הבכירים לשעבר ואשליות השלום

דגן שייך לקבוצה קטנה של אלופי צה"ל, ראשי מוסד וראשי שב"כ, כולם לשעבר, שהחליטו למכור לציבור אשליה של שלום ופתחו במערכת הפחדה מאיימת. מתוך העיתון "ישראל היום".

הרב ד"ר חיים שיין , ה' בשבט תשע"ד

ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, טען כי אפשר לוותר על בקעת הירדן, שלדעתו אין לה חשיבות ביטחונית.

באותה נשימה הוא גם הסביר שאי אפשר לסמוך על הפלשתינים מכיוון שאינם נוהגים לכבד הסכמים - סתירה פנימית מובהקת. בכירים אחרים לשעבר הטיפו לנו לאורך שנים כי אפשר לוותר על רמת הגולן, כי אפשר לחיות עם איראן גרעינית וכי לירושלים שלמה ומאוחדת אין חשיבות לאומית.

דגן, האיש שהצליח במו ידיו ממש, בפיקודו של אריק שרון, להדביר את הטרור ברצועת עזה למשך שנים - התעייף. הוא שייך לקבוצה קטנה של אלופי צה"ל, ראשי מוסד וראשי שב"כ, כולם לשעבר, שהחליטו למכור לציבור אשליה של שלום ופתחו במערכת הפחדה מאיימת מהפיכתה של ישראל למדינה דו־לאומית. הם רק מתעלמים משני מיליון פלשתינים נוספים, שיתיישבו במדינה החדשה שהם מייחלים להקמתה.

חסידים מספרים על שועל שקרא ליונה צחורה לרדת מהעץ כדי שיוכל ללכת איתה יד ביד מכיוון שהמשיח הגיע, ואיתו השלום המיוחל. לפתע נשמעה נביחה והשועל ברח. כעבור דקות חזר ושוב הציע ליונה לרדת אליו. היונה שאלה אותו מדוע ברח מהנביחות, ותשובת השועל היתה שהנובחים לא שמעו שהמשיח הגיע ושיש שלום בעולם. מה לעשות שהשכנים שלנו לא שמעו שהשלום בשער, והם ממשיכים להסית נגד ישראל ואזרחיה.

אפשר להבין את ג'ון קרי, שמפזר אווירה אופטימית של הסכם קרוב. הוא הרי אורח במזרח התיכון וילמד בדרך הקשה והמייסרת את דרכי ההתנהלות באזורנו. איני מצליח להבין בכירים ישראלים שעמדו בחזית הלחימה נגד הטרור וצבאות ערב, כאלה שאמורים לדעת לקרוא מפה גיאופוליטית, אשר ללא הרף מסבירים לנו שרק אם נוותר ונתקפל, אויבים יהפכו לאוהבים ובישראל נשב איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

הציונות המודרנית היא התנועה המרשימה, המגשימה והצודקת ביותר במאה ה־20. קבוצה קטנה של חולמים וחוזים, אשר הובילה עם לגאולה במולדתו אחרי גלות קשה וארוכת שנים. מסלול הגאולה היה קשה, מייסר ודרש הקרבה עצומה בגוף ובנפש.

​רבים מבני העליות הראשונות לא יכלו לשאת את המשא, התעייפו וחזרו לארצות מוצאם, אך המעטים שנותרו המשיכו לחפור, שכבה אחר שכבה, עד אשר הגיעו אל המים המפכים, מים חיים המשקים את שורש תודעתנו היהודית. מי שחלם התגשם לו החלום, ומי שהתעייף - נותר עם שברו.

העם היהודי לאורך כל שנות קיומו הוכיח יכולת עמידה בלתי רגילה. פאולוס, אוגוסטינוס, מוחמד, מרטין לותר ורבים אחרים האמינו כי יהיה אפשר להמיר את דתם ואמונתם של היהודים, ונכשלו. אחרי הכישלון הם הפכו להיות בכירי האנטישמים. אימהות, אבות וילדים יהודים, בגבורה עילאית, היו מוכנים לשלם כל מחיר על מנת להמשיך לחיות כיהודים. דווקא משחזרנו למולדת, יש בתוכנו חסרי סבלנות שאיבדו את הביטחון העצמי.

עוצמתה של מנהיגות ויכולתה להיאבק על מה שנכון וצודק מותנות בכושר העמידה של הציבור. מתוך היכרותי עם ישראלים רבים, ממשלת ישראל יכולה לעמוד בנחישות על הזכויות הלאומיות ועל ביטחון האזרחים. בכירים לשעבר לא יכולים להלך אימים על עם חכם, נבון וחזק.