אומרים למסתננים - לא!

הרב שמעון כהן , ח' בשבט תשע"ד

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

ברוך ה', יצאנו ממצרים ואנחנו בדרך לארץ ישראל על מנת להקים מדינה. כבר בתחילת הדרך אנו נאלצים להתמודד עם דלמות סבוכות והתמודדויות מורכבות המעצימות את תחושת היעוד של חתירה לריבונות ולעצמאות.

כיצד מתמודדים עם המדבר על גילוייו הפיסיים הקשים, איך חומקים מעמים צמאי דם כעמלק, פרעה וחילו הרודפים מאחור. חייבים להיות בעלי אמונה חזקה בדרכנו ובעלי בטחון גדול בקב"ה על מנת שיהיה אפשר להמשיך בדרך החתחתים שמזמן לנו המדבר לבל ישיגונו חורשי רעה.

בתחילת הפרשה נאמר: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י"ג, יז'-יח'). וה"כלי יקר" שואל במקום מדוע שינה הכתוב בכינויו את העם, "ויהי בשלח פרעה את העם". אחר כך נאמר "פן ינחם העם...". "ויסב אלהים את העם", ואחר כך נאמר ו"חמושים עלו בני ישראל". ויש להתבונן ולתהות למה קראם שלוש פעמים "העם" וברביעי קראם "בני ישראל" לצד האזכור "וחמושים?".

ומשיב על כך "האלשיך הקדוש": " את העם, הוא הערב רב! כי זה כלל גדול נלמד מחכמי האמת: שכל מקום שנאמר עם, ובענין עצמו אומר ישראל, שאלו (=הנאמר בהם העם הם) הערב רב, ואלו (=הנאמר בהם ישראל הם) ישראל. וממה ששלח (פרעה) הערב רב ולא עיכבם, באה על ישראל רעה גדולה... כי אמר אלהים פן ינחם העם - הוא הערב רב - בראותם מלחמה - לחולשת האמנתם בו יתברך - היא מלחמת פלשתים, כאשר עשו זה שלשים שנה לבני אפרים. מה שאין כן אם היו יוצאים בני ישראל לבדם.

ומה שאמרתי כי העם, הם ערב רב, הם המעותדים לשוב (במלחמה למצרים) ולא ישראל... אך אין ספק כי על העם (הערב רב) היה הפחד ולא על בני ישראל. ולמה? שאמרו ז"ל כי וחמושים הוא אחד מחמשה או מחמשים כו' - והוא כי לא נשארו רק הבעלי אמנה, כי השאר מתו בחשך - יאמר לפי זה, מה שהיה פחד פן ישובו בראותם מלחמה, הוא הערב רב, הקטני אמנה. אמנם בישראל אין פחד ... שהם הבעלי אמנה בעצם, ואותם ודאי לא ישובו בראותם מלחמה". עכ"ל.

מלמדנו "האלשיך הקדוש" לימוד גדול, הצטרפותם של הערב רב שנדבקו לישראל, ויש אומרים שפרעה היה ההוגה של הרעיון הקונספירטיבי שיילכו עימנו ולא עיכבם מלבוא עימנו , מתוך מחשבה שכלתנית שמי שאינו שייך בנשמתו לאומתנו לא ידבק בנחישות, בהתמדה ומתוך הכרה בצדקת הדרך בהשגת היעד. משיתרגשו עלינו האתגרים המסובכים והדרך תהי רצופת מכשולים, הערב רב יחליש מאוד את כושר העמידה הישראלית האיתנה מבפנים, בשאלותיו המחלישות ובבכיינות הכאילו מוסרית, ויותר מכך בסוף התהליך סופו לירד מהארץ ולשוב אל עמו. הוא לא ילחם את מלחמתינו! ויותר מכך אפשר שיצטרף לאוייבנו ונוסף גם הוא על שונאינו.

והדברים אמורים על הערב רב שגיירם משה רבנו, וכביכול היו חלק בלתי נפרד מהעם היהודי, אולם, המתבונן
בדברי המדרש יראה שכבר מתחילת גיורם לא היה ראוי לספחם לישראל, "לך רד כי שחת עמך, העם לא נאמר אלא עמך, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה: עמך עשו את העגל! שאני אמרתי לך והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמות ז), ואת היית גרם וקבלתם הערב רב ואמרת מוטב לקבל את השבים, ואני הייתי רואה מה עתידים לעשות והם שעשו את העגל שהיו עובדי ע"ז וגרמו לעמי לחטוא עמהם" (מדרש תנחומא פרשת כי תשא סימן כא). הרי שהאמונה והתרבות שהביאו עימם הערב רב, היה עמוק בתודעתם הפנימית ולא יכלו להשתחרר ממנו, והמציאות התרבותית שהיו רווים ושקועים בה התפרצה בחטא העגל ובעבודה זרה.

