לשים יד על ההגה. עכשיו!

אביחי בוארון , כ"ב בטבת תשע"ד

אביחי בוארון
אביחי בוארון
צילום: יח"צ

ביום ראשון התפוצץ מטען חבלה באוטובוס בבת ים. בדרך נס נמלטו נוסעיו רגע לפני שהופעל.

ביום שני בערב, נדקר באורח קשה השוטר הקהילתי רמי רביד, על ידי מחבל, ליד הישוב אדם. ובשלישי נורה למוות על ידי צלף, אזרח עובד צה"ל בעת שתיקן את גדר הגבול סמוך לרצועת עזה.

באותן דקות חנך ראש הממשלה בחגיגיות תחנת רכבת ממוגנת היחידה מסוגה בעולם. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק – מה יכול להיות חגיגי בחנוכת תחנת רכבת ממוגנת טילים?! לא יכולתי שלא להיזכר בפסוק 'וגדעון חובט חיטים בגת'. למה לחבוט חיטים בגת, במקום בו דורכים ענבים? כי הנורמה הייתה שישראל היו חובטים חיטים ופלישתים היו פושטים ומחרימים את התבואה.

ישראל לא יכלו להתמודד עם זה. הם פשוט הסתתרו. התמגנו. אפילו גדעון הסתתר בגת, במקום נמוך, כדי שלא יפתיעו אותו פלישתים והיה לחלק מהתופעה הזו שהפכה לנורמה. בשלב מסוים גם גדעון מבין שלא עוד. הוא לוקח אחריות ומייצב מציאות נורמטיבית. לביבי עוד לא נפל האסימון. מאידך, אף אחד לא שם לו יד על ההגה. לשם הדיוק – עדיין לא.

שרי הקבינט לא בעניינים

בשבוע הבא אמורה להתבצע הפעימה השלישית בשחרור הרוצחים, עליה התחייבה הממשלה במסגרת התהליך המדיני הנרקם בחדרי חדרים, מתחת לאפם של שרי הבית היהודי והליכוד ובעצם מתחת לאפו של כל המחנה הלאומי. ישראל משחררת, מבליגה ומתקפלת ובתגובה זוכה לטרור גובר. והמערכת הפוליטית, המנומנמת, בשלה – "אף אחד לא באמת יודע מה קורה בחדר המשא ומתן", אמר לי השבוע איש סודו של אחד משרי הקבינט. הח"כים מתחרים ביניהם בעוצמת ואיכות התגובות לתקשורת. לעיתים מצטרפים אליהם השרים ותו לא. עסקים כרגיל.

מסרים סמויים

וכל זה מוביל אותנו לחודש הבא בו צפוי הלחץ האמריקני להגיע לשיא. על פי ידיעות שהתפרסמו בכל כלי התקשורת, 50 חדרים שכר ג'ון קרי עבור חבר מרעיו. חדרים בהם ימוקמו צוותים אמריקאיים במטרה ליצור לחץ מאסיבי על ראש הממשלה כדי שזה האחרון יסכים לתוכנית האמריקאית הכוללת עקירת ישובים אפילו מבקעת הירדן. יכולת לחוש ביד השותלת מסרים בתוך אותן ידיעות.

רוה"מ, כך נאמר, נוטה להסכים לנסיגות מבקעת הירדן אלא שהוא מתנה זאת בהסכמת מערכת הביטחון. וכך, מערכת הביטחון ורוה"מ איתה, יתנגדו לעקירה בבקעה משיקולים ביטחוניים אבל ביחס לישובי גב ההר ביו"ש הסיפור שונה לגמרי. המסר שכבר נשתל באותן ידיעות הוא שישובים אלו אינם מהווים נכס בטחוני, אינם חשובים כמו הישובים בבקעה ולכן את חלקם אפשר לעקור כבר במסגרת הסכם הביניים והכל לכאורה, כדי לא להתקפל בבקעת הירדן.

ביבי יצטייר כמנהיג חזק שלא היה מוכן לוותר לאמריקאים ולערבים בשום אופן... טוב בעצם, למעט במקומות שזה לא באמת חשוב. האמריקאים ישיגו עוד תקדים של עקירת יישובים ביו"ש לראשונה לאחר ההתנתקות. את התשורה הזו הם יגישו לפלשתינים שמצידם ירעמו על הנתח הקטן מידי בו יאלצו להסתפק עד לסיבוב הבא.

350,000 איש מחכים

נפתלי, אורי, ניסן, איילת, חברים – עכשיו, מחר, עכשיו זה הזמן להתעורר, לקחת אחריות ולומר – לא עוד. עכשיו חברים, זה הזמן לשים את היד על ההגה של ראש הממשלה, כמו שהבטחתם. אל תעזבו את הממשלה –אל תתנו את הפריבילגיה הזו בשום אופן, לאלו שרוצים לראות אתכם ואת הציבור שלכם בחוץ. ויחד עם זה, אל תאפשרו לשום הסכם ביניים להיחתם או אפילו להגיע לבשלות.

אתם בקבינט, אתם בכל פורום, אתם מקבלי ההחלטות – יש לכם את הכלים והידע למנוע מבפנים את התהליך הזה מבעוד מועד. אל תתפתו לרעיון העוועים של משאל העם. ברגע שההסכם יעלה למשאל עם, כל כלי התקשורת הנשלטים על ידי השמאל יפצחו בקמפיין מתוזמר היטב להעברת ההסכם ויערכו בליץ בדעת הקהל הישראלית. אז, כבר לא תוכלו להסיג את הדברים לאחור – כבר היינו בסרט הרע הזה. 350,000 איש שבחרו בכם מצפים מכם לקחת מנהיגות. אם לא תעשו זאת, החלל המנהיגותי יתמלא במהירות על ידי הציבור העצום הזה בדרך למניעת ההסכם.

יש אלטרנטיבה

כשראשי הבית היהודי יגלו מנהיגות, כשהם יובילו קו לאומי-ריאלי, הם ממילא יהוו אלטרנטיבה דומיננטית למנהיגות המחנה הלאומי. כוחם הציבורי והאלקטוראלי ילך ויגבר. כפועל יוצא מכך יעוטו ראשי הליכוד, סער, ארדן, כץ, אלקין, לוין ואחרים על ראש מפלגתם ולא יאפשרו לו לחתום על הסכם מדיני הקורע ישובים מחד ומחריב את הליכוד מאידך. את הפגיעה בערכי הליכוד חלקם אולי יצליחו להכיל, אבל את הפגיעה בכוחו האלקטוראלי הם לא יהיו מוכנים לספוג בשום אופן – די להם בטראומת 12 המנדטים של הליכוד לאחר ההתנתקות.

המאמר המלא יתפרסם בשבת בשבועון ישראלי