שרון והשומרון

עו"ד גרשון מסיקה , י"א בשבט תשע"ד

גרשון מסיקה
גרשון מסיקה
צילום: פלאש 90

קיבלתי את הבשורה. אריק שרון נפטר. כמו רבים מחברי בהתיישבות ביו"ש, קיבלתי את ההודעה ברגשות מעורבים. אריק היה חברה הטוב ביותר של ההתיישבות. אי אפשר שלא לזכור את אותם ימים. לזכור את דמותו מנהיגה אותנו שלא לוותר על אף שעל.

לבנות. לבנות. לבנות. אריאל שרון ליווה את "גרעין אלון מורה", שבהמשך הפך לתנועת "גוש אמונים", כמעט מהיום הראשון. ב-1973, עדיין במדים לפני שחרורו מהצבא, ולפני מלחמת יום כיפור, הגיעו אליו חברי גרעין "אלון מורה" לנסות לקבל את תמיכתו בהתיישבות יהודית בשומרון. באותם ימים לא היה ולו יהודי אחד בין ירושלים לעפולה. לאחר שחברי הגרעין הסבירו לו את החשיבות של ההתיישבות במקום, הוא "נדלק" ונרתם למשימה. "ושלא תהססו לפנות אלי בכל זמן, ביום או בלילה. אני לרשותכם". וכך היה.

שרון ליווה אותם בבחירת אתרים לעליה לקרקע, בחיבורם לאנשי מפתח בכל המערכות, בסיורי שטח משותפים ברכבו ובהשתתפות פעילה. מתוך הכרת השטח וההבנה האסטרטגית שלו מוקמו הישובים ביהודה ושומרון, נסללו כבישים, הוקמו תשתיות, והכל עם כל העוצמה הבולדוזרית המפורסמת שלו. גם אני כיו"ר המזכירות באלון מורה בצעירותי, זוכר את ההנחיה שלו בישיבות הסגורות: "להתפרש להתפרש. לא להתיישב בצפיפות כדי לתפוס את כל השטח למען בטחון המדינה ובעיקר גוש דן. עד היום אלון מורה הוא ישוב היושב על שטח עצום. את המחיר משלמות באהבה נשים הנאלצות ללכת דקות ארוכות כדי לאסוף את הילד מהגן או להגיע למכולת.

ואז הגיעה הבגידה. אולי הגדולה ביותר שראתה האדמה הזו. הישוב חומש שהוקם ביוזמתו לאחר שלא פסק מלהתפעל מהמיקום האסטרטגי בעל הנוף המרהיב, נהרס על ידו, יחד עם כל חבל עזה ועוד ישובים בשומרון שהיה מעורב בהקמתם ובהם ביקר ללא הרף, כשהוא מביא איתו אורחים מחו"ל כדי להוכיח להם מדוע אסור לישראל לצאת מהמקומות הללו.

מעולם לא הסביר את פשר התפנית הזו, אני מודה עד היום, זו שאלה שמטרידה אותי. אולי שאלת השאלות מבחינתנו, מה קרה לידידינו הטוב שהפקיר אותנו כך לפינוי בידי שוטרים בשחור, שקיבלו הנחיות מפסיכולוגים כיצד לשבור את רוחנו. מה קרה לידידינו הטוב ששבר באחת את רוח העם הזה והותיר לנו את הצלקות לתמיד. שהותיר לנו את תושבי גוש קטיף וצפון השומרון שעוד יושבים בקראוונים. את הפגיעות הנפשיות והפיזיות שחווים עד היום רבים מהמגורשים.

מערכת היחסים ההרוסה בין שרון למתיישבים אינה אלא משל לתמונה הגדולה של שרון והמדינה. האיש שהקים את יחידה 101 ולימד את צה"ל כולו רמת לחימה עילאית, האיש שהיה מצביא צבאי נעלה, שאת הצלחותיו לומדים באקדמיות צבאיות בכל העולם, האיש שהפך את הקערה הצבאית והמוראלית במלחמת יום כיפור כשצלח את התעלה, האיש שיישב את יהודה ושומרון ויזם והקים את המצפים בגליל, האיש שהמציא ויישם את חוות הבודדים בנגב, ושתל, בראיה נבואית, איים יהודיים חיוניים במרחב העלול להפוך לרצף בדואי, האיש שניצח את מלחמת הפיגועים, תוצאת הסכם אוסלו המופקר, ושבר את מדינת הטרור שנבנתה ביו"ש ואיימה להפוך את החיים בארץ לגהינום של פיגועים בלתי פוסקים, הוא אותו האיש שהרס בערוב ימיו לא רק את ההתיישבות אלא גם שורה ארוכה של ערכי יסוד שעלו לכל המדינה ביוקר.

עיסקת "האיתרוג" הבלתי כתובה של גיבוי תקשורתי וביטול כתב אישום תמורת מהלך פוליטי של נסיגה וחורבן, הלגיטימציה לשחיתות שנוצרה בעקבותיה, המחירים הביטחוניים, החברתיים והכלכליים ששילמה המדינה על ההתנהלות הזו, יצירת חזית מלחמתית חדשה בעזה, הפיכת כל הדרום וכעת גם תל אביב לבני ערובה של החמאס, כל אלו מעיבים על שרשרת הישגי הענק הקודמים של שרון. אריאל שרון. ענק. לטוב ולרע.

את האבסורד הגדול ביותר שמענו הערב (מוצ"ש) עת מיד לאחר הספדים של שועי עולם על אובדנו של המנהיג הדגול, הודיעה הקריינית בחדשות כי אזעקת צבע אדום נשמעה במועצה אזורית חוף אשקלון. עוד ירושה שהשאיר לנו אריק. שם אגב. ביישובי המועצה האזורית חוף אשקלון, עדיין בקרוונים יושבים מגורשי גוש קטיף. ומשלמים שוב את המחיר.

מי ייתן ולא נראה עוד בגידה כזו על אדמתנו. למען אחדות ישראל.