אל תתאבדו לנו

קידום האג'נדה ההומולסבית על ידי החוגים הליברלים בישראל היא קידום פרויקט של התאבדות קולקטיבית מתוחכמת. חבל. אנחנו זקוקים לכם. בריאים.

מרדכי קרפל , כ"ו בטבת תשע"ד

מוטי קרפל
מוטי קרפל
צילום: עצמי

לפני כמעט עשרים שנה, ראיינה אותי העיתונאית סימה קדמון לעיתונה דאז, "מעריב", בענייני מתנחלים, אוסלו, וגם יחסי דתיים-חילונים.

בסיום השיחה, בעודנו קמים מכיסאותינו, שאלה אגב אורחה: "מה יהיה?". "תיראי", עניתי לה, "יש לי חבר תל אביבי טוב, חילוני. לו יש שני ילדים, לי יש שמונה. לו יהיו ארבע נכדים, לי יהיו ששים וארבעה. זה מה שיהיה." קדמון נדהמה. היא קלטה את העניין במלוא משמעותו ואף נתנה לו מקום מרכזי בכתבה המודפסת.

כיום מסתבר שהערכת המצב דאז היתה נכונה, אבל אני חייב להודות שגורם אחד לא לקחתי אז בחשבון – התפשטות האג'נדה ההומולסבית. לו הייתי מעריך אז את עוצמת התפשטותה של הלגיטימציה לתופעה, לא הייתי מדבר על יחס של 4:64 בקצב ההתרבות, אלא על יחס של, אולי, 2:64.

אין הכרח לקבל את עמדתה של מסורת ישראל ביחס לתופעה; מספיק להתבונן במשמעותה במונחים דרויניסטיים. חברה שהופכת את ההומולסביות לתופעה נאורה, מתקדמת, ערכית ולגיטימית, גוזרת על עצמה מיתה. חברה הומולסבית היא חברה שאין לה דור המשך, חברה מתאבדת, חברה שאין לה עתיד. אמנם אירוני הדבר שדווקא מפלגת "יש עתיד" מקדמת את ההתאבדות הקולקטיבית הזו, אבל למדנו כבר לקרוא את מכבסת המילים של השיח הישראלי משמאל לימין. הכל הפוך.

לפי מקורות תורניים, כנראה שיש לתופעה בסיס אובייקטיבי, גנטי או פסיכולוגי, אבל הוא חל רק על שברירי אחוזים מהאוכלוסייה. כשהיא חורגת מכך, ומתפשטת כתופעה חברתית ואף זוכה ללגיטימציה, קידום ואפילו אידיאליזציה, הרי שכל בר דעת מבין שחברה שזו מערכת ערכיה – החוגים הליברליים בישראל במקרה זה – כורתת את הענף עליו היא יושבת ועומדת להעלם, פיזית וביולוגית, תוך דור אחד לכל היותר.

הרס עצמי

תורת ישראל מקדשת את החיים. קדושת החיים, לא רק של הפרט, ולא רק של העם – נצח ישראל, התמדתו בזהותו ההיסטורית ודבקותו בייעודו המקורי – אלא גם קדושתם של החיים כשלעצמם, הם תמצית תורת העם הזה. ריבונו של עולם הוא מקור החיים, ודבקותנו בו, כפרטים וכאומה, היא דבקותנו בהמשכת החיים והענקתם, מדור לדור, לנצח נצחים. החיים הם גילוי אלוקי ומכאן קדושתם. אידיאולוגיה או מערכת ערכים שדוגלת בהפסקת זרימת החיים מדור לדור, מעידה על חולי מוסרי, על ייאוש מהחיים ועל שנאתם.

חברות ותרבויות נולדות מתפתחות ונעלמות. מנגנון של הרס עצמי, פועל בעולם האנושי ממש כמו בטבע. ההומולסביות, כתופעה אובייקטיבית, היא מנגנון מתוחכם של הרס עצמי, בממד הפרטי כמו בזה הציבורי. החלטה מפורשת, גם אם לא מודעת, שאין טעם להמשיך סוג זה של חיים.

למרות ניסיונם של חוגים שונים, אפילו כאלה של חובשי כיפות, ל"כבס" את התופעה, להקל בה ולראות בה דבר מתקדם ונאור, תורת ישראל איננה מותירה שום מקום לספק באשר לעמדתה בעניין ומגדירה אותה במילה אחת, ברורה ובלתי ניתנת לפרשנות – תועבה. אין זו צרות מוחין, קטנות, אנכרוניזם או בערות חשוכה; זוהי האמת המוסרית הברורה: ההומולסביות היא צורה מתוחכמת של התאבדות וכתופעה חברתית היא התאבדות קולקטיבית – ההפך המוחלט מקדושת החיים.

העם זקוק לכם

החברה החילונית-ליברלית בישראל פיתחה ערכים רבים שחיוניים להמשך התפתחותנו כאומה בכלל, ולהמשך תחייתנו הלאומית בדורות אלה בפרט. בלי הערכים של חופש, חרות, פתיחות מחשבה, יצירתיות, ואפילו ערכים של מרידה במסגרות, כפירה במוסכמות, מהפכנות וחשיבה משוחררת ובלתי כבולה, בלי כל אלה לא נוכל להמשיך, ולכן חשוב לנו כל כך שהחוגים הנושאים את המורשת הזו לא יתאבדו לנו.

אנחנו צריכים אתכם עצמכם; אנחנו זקוקים למסורת שפיתחתם עבור עם ישראל כולו. הערכים הללו, כשלעצמם, אינם סותרים את מסורת ישראל. אדרבא, הם מושרשים בעומקה. אבל כשלוקחים אותם בלי גבולות, נותנים להם להתפרץ בצורה בלתי מבוקרת ומביאים אותם "אד אבסורדום" – הופכים אותם מערכים בריאים, חיוניים ומפריחי חיים, לערכים הרסניים.

החברה הישראלית בכללותה נפגעת אמנם מתופעת ההתאבדות הקולקטיבית הזו, אבל תדע להחזיק מעמד. מסה מספיקה מתוכה, כשליש בערך, חי את מערכת הערכים המסורתית בהכרה מלאה. עוד שליש לפחות, שנגדיר אותו כמסורתי, בריא ומושרש דיו ולא צפוי – ככלל – לאמץ את ערכי ההרסנות הללו, למרות חשיפתו למכבש התקשורתי והפוליטי המנסה לקדמם; הבעיה היא בציבור הנותר, המיעוט החילוני-ליברלי, שלא יהיה לו המשך בעם ישראל.

נכון אמנם שהערכים שהוא יצר הפכו זה מכבר לנחלת הכלל, ויהיה להם המשך גם בלעדיו, אבל קיים הבדל משמעותי בין איכותו של ההעתק לבין זו של המקור. יתר על כן: הנשמות הישראליות הללו, שהיו בדורות האחרונים הכוח המניע, המוביל, המחדש והיוצר, של התחיה – נשמות עמוסות כישרון, פתיחות יצרתיות ועוד מעלות רבות וטובות – תהיינה חסרות לעם הזה בהמשך.

העם הזה זקוק לכם. אל תתאבדו לנו.