ונכון, ולהיפך אתה תצדיק אותו בכל מצב וכדי להצדיק אותו אתה תלמד עליו זכות, ותרדוף את אלו שנראה לך ובעיניך, אתה מחשיבם לרודפיו או משמיציו או מוציאי דבתו רעה... אבל ללמוד תורתו מתוך ספריו, ובמיוחד אם אתה מסוגל וכאשר יש בידיך הכלים לברר את האוכל מתוך הפסולת, או כלשון חז"ל לאכול התוך ולזרוק הקליפה, בודאי שאפשר, בפרט שבדברים שאדם מפרסם, שתמיד אנחנו דנים ואומרים ש"חזקה על תלמיד חכם שלא יוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו", ובמיוחד ב"מילתא דעבידא לאגלויי", ובפרט בדברי הלכה, שבקלות ניתן לדעת אם דברים אמיתיים הם או חלילה מעוותים ומסולפים.

רבי מאיר שלמד תורה מפי אחר, לעצמו עשה, וחז"ל מצאו הצדקה למעשיו לפי שרבי מאיר רמון מצא וכו' כלומר הוא היה מסוגל לכך, זה בעצם "תירוץ" למעשהו של רבי מאיר ואין בהכרח ללמוד ממנו הוראה כללית, הוא היה בדרגא הזו של ההבחנה ולא כל אחד יכול.

ומה שאמרו בחגיגה (דף ט"ו ע"א) מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה-אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה, היינו כשעושה תשובה ובמיוחד אם תשובתו מפורסמת, ויש תקנה למעשיו כלפי בוראו, אבל עדיין אין זה אומר שתלמד ממנו תורה, על זה בדיוק אמרו במו"ק "כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו'.

ותורה יבקשו מפיו, אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו ואם לא אל יבקשו..." והנה ראיתי במאמר שפירסם הרב אורי נוייברט שכותרתו "תלמיד חכם שסרח אין תורתו נמאסת", שמצדד בכמה אופנים, להמשיך ללמוד ממנו ומתורתו והביא את הציטוט מחגיגה (ט"ו ע"ב), שתלמיד חכם אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת, ובאמת פשט הענין, הכוונה היינו למה שחידש וביאר בתורה והדברים מצד עצמם נראים נכונים, ואין סיבה לפסול "תורתו".

ההבחנה בין רבי מאיר שלמד מאחר שזה עצמו היה חדוש גדול, לבין שאר לומדים אינה ענין רק ל"פלפלנים" כפי שכתב, רק סברא נכונה כי יש השפעה ודוגמא ממי שלומדים תורה מפיו, ומה שמניח שהאנשים יודעים לעשות הבחנה בין מעשי הרב לבין תורתו, על זה יש להשיב שגם אם הם יודעים לעשות הפרדה, אך ההשפעה תמיד תהיה קיימת, ומה שרבותינו לא אסרו ללמוד תורתו, אדרבה הוא ראיה להבחנה שאנחנו עושים כאן, כי אחרי שאחר פקר, כולם פרשו ממנו חוץ מרבי מאיר ופרסמוהו חז"ל וטעמו ונמוקו עמו, משא"כ שאר החכמים, אבל דבריו וחדושיו עצמם לא נפסלו, רק נבחנו כל דבר לגופו, והמעיין במש"כ לעיל, יבחין בנכונות החילוק שכתבנו.

שלחתי את הדברים הנ"ל לידי מורי ורבי הגאון הנאמ"ן שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים ב"ב, וכה היו דבריו: אכן כך דייקתי בהגהותי על הרמב"ם (להבחין בין ללמוד ממנו ישירות לבין ללמוד תורתו) ממ"ש הרמב"ם אין מתלמדין "ממנו" דמשמע מפיו ממש, ועוד הבאתי ראיה שגם מדברי המן הרשע למדנו הלכות (עיין להרא"ש פ"ה דע"ז סי' י"א ובברכ"י א"ח סי' תצ"ה סק"ו) ודברי אלישע בן אבויה הובאו במשנה (פ"ג דאבות מ"כ) אבל מפיו ממש איכא קפידא, ולכן דייק הש"ס (בחגיגה דף ט"ו ע"ב) ור"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר, עד כאן דבריו. נ"ח.