נראה שכל הופעתם של הערב רב על במת ההיסטוריה היה על מנת ללמדנו פרק בהנהגת האומה, שפעמים נראה לנו ש"מוטב לקבל את השבים", ובאמת צריך להבין את ההשלכות לא הזמניות אלא ההשלכות לדורות והצורך לשמירה אופיה של אומתינו, "ואני (הקב"ה) הייתי רואה מה עתידים לעשות! והם שעשו את העגל שהיו עובדי עבודה זרה וגרמו לעמי לחטוא עימהם".

ואם הדברים אמורים על מי שבאו להסתפח בנחלת ישראל לא מתוך אמונתם בדרך היהודית, אלא להשגת טובות הנאה ואינטרסים למינהם כאותם רבבות מהערב רב, על אחת כמה וכמה, במי שבא להסתפח בנחלתנו – מדינת ישראל, ונשאר באמונתו ודתו ולאומיותו, הם אלו המביאים עלינו את תרבותם ואמונתם, עבודה זרה, מיסיון, התבוללות, עריות, אי נאמנות למדינה ומוסדותיה וכו'.

ואיך שגלגל מסתובב לו במעגל שוטה מאז ועד הנה. לא יפלא בעיניכם דבר לראות שגם בימינו אנו מתמודדים עם "גיס חמישי" כמעט מוצהר בתוך במדינת ישראל ומוסדותיה, היונק השראה מאותה מזימה אפלה של פרעה ורוקח מזימות חורשי רעה כנגד מדינת ישראל ומדיניותה המוצהרת. הוא מנסה בכל כוחו להחליש את האחיזה הישראלית לא רק ביהודה ושומרון, אלא גם לכרסם בהתיישבות בנגב ובגליל ובכל מרחבי ארצנו.

הוא יושב בוועדות הכנסת ומעביר בזמן-אמת מידע לגרועים שבאוייבי ישראל, (ראה ערך ח"כ עאזמי בשארה), כמו גם השותפות הפעילה להגעת ספינת המרמרה נגד מדינת ישראל וחיילי צה"ל ועוד רבים שאינם נמנים עם שוחרי טובת העם והמדינה.

וכעת מבקשים אנשים קטני אמונה וצרי מוחין בכל מיני תואנות מוסר פסולות ומכוח ההומאניזם האוניברסאלי כביכול, להעניק למסתננים הבלתי חוקיים מעמד חוקי בתוך מדינת ישראל. אין ספק שזהו אסון לאומי בטווח הקצר ובטווח הארוך.

בטווח הקצר מוטב לשאול בהגינות את התושבים בריכוזי האוכלוסייה בהם מתגוררים אותם מסתננים כבדרום תל אביב וערי הדרום, על השפעות התרבותיות וההתנהלות המנוגדת בתכלית הניגוד לאופיה של אומתינו. כל זה כמובן בלי פירוט על מנת לשמור על לשון נקייה. קל מאד לגור בשכונות של מעמד הביניים ושכונות יוקרה ברחבי הארץ ולדבר על הומאניזם ציבורי כשזה ממש לא נוגע אליך כלל, כשאינך צריך לחשוש כשילדיך יוצאים לבית הספר או סתם לשחק בחצר, וכשאינך צריך לחשוש לשוחח בטלפון הנייד ולהרגיש מאויים שיתנפלו עליך ואלו עוד הבעיות הפחות חמורות שאירעו במחוזותינו לצערנו הרב.

אך גרועים מאלה הן ההשפעות התרבותיות והציבוריות שתשפענה על החשיבה הציבורית הרוחנית והפוליטית. (שמענו היום את החוצפה והעזות של ראשי המסתננים הקוראים לראש ממשלתנו ומזמינים אותו להיכנס עימם למשא ומתן) צריך לשאול את השאלה הקטיגורית המאתגרת מה יהיה בעוד עשר שנים כשתקום מפלגת המסתננים ותקנה לה קנין של ממש בהוויה הציבורית כך שתהיה שותפה לקבלת ההחלטות במישור הלאומי. או-אז, למי תהא חובת נאמנותם ומהו סולם הערכים שישמש להם מקור השראה לעיצוב אופיה של אותה מפלגה עתידנית.

האם הם יהיו שותפים עימנו לחזון של מדינת היהודים מכוחה של אמונה צרופה בצור ישראל וגואלו והאם ייתייצבו כאיש אחד נגד הגרועים שבאוייבנו מקרב עמם. התשובה לכך נעוצה בדברי הנצח של "האלשיך הקדוש"...