רב ראשי אחד – דניאל מורי

אין דמיון בין תקופת הזוגות שבה כיהנו זה לצד זה נשיא ואב בית הדין, לבין כהונת שני רבנים ראשיים. הרב דניאל מורי על כהונת הרבנים.

דניאל מורי , ד' בשבט תשע"ד

דניאל מורי
דניאל מורי
עצמי

לאחרונה הועלתה בכנסת הצעת חוק שלפיה יכהן רב ראשי אחד, החל מסיום כהונתם של הרבנים הראשיים הנוכחיים.

כמו בכל הצעת חוק חדשה , גם הצעה זו זכתה לפולמוס ציבורי רחב. מחד גיסא המצדדים בעד החוק טוענים שמאז ומעולם לא היה טעם בפיצול משרת הרב הראשי לשניים, בזמן שבכל משרה ציבורית בכירה אחרת מכהן אדם אחד (כמו ראש הממשלה והנשיא). לדעתם גם אם יש צורך בגוף שאמור לייצג את הסמכות ההלכתית העליונה למספר עדות שונות זו מזו, דבר זה אינו מצדיק מימון מכספי המדינה של 2 לשכות , רכבים מזכירות משכורות ועוד הטבות.

בנוסף לשיקול של החסכון הכלכלי יש הטוענים כי בשנים האחרונות הרבנות הראשית הפכה להיות יותר ייצוגית ופחות בעלת השפעה בנושאים תורניים . ישנם חוגים רחבים בחברה הישראלית שאינם רואים ברבנות הראשית גוף בעל סמכות כל שהיא. בנוסף לכך בהרבה קהילות, רב הישוב או רב העיר הוא בעל השפעה דומיננטית גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה הנהגתית, בזמן שלמקומם של הרבנים הראשיים בקהילות אלו אין שום משמעות. לאור זאת יש מקום לבחון מחדש את מעמדה ותפקידה של הרבנות הראשית בכלל וקל וחומר את ההצדקה של מימון 2 רבנים ראשיים.

מאידך גיסא אישי ציבור רבים וביניהם חברי מועצת הרבנות הראשית, טוענים כי יש עומס רב בעבודת הרבנים הראשיים, וכי לא ניתן להעמיס את הכל על אדם אחד. לשני הרבנים תפקידים שונים ומוגדרים: האחד משמש ראש אבות בתי הדין והשני משמש כנשיא מועצת הרבנות הראשית, בדומה לטרום תקופת התנאים בארץ ישראל שבה כיהנו זה לצד זה נשיא ואב בית הדין.

למתבונן מן הצד נראה, כי סוגיה זו הינה עוד סוגיה מני רבות, אשר הדיון בה מתמקד ברובד השטחי של החסכון בכספי הציבור ובסדרי מנהל תקינים. אך לפי דעתי נדמה שלסוגיה זו יש השלכות מרחיקות לכת מנקודת מבט שעוד לא נדונה ולא מרבים לעסוק בה, והיא "ביטול המחיצות" בין עדות ישראל.

ראשית חשוב להדגיש כי עצם המושג "עדה" שמאופיינת במנהגים מסוימים ובפסיקה הלכתית מסוימת מקורו בגלות. לכולנו ברור כי כאשר ניתנה תורה לישראל היא ניתנה תורה אחת לעם אחד, אלא שהגלות הארוכה הובילה את עם ישראל למקום שבו ברוב המקרים לא הייתה הנהגה תורנית אחת לכל עם ישראל מכורח הנסיבות של הפיזור בין העמים. (וכבר הרבו הראשונים לדבר על החשש משכחת התורה בגלות והצורך להעלותה על הכתב ומכאן התחילו להיווצר המחלוקות ההלכתיות) אין ספק שיד ה' הייתה בדבר ורצה הקב"ה שהתורה תקבל פנים שונות ומגוונות, אך בירור השורש של מציאות זו חייב לבוא מתוך התבוננות של ראייה היסטורית.

התוצאה של ריבוי בעדות ישראל שאנו רואים לנגד עיננו אינה אלא בדיעבד בלבד, ואינה אלא שאריות של הגלות שעברנו אותה לא מזמן. כור ההיתוך שאנו נוכחים לו בדור הגאולה, מרוקן הרבה מהתוכן של שמירה אדוקה במנהגי עדות. גם אם בדור העולים לארץ הייתה מידה רבה של מנטליות מסורתית לארץ המוצא, הרי שככל שעוברות השנים גם למנטליות של כל עדה אין הרבה משמעות.

כמו כן גם הסוגיות העוסקות בנושא זה של שינוי מנהג המקום (פרק "מקום שנהגו" במסכת פסחים) תלויות במקומות מסוימים ובזמנים מסוימים שבהם 100% מאנשי קהילה מסוימת נוהגים באותם מנהגים בדיוק ואדם שבא מחוץ לקהילה הוא אכן שונה, אבל בימינו הקהילות והישיבות מעורבות מלכתחילה ואי אפשר "לסמן" את הקהילה בצבע אחיד (וממילא בימינו קצת מצחיק לדבר על מחויבות למנהגי הקהילה בזמן שאם נחקור קצת נמצא שהקהילה מורכבת לצורך משל מ10% פולנים, 10% הונגרים 10% טורקים 6%צרפתים 8% פרסים 13% עירקים 5% תימנים 14% מרוקאים ועוד כהנה וכהנה ממאות מקומות ברחבי העולם) מכיוון שעם ישראל חזר לארצו, באופן טבעי ההנהגה התורנית וההלכתית צריכה לקבל פנים חדשות בדמות רב ראשי אחד שהוא הסמכות התורנית העליונה.

החלוקה לאשכנזים וספרדים ולרב ראשי ולרב אשכנזי, אין לה מקום בימינו כפי שלא הייתי אומר על עצמי שמוצאי מאור כשדים כי אבות אבותי היו באור כשדים(אברהם) וכפי שלא הייתי אומר על עצמי שמוצאי מבבל(עירק) כי אבות אבותי חיו בבבל לאחר חורבן הבית הראשון. הזמן עשה את שלו ואנו חיים בעולם דינמי, שבו הגיוון בין העדות השונות נשאר בגדר פולקלור תרבותי ותו לא. ניתן להניח כי הבן שלי יתעניין בדבר ארץ המוצא של סבא שלי כמו שאני מתעניין בארץ המוצא של אבות אבותי מזמן גירוש ספרד, וקל וחומר שאת הנכד שלי ואת הנין שלי זה כבר לא יעניין מבחינת המחויבות ההלכתית אלא כמחקר הסטורי בלבד.

אין כל מקום לדמיון בין תקופת הזוגות שבה כיהנו זה לצד זה נשיא ואב בית הדין, לבין כהונתם של שני רבנים ראשיים זה לצד זה. גם מכיוון שבתקופה שבה הייתה סנהדרין היה גוף הלכתי שמורכב ממועצת חכמים שמעליהם נשיא הסנהדרין(הוא הדומה לרב הראשי בימינו). וגם מכיוון שבחלוקת התפקידים בין הנשיא ואב בית הדין לא הייתה מטרה לייצג כל עדה באחד התפקידים אלא ליצור סמכות הלכתית אחידה שתבטיח את המשך השתלשלות המסורת מדור לדור.

בשולי הדברים, במאמר זה ברצוני לתת קריאת כיוון לבירור הנושא , ואין לי שום כוונה לפסוק הלכה ולקבוע מסמרות בנושא זה.